תביעת חבר בקיבוץ על הוצאות שונות

בס"ד

009

יא' תמוז תשנ"ח 

פסק דין

בענין : משפחת ב'

(להלן : התובעים)

נגד : הקיבוץ

(להלן : הנתבעים)

הצדדים קבלו את הח"מ כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש. להסכם הבוררות צורפו תקנון בית הדין ונספח המגביל את נושא הבוררות לארבעה נושאי משנה כדלהלן:

1.      שיפוצים בדירת הקיבוץ.

2.      הדירה בעכו ותשלומי המשכנתא על דירה זו.

3.      הפרשות לקופות גמל.

4.      נזק לרכב.

למעשה לשני הצדדים ישנן תביעות הדדיות, והגדרתם כתובעים ונתבעים הינה לצורך הבהרת פסק הדין בלבד.

בנוסף לטענות הצדדים בע"פ, הוגשו לביה"ד מסמכים שונים להבהרת טענותיהם.

מסקנות :

1.      בענין תביעת משפ' ב' בנושא שיפוצי הדירות, החלטנו כדלהלן:

א.    הקיבוץ ישלם עבור המטבחון לפי המחירון של הקיבוץ.

ב.     הקיבוץ ישלם עבור סגירת מרפסת וגגון בדירה הקודמת (65 מ"ר) עפ"י מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב', צמוד למדד מיום התשלום,ולאחר הצגת קבלות על הנ"ל.

ג.       הקיבוץ ישלם את הוצאות שיפוץ בית ג' (כולל שיפוץ המקלחת והשירותים) לפי מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב', צמוד למדד מיום התשלום בפועל, עד לגובה ההקצבה שהקציב הקיבוץ למעבר מדירת 65 מ"ר לדירת 85 מ"ר. במידה והסכום (לאחר ההצמדה) עולה על ההקצבה הנ"ל, יתרת הסכום תשולם רק לאחר שהקיבוץ יחליט על הרחבה נוספת.

ד.     הקיבוץ ישלם עבור השירותים הנוספים לפי מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב' (כמובן לאחר הצגת קבלות על הנ"ל), ובלבד שסכום זה לא יעלה על התקציב המקובל בקיבוץ לצורך הוספת שירותים.

ה.    שאר השיפוצים בדירה יבוצעו ע"י הקיבוץ בהתאם למקובל. אנו בטוחים שעם ישוב ההדורים ע"פ פסק זה, לא יהיו עיכובים בנדון.

ו.       לגבי יתר הנושאים הוחלט כדלהלן: התביעה להחלפת גג אסבסט – נדחית. התביעה להחלפת מדרגות – נדחית.

2.      תביעת הקיבוץ להחזר הסכומים ששולמו ע"ח המשכנתא – מתקבלת. על מר ב' לשלם לקיבוץ את הסכומים הנ"ל צמודים למדד מיום ששולמו בפועל ע"י הקיבוץ.

3.      תביעת הקיבוץ בנושא ק. גמל – מתקבלת. על מר ב' להעביר לרשות הקיבוץ את שתי קופות הגמל שתחת הכותרת "נכויי רשות". במידה ואין אפשרות להעביר רק קופות אלו, על מר ב' להעביר לקיבוץ את שווין כיום, וכן את הסכומים שיופקדו בקופות אלו בעתיד.

4.      תביעת הקיבוץ לתשלום נזק בנושא הרכב - נדחית.

5.      אנו מקווים שישוב העניינים שהועלו בד"ת זה יאפשר התחלה חדשה וחיובית ביחסים שבין משפ' ב' לבין הקיבוץ.

והאמת והשלום אהבו

הרב זכריה בן שלמה                       הרב משה גנץ                 הרב אליעזר שנקולבסקי

נימוקי פסק הדין

א.       הנושא הראשון בבוררות זו, השפוצים והמגורים בקיבוץ, הוא גם המורכב שבהם. לא נפרט בפסק הדין כל טענה וכל פרט ופרט שנטענו בפנינו, ופורטו פרוט רב במסמכים שהוגשו לנו, אלא רק את עיקרי הדברים. נציין עוד כי ביה"ד הוסמך לפסוק גם ע"פ פשרה וגם ע"פ שיקול דעתו. בנושא זה השתמשנו באופן חלקי בסמכות זו.

