בס"ד
015
כח'
אלול תשנ"ט
פסק
דין
בענין
: הגברת ר'
(להלן
: התובעת)
נגד
: ועדת קבלה של הישוב
מזכירות הישוב
(להלן
: הנתבעים)
הצדדים
קבלו את הח"מ כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש. להסכם
הבוררות צורף תקנון בית הדין.
ביה"ד
קיים דיונים בהשתתפות הצדדים בהם פרטו הצדדים את טענותיהם. לא נפרט בפסק הדין כל
טענה וכל פרט ופרט שנטענו בפנינו, ופורטו במסמכים שהוגשו לנו ע"י הצדדים אלא
רק את עיקרי הדברים.
א.
עיקרו
של הויכוח בין הצדדים הוא, תביעתה של התובעת לאפשר לה לגור בישוב הקהילתי. לטענתה,
פנתה התובעת למספר משכירי דירות פוטנציאלים (שלושה במספר, ביניהם אף חברתה מחו"ל
שהיתה מעונינת שהתובעת תגור בביתה). אולם תשובת המשכירים הפוטנציאלים היתה כי ללא
אישור ועדת קבלה לא יוכלו להשכיר לתובעת דירה.
ב.
לטענת
התובעת, למעשה אין חובה משפטית על תושבי הישוב לקבל אישור ועדת קבלה לצורך השכרת
דירה. עוד מציינת התובעת, כי ע"פ חוזה המכר בו נזכר ענין ועדת הקבלה, חברים
המשתכנים בעמותת הישוב. אולם ע"פ חוזה זה עם סיום הבניה, פוקעת חברותם בעמותה
זו, ואמורה לקום עמותה חדשה שכלפיה יתחייבו המשתכנים בענין ועדת קבלה וכד'. אולם
עמותה זו טרם הוקמה, ולפיכך אין כעת מחויבות לקבל אישור ועדת קבלה אף למכירת דירה,
באשר פקעה התחייבותם של המשתכנים בנדון.
ג.
הנתבעים
מכחישים טענה זו. לדבריהם ישנה התחייבות של התושבים לא להשכיר נכס ללא הסכמת ועדת
קבלה. ההתחייבות היא כלפי העמותה. לדבריהם, הנוהג הוא לבקש אישור הועדה אף על מתן
רשות מגורים ולא רק השכרה, ואף על חלק מהדירה בלבד, ואף כאשר בעל הדירה ממשיך לגור
בדירתו. עוד מציינים הנתבעים שאכן קמה עמותה חדשה כנדרש בה חברים התושבים הגרים
במקום ומחויבים כלפיה גם בנושא סמכות ועדת קבלה.
ד.
לטענת
התובעת, לא נמסרו לה הסיבות שמנעו את קבלתה לישוב, ורק יו"ר הועדה רמז לה
שהסיבה לאי קבלתה היא היותה זקנה מדי לישוב זה. לדבריה אף הופצו שמועות כנגדה
בעקבות הדיונים בועדת הקבלה בדבר היותה מעוטת אמצעים וכד'. לדבריה, גילה אינו יכול
להיות סיבה לאי קבלתה לישוב. עדיין היא עצמאית מבחינה גופנית וכלכלית. מה עוד
שנתקבלו תושבים לישוב (לפחות כדיירי משנה) בני גיל כשלה. לדבריה, קריטריון הגיל אינו
תקף לא לפי ההלכה, לא לפי חוק המדינה ואף אינו מוסרי.
ה.
הנתבעים
מכחישים כי הקריטריון שמנע את קבלתה של התובעת לישוב הוא הגיל. לדבריהם, אם אכן
יו"ר הועדה אמר דברים בכיוון זה, הרי שעשה כן כאדם פרטי ולא בשם חברי ועדת
הקבלה.
ו.
עוד
טוענת התובעת כי בחוזה משתכן – עמותה, נאמר במפורש כי ועדת
קבלה לא תמנע מגורים במקום אלא באופן סביר –
מטעמים סבירים. פרוש הדבר, לדבריה, שהקריטריון הסביר הוא, תרומה לחברה ואורח חיים
דתי. לדבריה, הרי היא עונה לקריטריונים אלו.
