תביעת הלוואה מערבים ומלווה פושט רגל

בית דין ירושלים לדיני ממונות ולבירור יוחסין תיק ממונות מס' 2382-עה

תביעת קרן ורווחי עיסקא מפושט רגל ומהערבים

נושא הדיון

התובע השקיע סך של חצי מליון שקל בידי הנתבע ראובן בעיסקא לכשנתיים, על מנת לפרוע את הקרן כשיסתיימו הפרויקטים בתוך שנתיים, או שיאריכו את תקופת ההשקעה. בנפרד משטר ההלוואה נכתבו המסמכים הבאים: שטר שקובע את התשואה לאחוז וחצי לחודש, 18% לשנה. שטר היתר עיסקא מצולם מתוך ספרו של אחד ממחברי זמננו, שבו מולאו הפרטים והחתימות של התובע והנתבע ראובן. חמשה שטרי ערב קבלן, שבכל אחד מהם חותם ערב אחר לשלם 200,000 שקל מתוך 500,000 של ההלוואה, שהיא בהית"ע, ושלא תתבטל גם אם יאריכו המלוה והלוה את זמן הפרעון, וגם בפרעון חלקי, עד תום תשלומי ההלוואה. כמו"כ מפורט בכל שטר ע"ק כי הוא מתחייב לשלם הוצאות גביה ככל שתהיינה אם לא יפרע את החוב מיד כשידרש.

התובע מצרף רשימת תביעותיו מהלווה ומהערבים הכוללים את התשואה בהית"ע מאז שהמתעסק הפסיק לשלמה, וגם הוצאות לתביעה זו, בס"ה קרוב ל-800,000 שקלים.

הערבים טוענים לפטור מלא מערבותם משום שלא ידעו שמדובר בריבית של 18% לשנה ולא היו חותמים ערבות לכזאת הלוואה, כמו"כ טוענים שהלווה המתעסק הוכיח את פשיטת הרגל שלו במסמכי כינוס נכסים ודפי חובות שחייב לאנשים בערך 6 מליון שקל שזה ראיה מספיקה שהפסיד את הקרן וגם שאין ריווח, ואם הוא פטור כדין גם הם פטורים, ומה שנשאר חייב זה רק הפלגא מלווה וגם מזה טוענים לקזז את התקופה שהמתעסק שילם אחוזים חודשיים למרות שלא הרוויח וזה מתקזז מהקרן. ורק מהיתרה צריכים לתבוע מהם. ואמנם בהית"ע רגיל כתוב שלא יהיה נאמן על הקרן אלא רק בעדים ולא יהיה נאמן לומר שלא הרוויח אלא רק בשבועה, מ"מ בהית"ע שחתמו הצדדים דידן כתוב שאם אי אפשר להשביע תספיק עדות רו"ח והצהרת המתעסק והבאת ראיות ומסמכים, ומבארים את המילים "אי אפשר להשביע" מפני שנמנעו בתי הדין מלהשביע מחמת חומר עונש שבועה.

עוד טוענים הערבים שיש פיסקה בשטר הערבות שבמקרה שהלווה לא ישלם יהיו הערבים חייבים לשלם רק אחרי שנתיים מהתביעה, וישלמו סך 1,000 שקל לחודש עד שנתיים שיצטרכו לפרוע את כל החוב. והם מסבירים שחובת תשלום הערבות היא רק בתשלומים של 1,000 שקל בלבד, שיתחילו אחרי שנתיים, ואילו התובע מפרש שהוסבר ודובר שלפחות את המשכנתא שנטל מהבנק צריך לשלם במועדה, ולכן הוסכם שאפילו שהתנו שישלמו את הערבות כולה בבת אחת רק אחרי שנתיים, מ"מ בתוך השנתיים עד תום השנתיים ישלמו כל אחד 1,000 שקל למען שלא יהיו נזקים מאי תשלום המשכנתא. ואת כל היתר ישלמו מיד בתום שנתיים, בתשלום אחד. וטוענים הערבים שיש כאן ספק בלשון השטר ויד בעל השטר על התחתונה. 

