סאונדמן שתובע על שעות נוספות

בס"ד

016

לג' בעומר תש"ס

פסק דין

בענין : מר ש

(להלן : התובע)

נגד : גב' י: הנתבעת)

הצדדים קבלו את הח"מ כבוררים הן לדין והן לפשרה, וחתמו על הסכם בוררות כנדרש. להסכם הבוררות צורף תקנון בית הדין.

 ביה"ד קיים דיון בהשתתפות הצדדים בהם פרטו הצדדים את טענותיהם. להלן עיקרי הדברים.

 לפנינו תביעה של משכיר ומפעיל ציוד הגברה לקבלת תשלום עבור שרותיו מאת הנתבעת שהיא נציגת הנגנים שהזמינו ציוד זה.

א.      התובע דורש מן הנתבעת סך 800 $ לפי הפרוט דלהלן: 550 $ כפי שסוכם = 500$ לא כולל מע"מ (למעשה הסכום היה צריך להיות 585 $, אולם התובע הסכים להסתפק ב 550 $) על השימוש בציוד + "סאונדמן" לערב זה. 150 $ עבור שעתיים וחצי תוספת עבור הסאונדמן מעבר לסיכום הראשוני. ועוד 100 $ עבור שתי נסיעות לשעלבים (האחת ע"מ לגבות את החוב והשניה לצורך ד"ת זה).

ב.       ביחס לסכום הבסיסי 550 $, הנתבעת טוענת שסוכם על סך 540 $. הנתבע הסכים לכך. אולם לדבריה יש צורך להפחית מסכום זה סך מסוים מכמה סיבות.

ג.         האחת. לא הובא מוניטור נוסף כפי שסוכם עם התובע. לדברי התובע חסרון זה לא הורגש. כן טוען התובע שסוכם שציוד ההגברה יהיה כמו במופע קודם באשקלון, ושם היה רק מוניטור אחד. מעבר לכך טוען התובע שהבקשה למוניטור נוסף באה לאחר הסיכום הראשוני על המחיר ולפיכך אינה מחייבתו, וכן שהשתדל להביא את המוניטור הנוסף, אולם היה אנוס ולא הספיק. הנתבעת מכחישה את דבריו ביחס להשוואה המדויקת לארוע במקום אחר.

ד.       השניה. לדבריה, החיבורים בין חלקי המערכת לא היו מקצועיים ונגרמו מס' ניתוקים במהלך הערב. התובע מודה בניתוקים, אולם טוען שהניתוקים לא נגרמו בשל חוסר מקצועיות, אלא זוהי תקלה שיכולה לקרות בכל ארוע ואין סיבה ואף לא מקובל להוריד בגללה מהתשלום. (הנתבעת הוסיפה שאף אורך החוטים לא היה כפי שבקשו – חוטים ארוכים. אולם אף היא לא טענה שדבר זה פגע בהופעה או הפריע לנגינה או לשמיעה. התובע אומר שהביא חוטים כנדרש.

ה.      השלישית. לדבריה הסאונדמן לא היה מקצועי ולא ידע להפעיל את הציוד כנדרש, וגרם להפרעות בהופעה. לדבריה בערך 15% מההופעה. לדברי התובע התקלה ארעה משום שקנה מכשיר חדש ומשוכלל, ועובדה זו שהסאונדמן לא ידע להפעילו כדבעי זהו אונס ממש. לדבריו משך ההפרעה היה כ 20 דקות ולכל היותר חצי שעה. אולם טוען התובע אילו היו מתקשרים אלי עם תחילת התקלות הייתי פותר את הבעיה מיד. התובע מודה שיש צורך לפצות את הנתבעת בצורה כל שהיא. אולם כיוון שהתאמץ באופן מיוחד והוסיף ציוד מיוחד להופעה זו והסכים שהציוד ישמש להופעה עד הבקר, אינו חייב לפצות במקרה זה, ואולי יפצה בעתיד בהופעה נוספת וכד'.

ו.         מחמת הטענות דלעיל סבורה הנתבעת שעליה לשלם רק סך 340 $ עבור ההופעה. משום שהתברר שהתובע כלל אינו מקצועי ואין סיבה לשלם לו את הסכום שסוכם אתו, שהוא סכום המשולם עבור ציוד והפעלה ברמה גבוהה, אלא רק 340 $ שהוא הסכום המקובל עבור ציוד והפעלה סטנדרטים.

ז.        בענין זה אנו סבורים כי על הנתבעת לשלם לתובע סך 540 $ כפי שסוכם. אנו דוחים את טענתה האמורה בסעיף הקודם כי זכותה להחליט שזהו ציוד ושרות ברמה נמוכה, ולקבוע מחיר באפן שרירותי.

ח.      כן אנו מקבלים את דברי התובע, כי ניתוקים במערכת הגברה הן דבר שיכול לקרות בכל הופעה, ואין בתקלה זו סיבה להפחית מהתשלום שנקבע.

