שאלה על פסק 217 - ב\"ד במושב שני דיינים

תאריך:

מחבר המאמר:

שלום רב,

שאלות בייחס לפסק הדין: 'תשלום בלמים שנהרסו בשאילה'

בפסק דין זה כתוב שפסקו שני דיינים -הרב יהודה קרוייזר והרב ברוך פז. לפי הידוע לי בדרך כלל פוסק דיין אחד או פוסקים שלושה דיינים. לכן, אשמח לדעת למה במקרה זה פסקו שני דיינים.
לאור מקורות שצורפו בפסק הדין נכתב כי במקרה שלנו, נזק לאחד המצמדים יחשב כביטול המערכת כולה, וכאשר לחלק הנשאר אין כל שימוש חייב לשלם גם עליו מעיקר הדין ולא מדין גרמי. אך בפסק הדין נקבע שזה צריך עיון. לכן, א' חייב לשלם על שני בלמים, למרות שרק אחד מהם נפגע כתוצאה מהכניסה לבור. אשמח להבין מאי נפקא מינה האם חייב מדין גרמי או כנזק ישיר? ומה צריך עיון- עצם החיוב או על מה מבוסס החיוב?

תשובות הרב ברוך פז:

שלום,

א. נכון, שעל פי הדין יש שלושה דיינים בבית דין, או דיין אחד אם הוא מומחה לרבים (סנהדרין ה. חו"מ ג,ב.) ועיין שם ברמ"א שהיום אין מעמד של מומחה לרבים.

אם כן נשאלת השאלה איך דנים בבית דין של שנים?

ברם, לרב של ישוב יש מעמד מיוחד (הרב יהודה קרוייזר - הוא רב היישוב). ע"פ סימן מו,ד ש"רב התופס ישיבה" יכול לקיים שטרות לבד, אע"פ שעל פי דין צריך בית דין של ג'. ושם ברמ"א מובא הטעם, שיש לו מעמד של מומחה לרבים שדינו כבית דין של ג' כנ"ל.

הרי יש לרב ישוב מעמד מיוחד של מומחה לרבים.

מיהו, ע"ש ברמ"א שסייג את דבריו, וכתב שיש לרב התופס ישיבה מעמד של מומחה לרבים רק לענין קיום שטרות דרבנן, ולא לשאר דברים, ואם כן, חזרה השאלה למקומה!

מיהו, בדיונים בבית דין שלנו ברור שהפונים לדין פונים בראש ובראשונה לרב הישוב בגלל מעמדו המיוחד בישוב. ולכן יש לצרף לכאן היתר נוסף לדון יחידי, דהיינו מה שהמחבר כתב (בסימן ג,ב הנ"ל) שאם בעלי הדין קבלו הדיין היחיד עליהם, יש לו סמכות לדון.

ובנידון דידן ברור שהפונים לרב הישוב רוצים ומבקשים ממנו לדון אותם, וקבלו אותו עליהם.

אם כן בנידון דידן יש שילוב של מעמד הרב כרב ישוב, עם הפניה עליו בבקשה לדונם, שאחד תלוי בשני ועל סמך זה דנים.

אם כן הרב הוא הסמכות העיקרי לבית הדין.

מיהו, הרב צירף אותי אליו בתור עזר שהרי מצאנו שמה שמוסיפים עוד דיינים עדיף כמו שכתוב שם בשו"ע (ג,ג) "אע"פ שיחיד מומחה לרבים מותר לו לדון יחידי, מצות חכמים שיושיב עמו אחרים".

היום, יש לבית דין בישוב ג' דיינים.

ב. יש הבדלים רבים בין חיוב מעיקר הדין לבין חיוב מדין גרמי. לדוג': עיין חו"מ שפו,ג שיש אומרים שחיוב גרמי הוא מדרבנן מדין קנס ואינו חיוב מן התורה. ועיין עוד רמב״ם נזקי ממון ד,ב, ובתשובה שלו לחכמי לוניל (מובאת שם במגדל עוז ובמגיד משנה, והביאה ביאור הגר"א חו"מ שצו,ס"ק ח.), שגרמי חייב רק במזיד ולא בשוגג.

ה"צריך עיון" בפסק מתייחס לסיבת החיוב ולא לעצם החיוב.

בברכה