באחד הדיונים הופיעו עדים מטעם הערבים להעיד בביה"ד על מצבו הכלכלי ונזקקותו של המתעסק שפשט רגל ואין לו הכנסות ולא דירה משלו. וביה"ד הודיעם שאין מקבלים עדות בלילה, אך שאלם מה ביכלתם להעיד על מה שקדם למצבו הנוכחי, (כדי לדעת אם יש ענין לקבלם לעדות ביום בדיון הבא), ואמרו בפירוש שאינם יודעים כל דבר על אודות הלוואה זו או אופן הפסדה אם היה באונס או בפשיעה וכו', רק יודעים על מצבו הנוכחי כיום.

לאחר בדיקה במסמכים שצירפו הצדדים לתיק בעת הדיון, מוכח ואין ספק כי לפי תאריכי שטרות הערבות ושטר החוב, קדמה הערבות לחוב, ואי"צ קנין או לשון קנין כדי להחיל את הערבות. וכמו"כ הפסקת תשלומי הרווחים של המתעסק היתה בחודש 8 לשנת 2012 למניינם, בעוד צו כינוס הנכסים של פשיטת הרגל (שזוהי ההוכחה לטענת הערבים שאין רווחים וכי גם אבד את הקרן) הוא מתאריך חודש 2 לשנת 2014 למניינם. לפיכך אי אפשר לטעון (בלי עדות או שבועה, ואולי גם בעדות ושבועה לא, ואכמ"ל) שהרווחים שכבר שולמו בעבר הם קיזוז מהקרן. עוד נמצא בין המסמכים שצירף התובע, כי אותו ערב שטען שמעולם לא חתם ולא היה חותם על ערבות להלוואה שניתנת בתשואה כה גבוהה, היה ערב לאח אחר (של התובע) להלוואה דומה בשולי שטר חוב דומה, בו נכתב בפירוש שההלוואה היא עבור תשואה של 18% לשנה.

פסק דין

הלווה (המתעסק) הר' ראובן חייב לשלם להר' יוסף את סכום ההלוואה (ההשקעה) בסך 500,000 ₪.

ובנוסף חייב הר' ראובן לשלם להר' יוסף 230,000 ₪ בגין תשואה של 7,500 ₪ לחודש מאז שהפסיק לשלם לו, ועד למועד חתימת הבוררות של כל הצדדים בתיק זה.

ובנוסף חייב הר' ראובן לשלם להר' יוסף את הוצאות הגביה והדיון והנזקים שחלו על הר' יוסף כתוצאה מאי קיום ההסכם ביניהם, לפי מסמכים וקבלות שיוכחו בביה"ד.

הערבים הר'...; והר'...; והר'...; והר'...; והר'..., חייבים כולם יחד לשלם סך 500,000 ₪ להר' יוסף, באופן מיידי.

כאשר יקבל הר' יוסף סך 500,000 ₪ עליו להסיר באופן מיידי את כל העיקולים מכל הערבים.

היות וערבות כל אחד מהערבים היא גם לחוד עד סך 200,000 ₪, על כן באם כל אחד מיחידי הערבים ישלם להר' יוסף סך 200,000 ₪ שהוא מלוא התחייבותו, עליו להסיר מאותו ערב את כל העיקולים שיש עליו במידה וישנם כאלו, גם אם עדיין לא קיבל את מלוא החוב הכולל של 500,000 ₪.

וע"ז באעה"ח

(-) הרב מרדכי אייכלר;     (-) הרב דוד יהושע קניג;     (-) הרב יהושע הלוי לוין.

נימוקים

בנידון הערב שחתם להיות ערב קבלן, על סך 200 אלף מתוך שטר חוב של חבירו, של 500 אלף, שהיה בו רבית בהיתר עיסקא, ונכתב בשטר הערבות שיכול המלוה לבוא ולתבוע את הערב תחילה, וגם נכתב שהערב יתחייב בהוצאות המלוה אם יצטרך לתבוע את הלוה. ולמעשה הלוה לא שילם וטוען שאין לו מה לשלם, ועל ההלואה יש היתר עיסקא שכתוב בה שהכל פקדון.