ב.        משפ' ב' גרו תחילה בדירה קטנה (כ 65 מ"ר). בדירה זו נעשו מספר שיפוצים על חשבון המשפחה (מרפסת). משפ' ב' ביקשה לעבור לדירה גדולה יותר. בקשתה אושרה בתנאי שהשיפוצים הדרושים בדירה הגדולה יותר יעשו על חשבונה. הדירה החדשה גדולה הרבה יותר (כ 130 מ"ר ברוטו), אולם היה צורך בשיפוצים רבים ע"מ לשנות את יעודה מגן ילדים לדירת משפחה. משפ' ב' הסכימה. שיפצה את הדירה הגדולה ועברה לגור בה. כעת תובעת משפ' ב' החזר הוצאות השיפוצים שנעשו בשתי הדירות עקב אישור שניתן בנתיים לחברי הקיבוץ האחרים לעבור לדירות גדולות יותר (85 מ"ר), מעבר שעלותו לא מעטה, ובתכנון הקיבוץ אף להגדיל הדירות ל 100 מ"ר לכשיתאפשר הדבר.

ג.           כמו"כ תובעת משפ' ב' שיבצעו בביתה הנוכחי שיפוצים נוספים, הן כאלה שבוצעו אצל משפחות אחרות, והן כאלה שלדעתה נחוצים.

ד.         הקיבוץ טוען שהמשפחה הסכימה לשפץ הדירה על חשבונה, וע"כ יש לדחות תביעה זו. לגבי חלק מהשיפוצים הנדרשים מוכן הקיבוץ לבצעם, אולם לפי סדר קדימויות המקובל בקיבוץ. כן הסכים הקיבוץ לשלם עבור חלק מעלות השיפוצים בדירה הראשונה.

 ה.        נטענו גם טענות שונות בפרטים נוספים כגון: גג אסבסט וכד'. או בדבר חברים נוספים שקיבלו דירה גדולה וויתרו תמורתה על תיקונים מסוימים. ולא נפרט.

 ו.           באופן כללי נציין. אע"פ שסוכם עם משפ' ב' ששיפוץ בית ג' יעשה על חשבונם, אין הכרח שלעולם לא יקבלו החזר על כך. בפרט שהמעבר לבית זה "שיחרר" דירה נוספת למאגר דירות הקיבוץ – שווה כסף. מה עוד שכנראה היו עוברים בנתיים לדירה גדולה יותר (85 מ"ר) ללא תשלום נוסף. עוד נציין כי עבודות המתבצעות ע"י חברי הקיבוץ אין סיבה לבצעם ע"י קבלן חוץ, ללא הצדקה מיוחדת. כן נציין כי לא הוסמכנו, ואין בכוונתנו. לבדוק את החלטות רכז השירותים בדבר סדר קדימויות בשיפוצים.

 ז.          ע"כ אנו קובעים בנושא זה.

1.      מטבח. הקיבוץ ישלם ע"פ התקציב המקובל.

2.      הקיבוץ ישלם עבור גגון וסגירת מרפסת בדירה הקטנה (65 מ"ר) לפי מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב', צמוד למדד מיום התשלום.

3.      הקיבוץ ישלם את הוצאות שיפוץ בית ג' (כולל שיפוץ השירותים והמקלחת), לפי מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב', צמוד למדד מיום התשלום בפועל, עד לגובה ההקצבה שהקציב הקיבוץ למעבר מדירת 65 מ"ר לדירת 85 מ"ר. במידה והסכום (לאחר ההצמדה) עולה על ההקצבה הנ"ל, יתרת הסכום תשולם רק לאחר שהקיבוץ יחליט על הרחבה נוספת.

4.      הקיבוץ ישלם עבור השירותים הנוספים לפי מה ששולם בפועל ע"י משפ' ב'. אולם לא יותר מאשר התקציב המקובל בקיבוץ עבור הוספת שירותים.

5.      שאר השיפוצים בדירה יבוצעו ע"י הקיבוץ בהתאם למקובל.

6.      התביעה להחלפת גג האסבסט מסיבות בריאותיות – נדחית. התביעה להחלפת מדרגות – נדחית.

ח.       הנושא השני: המשכנתא. סיפור המעשה: משפ' ב' רכשה דירה בעכו, טרם שהצטרפה לקבוצת שעלבים. לצורך רכישת הדירה נעזרו בני הזוג במשכנתא. סוכם בין הצדדים: כי בתקופת המועמדות הקיבוץ ישלם עבור משפ' ב' את תשלומי המשכנתא. במידה ויתקבלו לחברות, ינהגו בדירה כפי שנהוג לגבי השקעות חברים. כלומר, הדירה תעבור לרשות הקיבוץ ושוויה (בנכוי תשלומי המשכנתא שהקיבוץ שילם) ירשם לזכות משפ' ב'.

