הבעת רצון להתפטרות כהודעה על התפטרות ועובד שהתנה להפטר מנזיקין

פד"ר ירושלים כרך א' עמ' קסז-קע תיק מס׳ 209־נב

הרב דוד עובדיה, אב״ד; הרב אברהם דב לוין: הרב שמואל ביבס.

פס״ד בענין פיטורין מהעבודה

נושא הדיון

התובע עבד כשכיר אצל הנתבע במשך כמה חדשים בכתיבת שלטים ע"י מחשב. התובע בקש מהנתבע לשחררו מעבודתו, משום שעבודה זו הפריעה לו בעבודה אחרת שהיתה לו במקום אחר, והנתבע החל בחיפוש מחליף, וזה נמצא כמה ימים לפני צאתו של התובע לשירות מילואים, והמחליף התחיל בעבודה תוך קבלת הדרכה מהתובע. משחזר התובע משירות המילואים הודיע לו הנתבע שהוא משוחרר מעבודתו, ומאותו יום ואילך לא ישולם לו עוד שכר עבודה.

התובע טוען שהודעת הנתבע על שחרורו מהעבודה באה לו בהפתעה משום שהנתבע לא אישר לו מעולם את בקשתו להשתחרר מהעבודה, והיה מובן לו שהוא ממשיך בעבודה, לפיכך הוא טוען ששחרורו מהעבודה הוא בבחינת פיטורין מצידו של הנתבע, וע"כ הוא תובע השלמת השכר החדשי עבור כל אותו החודש שפוטר מעבודתו, גם כדי שיהיה לו מספיק זמן למצוא עבודה חילופית.

הנתבע טוען שהתובע שוחרר מעבודתו עפ"י בקשתו, והדבר התאפשר ברגע שנמצא לו מחליף שלמד את העבודה, וע"כ אין לראות זאת כפיטורין מצד המעביד, ואינו חייב לשלם לו שכר עבור מה שלא עבד אצלו, ובמקרה זה לא היה טעם בהודעה מוקדמת כדי לתת זמן לעובד למצוא עבודה חילופית, שהרי התובע היה לו כבר מקום עבודה אחר, ובקשתו להשתחרר מהעבודה אצל הנתבע היתה בגלל העבודה האחרת שהיתה לו.

הנתבע טוען שהואיל והתובע לא נמנע מלתבוע אותו בבי"ד, הוא מעלה לדיון את תביעותיו מהתובע על נזקים שעשה לו בעבודתו בגלל אי דיוק בעבודה ובגלל שלא התאמץ להגיה את עבודתו כנדרש, נזקים המסתכמים באלפי שקלים.

התובע משיב שבתחילת עבודתו אצל הנתבע דרש כתיבת הסכם שבין השאר ייאמר בו שהתובע לא יתחייב עבור נזקים שיקרו בשעת העבודה, אלא שעד היום ההסכם לא נכתב.

יש לציין שלא היו חילוקי דעות בין הצדדים על נכונות הפרטים שמסר כל צד בדיון.

פס"ד

התובע הסכים לותר על תביעתו מהנתבע, וביה"ד אישר את הדברים.

השאלות לדיון

א. שכיר העובד אצל מעבידו ללא הסכם עבודה כתוב, האם קיימות בין הצדדים התחייבויות של דיני וסדרי עבודה, ומה דינו לגבי משך זמן השכירות.

ב. נזקים שעשה העובד בשעת מלאכתו בגלל אי דיוק בעבודה, האם חייב באחריותם, והאם מועילה עליהם מחילה מראש כדי לפטור את המזיק.

תשובה

א.        התחלת מלאכה מחייבת בתנאי העבודה שסוכמו

אע"פ שדברים בלבד אינם מועילים לקנין, אם התחיל השכיר במלאכתו אע"פ שלא עשה קנין עם המעביד, נקנה הוא ע"י התחלת מלאכתו, וכ"כ הרי"ף בשו"ת סי' רכג ורמב"ן ורשב"א ב"מ עו ב, עפ"י ברייתא שם שאם התחילו במלאכה שמין להם. ועי' תשב"ץ ח"א סי' סד:

"וא"ת והלא לא היו בדברים אלו קנין ולא שטר, ואיך יתקיימו תנאים אלו, דע, כי שכירות פועלים אי"צ לקנין כלל אלא בדברים בעלמא הם נשכרים, שכשם ששאר דברים נקנים בקנין כך שכירות פועלים נקנה בתחילת מלאכה", עכ"ל.

אם כי הריטב"א בקדושין מז ב כתב שהתחלת מלאכה אינה מועילה בפועלים אלא מתקנת חכמים.

לפיכך בנידון שלפנינו למרות שלא נכתב בין צדדים הסכם עבודה, עצם התחלת העבודה של השכיר אצל המעביד כמוהו כקנין, וכל דיני והסכמי עבודה חלים עליהם.

כשלא פורש כמה זמן יעבוד הפועל משך עבודתו הוא לא מוגבל

לא פורש בין הצדדים משך תקופת השכירות משום שלא נכתב ביניהם כל חוזה עבודה, אבל תשלום השכירות היה פעם אחת בחודש, יש להשוות את דינו למה ששנינו בב"מ קא ב:

"המשכיר בית לחבירו בימות הגשמים, אינו יכול להוציאו מן החג ועד הפסח, בימות החמה שלושים יום".