נושאי הדיון

א. אמור בהית"ע שאם לא ירויח ישבע ויפטר ואם לא יוכל להשבע יהיה נאמן שלא הרויח ויפטר, השאלה האם נחשב שאינו יכול להשבע מכיון שהיום אין משביעין, ולכן נאמן ופטור בלי שבועה.

ב. האם למעשה יכול הלוה לומר שרוצה להשבע ובזה יפטר מחלק הפקדון.

ג. מה שהתחייב הערב קבלן לשלם הפסדים שיהיו, האם זה נחשב כרבית, והאם נאמר שהשטר שיש בו רבית השטר בטל.

תשובה:

א. הגדרת אינו יכול להישבע בהיתר עיסקא

זה ברור, שמה שנכתב בשטר העיסקה שאם לא יוכל הלוה לישבע יוכל להוכיח שאינו יכול לשלם ויהי' פטור, אין זה כולל מה שבימינו אין משביעין, דהא השטר נכתב בימינו, ומאי קמ"ל, ובודאי אין מחייבים אותו לישבע. ובוודאי הכוונה, אם לא יוכל להשבע, היינו שיקרה לו מקרה שמשום כן לא יוכל להשבע, כגון אם חלה בגופו או בנפשו וכדו'. (וראה עוד נימוקים בשאלה זו, בנימוקי פסה"ד לתיק 2418).

ב. שבועה בהיתר עיסקא שהמלווה לא מעוניין לתובעה

והנה בנדון דידן, אם יבוא הלוה לטעון שהוא מוכן להשבע על חלק הפקדון של העיסקה שלא הרויח כלום ויפטר מחלק הפקדון, ושוב גם הערב לא יתחייב בזה. גם זה אינו. דהא המלוה יכול לומר שאינו רוצה להשביעו, וכמבואר ברמ"א חו"מ סימן כד סעיף א – או שהנתבע חייב לו שבועה ואומר התובע שאינו רוצה שישבע לו עכשיו רק כשירצה וכו' שומעין לתובע, אם לא שזילי נכסי הנתבע, או שיש לנתבע היזק בזה כפי ראות עיני הדיינים.

מבואר דאין הלוה יכול להשבע בבית דין וליפטר, אלא ששבועתו היא לתובע, ויכול התובע לומר שעדיין אינו רוצה בשבועתו כעת, ומקור הדברים עי' ברשב"א ב"ק דף מו ב – והראב"ד ז"ל פירש בראובן שתובע את שמעון במנה ואמרו טענותיהם בב"ד ולא גמרו את הדין שלא בא ראובן התובע לפניהם או שבא וחייבו את שמעון שבועה ולא בא ראובן לקבל שבועתו, ובא שמעון הנתבע תחילה ותבע לב"ד להזמין ראובן לקבל שבועתו אין נזקקין לו, שיכול ראובן לטעון איני רוצה עכשיו בשבועתו או בגמר דינו, כי שמא היום או מחר ישוב אל לבו ויודה וכו'. עכ"ל. הרי דהטעם שיכול המלוה לומר שאינו רוצה בשבועתו עתה, שמא ישוב אל לבו ויודה.

והכי נמי בנדון דידן, אם הלוה ירצה להשבע, הרי המלוה יכול לומר לו איני רוצה בשבועתך כעת שמא יחזור ויודה, או שמא יחזור וירויח ויהיה לו לשלם. ואין כאן טענה דזילי נכסי של הלוה, דהא אומר שאין לו מה לשלם ואין לו נכסים כלל. וכל זמן שהמלוה לא מקבל שבועתו לא פקע החוב המלוה, וכיון שלא פקע מהלוה הרי הערב חייב, ויכול המלוה לתבוע את הערב תחילה כמו שכתוב בשטר הערבות. ואין להערב שום טענה לפטור עצמו מחיובו.