ז.
כמו"כ
טענה התובעת כי מאחר וועדת הקבלה לא קיבלה אישור "אדם חשוב", אין
לקריטריונים שקבעה תוקף מחייב. ואף אילו היה לוועדה דין "ז' טובי העיר"
עדיין מחויבים הם לפעול במסגרת ההגיון.
ח.
הנתבעים
טוענים שאין צורך באישור כזה. ובכל אופן, הוועדה פרטה לפני רב הישוב את שיקוליה
ואופן עבודתה וקבלה הסכמתו לכך (באופן עקרוני, ולא במקרה שלפנינו).
ט.
להוכחת
טענותיה מבקשת התובעת להזמין את הרב ט' כעד על יכולתה לתפקד ולהחזיק דירה, ואת הרב
ד' כהוכחה לחוסר המוסריות שבאי קבלתה.
י.
גם
אילו הסיבה לאי קבלתה לישוב היתה החשש שמא תהפוך למעמסה על הישוב. לטענתה, שיקול
זה אינו מוסרי כלל, ופסול מיסודו.
יא. אם ביה"ד ידחה את טענותיה דלעיל,
מבקשת התובעת מביה"ד להורות לוועדת הקבלה לקבלה לישוב לפחות מדין "כופין
על מידת סדום" ומצד "לפנים משורת הדין".
יב. לדעת הנתבעים אין זה המקום לכפיה מדין
"כופין על מידת סדום". לדעתם לכפות על הישוב לקבל אדם שאינו מעונין בו
אין זה בגדר "ועשית הישר והטוב". לדעתם אף לפנים משורת הדין אין מקום
להחלטה מעין זו.
יג.
הנתבעים
טענו מספר טענות מקדמיות בבקשם לדחות את התביעה על הסף. כן השיבו הנתבעים על חלק
מהטענות דלעיל.
יד. ראשית, טוענים הנתבעים, יש לדחות את
התביעה על הסף. שכן עצם ההופעה של מועמד לפני ועדת קבלה מהווה הסכמה לקבל
את החלטות הוועדה תהינה אשר תהינה. לדבריהם הסכמה זו הינה או מכח המנהג הכללי, או
מפני שכך נהגו בישוב זה, או משום שזכותו של הציבור להחליט כיצד לקבל אנשים לישוב
טו. עוד טוענים הנתבעים: "לאו בעל
דברים דידי את". משום שמחויבות ועדת הקבלה היא לשולחיה, ולא התחייבו
כלום לתובעת, אלא לדון בבקשתה בלבד. דומה הדבר, לדבריהם, לעני התובע את גבאי הצדקה
שיתן צדקה דווקא לו.
טז. כמו"כ טוענים הנתבעים שוועדת הקבלה
היא מעין גוף שיפוטי, ואשר ע"כ אין מקום לדיון חוזר בהחלטותיה ע"י גוף
שיפוטי נוסף (ב"ד).
יז.
הוסיפו
הנתבעים ואמרו, מכיוון שהתושבים לא בחרו את ביה"ד כוועדת קבלה, ע"כ אין
התושבים מחויבים להחלטת ביה"ד. רוצה לומר: אין בסמכות ביה"ד לקבל תושב לישוב,
באשר לא נתמנה כערכאת ערעור על ועדת הקבלה. ע"פ טענות אלו (סעיפים יג' – טז') סבורים הנתבעים שיש לדחות את התביעה על הסף, ולא לאפשר לכל
מי שנדחה ע"י ועדת הקבלה לפנות לביה"ד בתביעה לקבלו לישוב. לדבריהם אף
אין מחובתם להסביר את שקולי הוועדה במקרה שלפנינו.