 ט.        משפ' ב' התקבלה לחברות בקיבוץ. הדירה לא הועברה לרשות הקיבוץ אלא נמכרה. הקיבוץ תובע את החזר תשלומי המשכנתא ששילם בזמנו, בצרוף הפרשי הצמדה סך 15,229.49 ש"ח לפי מדד דצמבר 96 (לדברי הקיבוץ).

 י.          לטענת משפ' ב' הקיבוץ סרב לקבל את הדירה לרשותו, הן משום שנושא השקעות חברים בוטל / הופסק בנתיים (כלומר: כיום הקיבוץ מרשה לחברים להיות בעלי נכסים, ובלבד שלא ישפיע הדבר על אורח החיים בקיבוץ), והן משום שהדירה רחוקה מהקיבוץ ויקשה עליו לטפל בה. בגלל סרוב הקיבוץ לקבל את הדירה לרשותו, ועקב הפסקת תשלומי המשכנתא ע"י הקיבוץ החליטה משפ' ב' למכור את הדירה. לטענתם, נגרמו בתקופה זו נזקים לדירה ע"י השוכרים, לא שולם שכ"ד בחלק מתקופה זו, ואף המכירה נעשתה בחופזה דבר שגרם למכירתה במחיר נמוך.

 יא.    לטענת משפ' ב', הקיבוץ בסרבו לקבל את הדירה הפר את ההסכם באופן חד צדדי, ודבר זה פוטר אותם מלשלם את תשלומי המשכנתא ששילם הקיבוץ. כמו"כ לטענת משפ' ב' עקב הפרת הסכם זה, נאלצו לטפל בדירה רחוקה, דבר שגרם לנזקים בדירה כדלעיל ולמוכרה בהפסד. כמו"כ לטענתם, אי תביעת הקיבוץ לתשלום משכנתא במשך תקופה ארוכה פוטרת אותם  מתשלום הצמדה.

 יב.     הקיבוץ מכחיש שסרב לקבל את הדירה, וטוען שלא קיבל מעולם יפוי כח לבצע העברת בעלות על הדירה.

 יג.       משפ' ב' לא הצליחה להוכיח בפני ביה"ד כי הקיבוץ סרב לקבל את הדירה וכי הפר את ההסכם שהיה ביניהם בנדון. אם כי הקיבוץ מודה שנח לו במצב זה בו לא קיבל בפועל את הדירה לרשותו. אולם אף אם היה הקיבוץ מפר את ההסכם, לא היה הדבר פוטר את משפ' ב' באופן אוטומטי מהחזר תשלומי המשכנתא. שהרי כל עוד הדירה בבעלותם, לא נלקח מהם דבר, אלא קיבלו למעשה הלוואה מהקיבוץ בצורת תשלומי המשכנתא (החזר זה היה ע"פ ההסכם צריך להתבצע הן במקרה של חברות, ע"י נכוי מההשקעה, והן במקרה של עזיבה, ע"י תשלום בפועל).

יד.     העובדה שהקיבוץ לא תבע החזרים אלו במשך תקופה ארוכה אינה פוטרת מתשלום הצמדה. ואף היה מקום לבדוק האם חובת ההחזר והטיפול בו אינה על משפ' ב'.

טו.    תביעת משפ' ב' יכולה להיות א"כ רק תביעת נזיקין על הנזקים שנגרמו לטענתם עקב סרוב הקיבוץ לקבל את הדירה לרשותו (סרוב שכאמור לא הוכח). לא רק שנזקים אלו עקיפים ביותר. אלא אף לא הוכח בפנינו כל נזק בין לרכוש עצמו ובין בזמן המכירה. וע"כ דינה של תביעת נזיקין זו להידחות.

טז.    לפיכך אנו קובעים כי על משפ' ב' להחזיר לקיבוץ את תשלומי המשכנתא ששולמו ע"י הקיבוץ.

יז.      הנושא השלישי: קופות גמל. הקיבוץ תבע ממר ב' את הסכומים שהופרשו לקופת גמל המופיעים בתלוש המשכורת של מר ב' כנכויים לבקשת העובד, ולבטל הפרשות אלו בעתיד. לחלופין הקיבוץ מוכן להסתפק בהעברת ק"ג זו לבעלות הקיבוץ. או להשאיר הקופה בבעלות מר ב', ולחייבו בהפרשות הנ"ל מדי חדש.