ט.      אנו מקבלים את טענת הנתבעת על כך שלא קבלו את השרות שהוזמן בכך שהיו הפרעות בהופעה (ודוחים את דברי התובע שזה נקרא אונס). כמו"כ משעה שנתן את הסכמתו להשאיר את הציוד עד הבקר אין הדבר יכול להחשב כ"טובה" העשויה להתקזז מול פרט אחר שלא נתמלא. וממילא יש לשער את אחוז ההפרעה ביחס לכל משך ההופעה ולא רק עד אמצע הלילה, תוך התייחסות לכך שיש משקל גדול יותר לשעות הראשונות של הלילה. וע"כ אנו סבורים שהפרעה של 20 דק' עד חצי שעה מתוך כ 7 שעות הן כ 5 – 7.5 אחוזים. תוך התחשבות באמור לעיל אנו קובעים את השיעור שיש להפחית מהסך הקודם בגובה 55 $.

י.         ע"פ התייעצות עם בעלי מקצוע הוברר לנו שחסרון מוניטור אכן מורגש. אין אנו מקבלים את דברי התובע שלא היה מחויב בכך או שהיה אנוס בכך (ואף אילו היה אנוס, לא היה בזה כדי לחייב את הנתבעת לשלם עבור מה שלא קבלה). אנו קובעים ששיעור הפיצוי שעל התובע להפחית עקב כך הוא 15 $.

יא.   ביחס לתוספת עבור הסאונדמן. הן התובע והן הנתבעת מסכימים שהסכום הראשוני כלל את שרותי הסאונדמן רק עד השעה 01:00. שני הצדדים גם מסכימים כי היה ברור לשניהם כי כל שעת סאונדמן נוספת מחירה 60 $. כן מסכימים הצדדים שלא היה סיכום מפורש שהסאונדמן יעבוד מעבר לשעה 01:00 (העלתה בקשה כזו ע"י הנתבעת אולם התובע הבהיר את העלות של הסאונדמן, וסוכם ש"יקבל תשובה").

יב.    לדברי התובע כיוון שידעו הנתבעות את עלותה של כל שעה נוספת של הסאונדמן ולא אמרו לו במפורש שאין להם צורך בו ושיפסיק את עבודתו, הרי שעליהם לשלם על כל עבודתו כדין יורד לשדה חברו. לדברי הנתבעת כל עוד ולא בקשו שימשיך הסאונדמן בעבודתו אן אליהן חיוב לשלם לו על כך. ואף הוסיפה הנתבעת, שכששאלו את הסאונדמן מדוע הוא נשאר? אמר להם כי סוכם איתו שיעבוד עד השעה 02:00. (ולאחר מכן נשאר רק משום שלא רצה להשאיר את הציוד ללא השגחה).

יג.      אנו סבורים כי צדק התובע בדבריו, ועל הנתבעות היה לומר במפורש לסאונדמן שאינן מעונינות בו (אין אדם עובד שלא ע"מ לקבל שכר). כל עוד שלא אמרו לו כך הרי נתחייבו בתשלום 60 $ לשעה. ע' שו"ע חו"מ סי' שעה' ונו"כ שם ובכסף קדשים. למעשה יתכן ואף הווי יורד ברשות (ע' פתחי חושן הל' גניבה פ"ח הערה א' מחלוקת האם כשיודע הבעלים ולא מוחה אם הווי כיורד ברשות או לא).

יד.    אולם משעה שנאמר להן שסוכם שיעבוד עד 02:00 הרי שמכאן ואילך אין עליהן חובה להפסיקו מעבר לשעה 02:00 ויכלו להבין שלאחר שעה זו נשאר הסאונדמן במקום משיקולים שונים. וע"כ על הנתבעת לשלם רק עבור השעה שבין 01:00 ל 02:00 = סך 60 $. ואין עליהן חובת תשלום עבור השעות 02:00 – 03:30, משום ששאלתם לסאונדמן לאחר השעה 02:00 מדוע נשאר מעבר לשעה 02:00 נחשבת למחאה. וכן תשובתו של הסאונדמן: נשארתי ע"מ להשגיח על הציוד, נחשבת להודאה.

טו.   ביחס לתביעה עבור הנסיעות למקום. הנתבעת הסכימה לשלם עבור נסיעה אחת. אנו מסכימים לדבריה. החיוב הוא על הנסיעה, משום שלא שילמה לפחות את החלק שמוסכם עליה שהיתה צריכה לשלם ובכך גרמה להוצאות מיותרות לתובע. אולם אינה חייבת לשלם את הנסיעה שנסע ע"מ לגבות את חובו.

מסקנה:

על הנתבעת לשלם לתובע סך 580 $  (540 בסיס מוסכם, -55 עבור ההפרעה, -15 חסרון המוניטור, +60 שעת סאונדמן אחת, +50 נסיעה אחת =580 סה"כ)

והאמת והשלום אהבו

הרב משה גנץ                   הרב יחזקאל יעקבסון                הרב אליעזר שנקולבסקי

__________                    _____________                             ______________