יח. לבקשת ביה"ד פרטו הנתבעים את אופן
עבודת הוועדה ושיקוליה: ראשית ממלא המועמד שאלון בכתב, בהמשך מוזמן המועמד לראיון
בפני הוועדה, לאחר הראיון מביע כל חבר בוועדה את דעתו על המועמד בכתב, לסיום
מתקיים דיון עניני ובמקרה הצורך הצבעה. במקרה של מיעוט העומד על דעתו מחכים לברור
נוסף ורק לאחר מכן מתקבלת החלטה. שיקולי הוועדה הם: גיל המועמד, מצבו המשפחתי,
רמתו הדתית (כולל משפחתו), האפשרות להשתלב בקהילה מבחינה חברתית, רמה אישית וכן
לעיתים שיקול "לפנים משורת הדין". אין פרוטוקול מסודר ומנומק בכל
המקרים, גם לא במקרה שלפנינו.
יט. המידע על המועמד מתקבל ע"פ השאלון
הכולל קורות חיים. כן נדרש המועמד לפרט בכתב כיצד לדעתו ישתלב בישוב. במידה ומי
מחברי הוועדה מכיר את המועמד באופן אישי הרי הוא מעביר אינפורמציה זו לשאר חברי
הוועדה. במקרה של ספק פונה הוועדה לממליצים שציין המועמד או לאחרים העשויים
להכירו.
כ.
תשובת
הוועדה ניתנת בצורה לקונית ללא נימוקים. הנתבעים ציינו שהיועה"מ לממשלה הסכים
בעבר שאין בעצם מתן תשובה ללא נימוקים סיבה לפתיחת חקירה.
כא.
למעשה,
היה יותר קל לדון בתביעה זו אילו היו המשכירים הפוטנציאלים צד לדיון. אולם מאחר
ולא נתבעו (וגם אין עילה לתובעם, באשר אינם חייבים להשכיר), ואף לא הצטרפו כתובעים
מול ועדת הקבלה (ונימוקם עימם). הרי שלמעשה אין יחסים משפטיים בין התובעת לבין
הנתבעים. טענתה כלפיהם היא, שאינם נוהגים ביושר ובהגינות בכך שאינם מאפשרים
למשכירים להשכיר לה דירה, ע"י אי קבלתה לישוב. למעשה תביעתה היא שהנתבעים
יודיעו שאין הם מתנגדים למגוריה בישוב. ולכאורה אינם חייבים למלא את רצונה.
כב. אולם אם כך הדבר, הרי שלכאורה אין
משמעות לשאלה האם יש לוועדת הקבלה מעמד חוקי ביחס להשכרת נכס בישוב. משום שאף אם
אין לוועדה סמכות כלשהיא, הרי מותר לה לפנות למשכירים ולבקש שלא ישכירו לתובעת
(בתנאי שפניה זו אינה ע"מ להזיק אלא מתוך שיקול דעת ובהגינות).
כג. מ"מ, אנו סבורים שיש באופן עקרוני
סמכות לוועדת הקבלה לדון בשאלת קבלת אדם למגורים בישוב. סמכות זו הוקנתה לה הן
ע"פ חוזה משתכן – עמותה, והן ע"פ מטרות אגודת המשתכנים
(שאכן הוקמה כנדרש). ובפרט שחברי וועדת הקבלה נבחרים ישירות ע"י התושבים.
כד. ביחס לצורך באישור "אדם
חשוב". נחלקו הפוסקים האם יש צורך באישור "אדם חשוב" רק לתקנות של
גופים אינטרסנטים כגון: אגודות מקצועיות (כס"מ בדעת הר"מ הל' מכירה
פי"ד הי"א ועוד), או שיש צורך באישורו אף על תקנות בני העיר כולה
(רמ"א חו"מ סי' רלא' סעי' כח' ונו"כ שם). אפ"ל שנחלקו בטעם
הצורך באישור "אדם חשוב". או משום כבודו, או ע"מ שיפקח על התקנות
(ע' ריטב"א ב"ב דף ט' ע"א ור"ן שם). לטעם הראשון יתכן שיש
צורך באישורו אף על תקנות אנשי העיר. לטעם השני יתכן שיש צורך באישורו רק במקום
שיש לחשוש לעוול, וזהו באיגודים מקצועיים ולא בטובי העיר המייצגים את העיר כולה.