יח.    טענת הקיבוץ: כי למעשה הקיבוץ מבטח את חבריו בקרן פנסיה. הפרשות הקיבוץ לקרן זו נמוכות יחסית. הקיבוץ היה מעדיף שכל עובדי החוץ לא יפרישו לקרן פנסיה / קופת גמל ובכל אופן לא מעבר לגובה הפרשות הקיבוץ. למעשה הקיבוץ משלים עם הפרשות עובדי חוץ לצרכי פנסיה עד לגובה 5.5% מהשכר ברוטו (לא כולל הטבות שונות), מתוך הנחה שבמידה ובגיל הפנסיה העובד עדיין יהיה חבר קיבוץ, הרי שתשלומי הפנסיה יכנסו לקופת הקיבוץ. במקרה של עזיבה, ישארו התשלומים ברשות העובד (בפנסיה). יתכן וכוונת הקיבוץ להתחשבן במקרה זה על גובה הזכויות והתשלומים שצבר לעצמו העובד.

יט.    הנתבע מר ב' טען מספר טענות (לא כולן מתיישבות זו עם זו). ביניהן טען שאין מדובר על הפרשות מעבר לשיעור המקובל, אלא בחלוקה למספר קופות גמל, אולם בגובה ההפרשה המקובלת. כמו"כ בשלב מסוים הסכים הנתבע להעביר לקיבוץ את קופת הגמל הנוספת, אולם הדבר לא בוצע. מהצעת הפשרה שהועברה לביה"ד עולה כי הנתבע חזר בו מהסכמה זו.

כ.        הוגשו לביה"ד מספר תלושי משכורת לדוגמא, וכן חוו"ד של חשבת השכר העובדת בקיבוץ. ביה"ד לא הסתפק בחוו"ד זו ובקש חוו"ד נוספת מאת מומחה לנדון (אדם העוסק בהנהלת חשבונות, מתמחה בתחום הפרשות עובד ומעביד ובעל נסיון בתחום עזיבת חבר את האגודה השיתופית).

כא.   עפ"י הנ"ל התברר כי אכן מדובר בהפרשות מעבר ל5.5% מהשכר. אשר על כן אנו קובעים כי ככל שאר החברים ועובדי החוץ על מר ב' להעביר לרשות הקיבוץ את שתי קופות הגמל שתחת הכותרת "נכויי רשות". במידה ואין אפשרות להעביר רק קופות אלו, על מר ב' להעביר לקיבוץ את שווין כיום, וכן את הסכומים שיופקדו בעתיד בקופות אלו.

כב.    הנושא הרביעי: נזק לרכב. הקיבוץ תובע ממר ב' לשלם עבור נזק שגרם ע"י רכב הקיבוץ כשהיה בשימושו. הנזק נגרם ע"י צד שלישי – נער שהיה "מאומץ" אצל משפ' ב'. מר ב' מסר לנער את המפתחות ע"מ שישב ברכב ויאזין לרדיו (בעת שהיו בהמתנה בבית חולים), הלה גרם לרכב "לקפוץ" ע"י סיבוב המפתח ולפגוע ברכב נוסף. לטענת הקיבוץ לא שמר מר ב' כדרך השומרים, וע"כ עליו לשאת בנזק שלא הוכר ע"י חברת הביטוח עקב העובדה שלנער אין רשיון נהיגה. סכום התביעה המקורי: 3600 ש"ח. כיום בערך: 7300 ש"ח.

כג.     גם אילו היה מקום לדון תביעה זו במסגרת דיני שומרים, מסתבר שאין במסירת המפתח לנער משום פשיעה כדין שומר שמסר לשומר. משום שאין דין מסירת מפתח לצורך ישיבה ברכב והאזנה לרדיו, כדין מסירת רכב או מפתח לצורך נסיעה. לעיתים אדם מוסר מפתחות רכבו לנער בן המשפחה שלא לצורך נסיעה, אלא לצורך פתיחה, סגירה, האזנה לרדיו וכד'.

כד.    אולם נראה לנו שאין לדון תביעה זו במסגרת דיני שומרים גרידא. יש צורך לקחת בחשבון את העובדה שמדובר בחבר קיבוץ. הנורמה המקובלת בקיבוצים היא: לא לדרוש מחבר קיבוץ לשלם נזק שנגרם שלא בפשיעה ברורה ביותר (וגם אז לא תמיד עומדים על שורת הדין). הן מתוך התחשבות בחברים שאינם בעלי רכוש פרטי. והן מתוך יחסי גומלין הקרובים ליחסי משפחה בה אין תובע (בד"כ) האב את בנו לשלם "השתתפות עצמית" וכד'.

כה.   אף בקיבוץ הזה נהגו כך בעבר במספר מקרים, ויפה נהגו. כאמור, אין מדובר במעשה חריג במיוחד.

        אשר על כן אנו דוחים את תביעת הקיבוץ לתשלום נזק זה.

_________________