וכמו דאיתא בשו"ע חו"מ סימן קכ"ט סעיף טו – התנה המלוה עם הערב ממי שארצה אפרע, יכול ליפרע מהערב תחילה, אפילו יש נכסים ללוה, ויש חולקים בזה, ומודים שאם אמר בפירוש ממי שארצה אפרע תחילה, יכול לתבוע מהערב תחילה אפילו אם יש נכסים ללוה. ובסעיף טז – קבלן לעולם יפרע ממנו תחילה אם ירצה אפילו יש נכסים ללוה, אלא אם כן הלוה רוצה לפרעו. עכ"ל. מבואר שיכול לתבוע מהערב גם אם לא תבע מהלוה, והנה הערב קבלן נחשב ללוה ממש.

ג.

ואין לומר שמה שהתחייב לשלם הפסדים אקרי רבית, ולימא שכל השטר בטל, דשטר שיש בו רבית אין נפרעים בו. מכיון שהלוה התחייב לשלם הפסדים שיהיו, והערב קבלן התחייב על מה שהלוה מחוייב, אם כן הכל בכלל התחייבותו, ואין זה תוספת רבית על השטר.  

מרדכי אייכלר.

ב

א. תביעת תשואה והוצאות מהערבים.

ב. פירוש משמעות לשון שטר העיסקה, אם תלויה בדעת מחברו.

ג. עד מתי חייב הלווה לשלם רווחים אם אינו נשבע שהעסק אינו מרוויח.

תשובה

א. חיוב ערבים בתשואה על ההלוואה

לגבי התשואה, הנה מוזכר בשטרי הע"ק שההלואה היא בהית"ע, אבל לא כתוב בהם בפירוש או ברמז שהערבות כוללת את התשואה, ומה שמפורש בשטר הע"ק זה רק 200,000 מתוך הלואה של 500,000. לכן אין להעמיס על הערבות גם ערבות על התשואה. ומשו"ה נראה לדחות את תביעת התובע מהע"ק שישלמו גם את התשואה. ואי"צ להאריך בזה מש"כ בנימוקי תיק מס' 2418.

והנה אף שא"א לחייב ערבות קבלנית על הוצאות עתידיות, דאין זה רק חיוב תשלומים במקום הלווה אלא כאילו הע"ק קיבל לידיו, ומה שייך קבלה לידיו על הוצאות, וכמש"כ בענין זה בנימוקי תיק מס' 2418, מ"מ בנידון דידן לשון התחייבות הערבים בשטרי הע"ק שלהם היא במשמעות שהם התחייבו בעצמם לשלם מה שיגרם לתובע מהם אם לא ישלמו את התביעה בזמן וידרש לתובעם בבי"ד ולהוציא הוצאות ע"ז. ואין זה חלק מהקבלנות, אלא התחייבות עצמית בנוסף לקבלנות. וזה שפיר יכולים להתחייב. והנה כב' הדיין הגאון מוהר"מ אייכלר שליט"א כתב שהערבים חייבים גם בהוצאות. אמנם ארשום הנלע"ד, דנראה שהמתחייב לשלם גרמא או הוצאות ונזיקין אין חל עליו החיוב אלא אם עשה בקנין המועיל. וערבות אינה חלה בלי קנין אלא רק למה שעשה והוציא על פיו, אבל כשם שערבות אינה חלה לאחר מתן מעות בלי קנין כך גם לגבי ההוצאות שלא הוציא על פיו. ושטר זה אינו באופן של קנין המועיל לענין זה, ולכן יש לפטור את הערבים גם מתביעת ההוצאות.

אמנם את המתעסק עצמו נראה שמאחר ויש בשטר החוב התחייבות בנזיקים דגרמא והוצאות בגין דחיית תשלום ועיכוב דיונים, שיהיה חייב לשלם אף בלי קנין. כי זה אחד מתנאי העיסקה, והרי הוא פועל שלו (בפלגא פקדון) וכל תנאי התחייבות פועל ובע"ב חלים בלי קנין אלא בתחילת העסק כמפורש בסוף סימן של"ב. ויל"ע בשטר שביניהם. וכנראה ס"ל לגרמ"א שליט"א שאם תנאי העיסקה מחייבים את המתעסק בגלל רגע תחילת העיסקה, מאותו רגע ומאותו טעם מתחייבים גם הע"ק שנעשים כמקבלים את העיסקה לידיהם באותם תנאים. ועצ"ע. 