ואפ"ל שלכו"ע הטעם הוא, ע"מ שיפקח על התקנות. אולם נחלקו האם יש
לחשוש לזה גם בתקנות הנעשות ע"י טובי העיר.
כה. החת"ס
(שו"ת חו"מ סי קטז') כ' שהצורך באישור "אדם חשוב" על תקנות
בני העיר הוא מצד המנהג ולא מעיקר הדין (ע' גם שו"ת הב"ח החדשות סי' מג'
שאף ועד ארבע ארצות לא תמיד הקפיד לקבל אישור זה). ואולי זו הסיבה שכיום לא שמענו
שמאן דהו יטען שחוקי הכנסת או תקנות רשויות מקומיות וכ' אינן תקפות משום שלא אושרו
ע"י "אדם חשוב".
כו. בפרט במקרה שלפנינו שמנוי וועדת קבלה,
בחירתה, סדרי עבודתה וכד' נקבעו זמן רב לפני שנתמנה רב לישוב. נוסיף עוד כי
"אדם חשוב" אינו בהכרח רב. כן נעיר כי הצורך באישור "אדם
חשוב" הוא רק לתקנות, עונשים וכד', ולא לכל החלטה של הגוף הנצרך לאישור. אם
נדרוש אישורו של "אדם חשוב" לכל החלטה לא שבקת חיי לכל בריה, ונמצאת
מוריד את ה"חשוב" מחשיבותו ומושיבו בכל דיוני הפורום המחליט. במידה
וסובר מאן דהו שהחלטה מסוימת לא נתקבלה ביושר, הרי המקום לברור הענין הוא בית
הדין.
כז. הטענות המקדמיות שהעלו הנתבעים הן
נכונות רק בתנאי שהוועדה פעלה באופן סביר והגון (ואף הנתבעים הסכימו לכך במהלך
הדיונים). וע"כ עלינו לבדוק אם אכן עבודת הוועדה פסולה כטענת התובעת.
כח.
נעיר
כי הנתבעים סרבו למסור לתובעת את נימוקיהם המפורטים מדוע החליטו כפי שהחליטו,
והסכימו רק למסור פרטים כלליים על עבודת הוועדה. הנתבעים ציינו כי אם בית הדין
יחליט שיש צורך להכנס לסוגיה זו, הרי שיסכימו לכך.
כט.
לא
מצאנו פגמים בסדרי העבודה של הוועדה, למעט אי רישום פרוטוקול. אנו ממליצים כי להבא
ירשם פרוטוקול מדיוני הוועדה. אולם פגם זה אין בו כדי לגרום לביטול החלטה מהחלטות
הוועדה.
ל.
ביחס
לשקולי הוועדה. לא לנו להביע דעה על האופי הרצוי של הישוב. דבר זה מסור לתושביו
ולמקימיו, ודבר מקובל הוא שמייסדי ישוב
ירצו לשמור על האופי שעליו החליטו (בגבולות ההגינות). אכן אילו היו המתיישבים
שוקלים שיקולים פסולים (או חוסר איזון בולט בין השיקולים) לצורך מטרה זו היה מקום
להתערב בהחלטתם. אולם לא כך הדבר במקרה שלפנינו.
לא.החסרון
המהותי היחיד שמצאנו בשקולי הוועדה הוא: אי הבחנה בין דייר משנה (דייר הגר באותו
נכס יחד עם בעל הנכס), לבין שוכר ורוכש נכס. חברי הוועדה נימקו מציאות זו בכך שהם
חוששים שדייר משנה עלול להפוך לשוכר, ושוכר לזמן קצר עלול להפוך לתושב קבע. לנו
נראה שאין בחשש זה כדי להכריע ולמנוע הבחנה. למשל: גיל המועמד לא יכול להוות שיקול
במקרה של דייר משנה. לעומת זאת, מסתבר שרמתו הדתית של המועמד צריכה להיות שווה או
כמעט שווה בשני המקרים. וע"כ יש לנסח קריטריונים שונים למבקש להתקבל
לישוב כדייר משנה, ולמבקש לשכור נכס או להתקבל כתושב קבע. ולדון מחדש בבקשת התובעת
לאור הקריטריונים החדשים.