 ובגמ' שם אמר ר' יהודה שהמדובר בשכירות שלא פורש בה זמן, שאז אינו יכול להוציאו אא"כ הודיעו שלושים יום מעיקרא, ופי' הר"י מלוניל שם ומרדכי סי' שפב ומ"מ הל' שכירות פ"ו ה"ז שהמדובר שאמר לו בכל חודש וחודש תתן לי כך וכך, אך לא פסקו זה עם זה כמה חדשים ידור בביתו, ונראה שאף בעניננו ששכר את הפועל לתקופה שאינה מוגבלת ע"י הסכם עבורה, ושילם לו שכרו אחת לחודש, דינו כשכיר חודשי בלא הגבלת זמן, לפיכך אינו יכול לפטרו באמצע החודש, וכמו שפסק בדברי מלכיאל ח"ג סי' קנא: שכיון שנכנס יום אחד בשבוע או בחודש השני, י"ל שנתרצה להחזיקו עוד שבוע או חודש, עכ"ל.

החיוב להודיע מראש על פיטורין

ואף מעבר לאותו חודש שהתחיל בו לעבוד אם בא לפטרו צריך להודיעו מראש כדי לתת בידו סיפק למצוא מקום עבודה אחר, כשם שנאמר בשכירות בתים, וזמן ההודעה תלוי במנהג המקום ובהכרעת ביה"ד, וכמו שכתב החזו"א ב"ק סי' כג ד"ה ויש וד"ה ועוד:

"שכר פועלים וקצב להם כך וכך ליום, ולא פירש על כמה ימים הוא שוכר אותם, כל יום ויום היא שכירות בפני עצמה, ואם לפי הנהוג במקום יש צורך זמן למצוא מקום עבודה, סתמא שכרו לאותם הימים המצטרכים להשתדלות, ומיום שהודיעו שהוא חוזר, צריך לקבוע ימים לחיפוש עבודה לפי ראות עיני הדיין", עכ"ל.

לפי"ז בנידון שלפנינו כיון שכבר היה לעובד מקום עבודה אחר לא נראה שיש צורך להוסיף לו זמן מעבר לחודש שבו התחיל לעבוד.

אמנם כיון שבמקרה זה העובד עצמו בקש לשחררו מעבודתו, והנתבע טוען שבגלל כך קבל לעבודה מחליף, מסתבר שההודעה על שחרורו מהעבודה אינה בגדר חזרת המעביד מהסכם העבודה, שעליה שנינו בב״מ עו א שידו על התחתונה, ומפרש בברייתא שם עו ב שנותן לו שכרו כפועל בטל, אלא זו חזרה הדדית של המעביד והעובד גם יחד, וע"כ אין לחייב את המעביד בשכר עבור ימים שהעובד לא עבד בהם, ואפילו לא כפועל בטל.

ב.        פועל שהזיק בעבודתו את מלאכת בעל הבית

שנינו בב"ק צח ב:

"הבנאי שקבל עליו לסתור את הכותל ושיבר האבנים או שהזיקן, חיב לשלם".

וכן פסק הרמב"ם הל' חובל ומזיק פ"ו הי"א. ופי' ר"י מלוניל ב"ק שם שלפי שהיה לו להזהר שלא ישברו, כמזיק גמור חשיב, ועי' שו"ת חות יאיר סי' קסט שפסק במעשה שהיה שהעשיר בא לדין עם שפחתו שהזהיר אותה כמה פעמים שלא תגדל המדורה בתנור בית החורף ותשגיח על העץ שעל פי התנור להסירו אם תרצה להרבות בחבילות, ולא השגיחה ונאחז שלהבת בעצים שעל פי התנור ונשרף לו קצת כלי הבית, ונתחייבה השפחה לשלם, כי לא טענה רק שכחה להסיר העצים, עכ"ל.

ולפי"ז בנידון דידן שבעה"ב הזהיר כמה פעמים את העובד שיזהר במלאכתו בכתיבת השלטים שלא להפסידם, ולהגיהם היטב קודם הדפסתם, ואעפ"כ טעה במלאכתו והפסיד לבעה"ב שלטים רבים, מן הדין שהיה חייב העובד לשלם את הנזקים כמזיק בידים, שהרי אומן הוא במלאכתו.

תנאי שהפועל ייפטר מנזקים בעבודתו

אמנם כיון שבתחילת עבודתו עם המעביד היתנה שלא יתחייב על קלקולים שיהיו בעבודתו, ועל דעת כן התחיל בעבודתו, כבר מחל לו המעביד מלכתחילה על הנזקים שעשה, ואיך יכול עתה לחזור ולתובעו, ואע"פ שאותה מחילה היתה בדבר שאינו קצוב, ופסק הרמב"ם הל' מכירה פט"ו ה"ו שאינה מחילה, וכ"פ בשו"ע חו"מ סי' רלב ז, ועוד, שה"ז מחילה בדשלב"ל ופסק הרמ"א בשו"ע סי' רט ד שאינה מחילה, מ"מ במקרה זה מסתבר שהיתה מחילה גם בדיעבד לאחר מעשה, שהרי הנתבע בדין זה מודה שלולי היה התובע יורד עמו לדין לא היה מעלה את התביעה בדבר הנזיקין, וע"כ א"א לחייבו על הנזיקין.