ב. כוונת מנסח שטר המופיע בספר לפירוש שטר בין צדדים

בנוגע לשטר ההית"ע שהוצג בביה"ד, אין לביה"ד שום נפ"מ מה התכווין מנסח השטר, אלא רק מה משמעות הלשון שבו כעת בדו"ד שבין שני צדדים אלו. ולכן לא פנינו לעיין בספר שממנו צולם השטר, כי השטר לא נחתם בין הצדדים בתנאי מוסכם על דעת פירושי בעל המחבר ולא מולאו פרטיהם על ידם בתוך ספר מכורך ומבואר שהשטר בתוכו. וככל שהלשון "אי אפשר" להשביע מורה, הכוונה היא ברורה ופשוטה, שאי אפשר מחמת שחלה או נשתטה או מת המתעסק, או כל פסול אחר שאי אפשר טכנית להשביעו (אם זו חברה בע"מ שאין נתבע בעל חיוב שבועה וכדו'). אבל מנהג בתי הדין שלא להשביע אין נחשב "אי אפשר", כי אפשר וגם אפשר.

ומסמכי פשיטת הרגל אינם ראיה מבררת מה בגורל כספי המשקיע דידן, ואינם ראיה אף לכאורה שפשיטת הרגל היתה באונס ולא בפשיעה, לכן אי אפשר לסמוך על זה לפטור מאומה מהקרן, וגם לא להביא מזה ראיה על אי היות רווחים לפני שהוכחו ראיות אלו בבי"ד. לכן דיינו שנסמוך על הצהרה זו מיום שחתמו הצדדים על הבוררות בביה"ד והעידו והצהירו שאבד הקרן ואין רווחים, וכאסמכתא הובאו המסמכים הללו, לענין שלא ימשך חיוב התשואה מאותו דיון ולהלן. (ומה שכתוב בשטר ההית"ע שלא יהיה נאמן בלי שבועה או עדים, זה תנאי שאין לו נאמנות לטעון על מה שהיה מכבר ליפטר מאז, אבל על המצב הנוכחי יכול בי"ד להאמינו גם בלי שבועה או עדים).

מענין לענין באותו ענין, ב"כ הערבים צירף לסיכומיו (בתיק זה ובתיק של תובע אחר מאותם הנתבעים) תשובות הלכתיות מרבנים בני דורינו. ולמותר לציין כי כבודם במקומם מונח על מה שהם נשאלים באותה עת ובאותו מקום. וכי שאלה זו שלפנינו לא היתה מונחת לפניהם, והצדדים כאחד לא קבלום לפסק בענין שלפנינו, ולא הותנה והוסכם ביניהם שום הסכמה על פי מה לחייב או לפטור מספר או קובץ תורני אחר. 

בנוגע לערבות קבלנית על הפלגא פקדון עמש"כ בנימוקי תיק מס' 2418 ושייך גם לתיק זה.

ג. הפסקת העיסקא בין המלווה ללווה

מסתבר מה שאמר הדיין הגר"ד קניג שליט"א ששטר העיסקא שאין נאמנות ללווה שלא היו רווחים אלא רק בשבועה חמורה, זה כשדנים על תקופה המוקדמת, כל עוד שאין ראיה על העבר הוא בחזקת שהרוויח ולא יכול לטעון שלא ואין לו נאמנות על טענה כזו. זה בגדרי הטענות, אבל אין כלול בהתחייבות שלעולם יהיה חייב לשלם בלי יכולת לפרק את ההשקעה או להודיע מכאן ואילך שכעת כבר אין רווחים. דזה לא בגדרי טענות ונאמנות.

ונראה להוסיף, דעצם תביעת הקרן ע"י המשקיע ה"ז תביעה לפירוק העיסקה, וכשיש פירוק אין רווח להבא, וגם ממכלול הטענות של התובע (ולא רק של הנתבע) מובן שכבר אין כעת רווחים. לכן אמנם על תקופה המוקדמת אין נאמנות כי בתנאי זה חייב הלווה את עצמו, אבל מעת שהתחיל הדיון על תביעת הקרן בטלה העיסקה ואינה מחייבת עוד ברווחים.

יהושע הלוי לוין.