לב. עוד נעיר כי השיקול האם המועמד עלול
ליפול למעמסה על חברי הישוב, הוא שיקול הצריך להשקל בזהירות מרובה. מעין השיקול
כמה כסף וזמן על האדם להקדיש לצדקה, ואף מעבר לכך. נדגיש: סעיף זה הוא הערה
עקרונית, ואין בו משום קביעה או חו"ד כי שיקול זה נשקל ע"י הוועדה במקרה
שלפנינו.
לג.
מכיוון
שעביד איניש לאחזוקי דבוריה, וחברי הוועדה הנוכחית דנו בבקשת התובעת מספר פעמים
לאור הקריטריונים הישנים, הרי שיש לחשוש שלא יוכלו לדון מחדש בדין זה בצורה
אובייקטיבית לחלוטין. אמנם יש לדון אם הם פסולים מעיקר הדין לדיון חוזר (ע'
פסד"ר ח"ז עמ' 225 ואילך). אולם כדי לצאת מכלל ספק אנו סבורים כי
יש להרכיב ועדה אד הוק לצורך דיון זה
בלבד. ועדה זו יכולה להבחר ישירות ע"י התושבים, או ע"י המזכירות, או
ע"י ועדת בקורת (יתכן גם שוועדת בקורת שלא היתה מעורה בענין תשמש כוועדת קבלה
לצורך דיון זה).
לד. ביחס לטענות התובעת כי הוועדה שקלה
שיקולים פסולים. התובעת לא הצליחה להוכיח את טענתה. נטל ההוכחה בטענה זו רובץ
עליה, ולפיכך כל עוד לא הוכחה טענתה, דינה להידחות.
לה.בזה
יש גם תשובה לחשש הנתבעים כי כל מי שידחה ע"י הוועדה יוכל לפנות לביה"ד
ולבקש בדיקת ענינו מחדש. אכן זכותו של כל אדם לפנות לבית הדין ולבקש צדק. אולם בית
הדין לא יזקק לטענתו ולא ידרוש מהוועדה פרוט נימוקים מדוע נדחתה בקשתו כל עוד לא
יוכח (לדעת ביה"ד) שהוועדה פעלה באופן פסול ח"ו.
לו.
לענין
כפיה על מידת סדום. אנו סבורים כי אין זה המקום לכפיה מעין זו (ע' גם שורת הדין
כרך ב' עמ' שכב' ואילך).
לז. לענין לפנים משורת הדין. (1) הנתבעים
בעצמם אמרו שזהו אחד משיקוליהם. (2) כיוון שיערך דיון נוסף בנדון, אין מקום להחליט
על ביצוע לפנים משורת הדין.
מסקנות:
1.
על
ועדת הקבלה לקיים דיון נוסף בתביעתה של התובעת. בדיון זה תשקול הוועדה את בקשתה
לאור ההבחנה בין דייר משנה לדייר קבוע. השיקולים לקבלה לישוב כדייר משנה צריכים
להיות מקלים יותר מאשר במקרים האחרים. במסגרת השיקולים לקבלת דייר משנה, לא יכללו
שיקולי גיל ויכולת כלכלית.
2.
אנו
ממליצים כי בדיון זה ישבו רק מי שלא היה שותף
לדיונים בנושא עד כה. ועדה חד פעמית זו תבחר או ע"י התושבים, או ע"י
המזכירות, או ע"י ועדת בקורת (ועדת בקורת יכולה בעצמה לשמש כוועדת קבלה במקרה
זה).
3.
בד"כ
הזמן לבצוע פס"ד הוא 30 יום. מתוך התחשבות בתקופת החגים הבעל"ט אנו
מאפשרים לבצע פס"ד זה תוך 60 יום מיום מתן פסה"ד.
אנו
מקווים כי עם מתן פס"ד בענין רגיש (משני הצדדים) זה, יבוא השלום למקומנו.
והאמת והשלום אהבו
הרב
זכריה בן שלמה הרב משה
גנץ הרב אליעזר שנקולבסקי
________________ ________________
____________________
