בס"ד, ל' במנחם אב תשפ"א
8 באוגוסט 2021
תיק מס' 81090
החלטה
בעניין שבין התובעת בעלת מטבח עסקי
|
לבין הנתבעת שוכרת מטבח עסקי |
לתובעת
יש זכויות בהשכרת מטבח מוסדי בישוב ב', והיא משכירה את המטבח לנתבעת (שוכרת משנה).
תקופת השכירות הראשונה היתה מיום 6.12.2018 ועד ליום 15.7.2019. לשוכרת ניתנה
אופציה להאריך את תקופת השכירות בארבע שנים נוספות, בהתאם לתנאים שנכתבו בהסכם.
על
פי ההסכם שנחתם בין הצדדים בחודש דצמבר 2018 - הנתבעת משלמת את הסכומים הבאים (לכל
הסכומים צריך להוסיף מע"מ):
1. 12,000 ש"ח בחודש - דמי שכירות לתובעת.
2. 4,000 ש"ח לחודש - דמי שכירות לישוב ב'.
3. ארנונה, מים וחשמל.
התובעת
וויתרה על קבלת דמי שכירות בחודשיים הראשונים של הקורונה (מרץ-אפריל 2020). בנוסף
התובעת נתנה הנחה בסך 2,000 ש"ח בחודש לכל שאר חודשי הקורונה, קרי החל מחודש
מאי 2020 ועד לחודש מאי 2021.
עד
לסוף חודש מרץ 2021 - הנתבעת שילמה את כל התשלומים בזמן. מחודש אפריל הנתבעים
הפסיקו לשלם את כל הסכומים הנ"ל, והצטבר להם חוב בסך עשרות אלפי שקלים. בגין
חוב זה הוגשה תביעה לבית הדין.
הנתבעת
מצידה טענה, שהיא לא שילמה את דמי השכירות, בגלל שמשרד הבריאות ביטל את רישיון
היצרן. ביטול שנבע בעקבות מספר בעיות תשתית הקיימות במטבח (כמו למשל תעלת ניקוז
שלא מחוברת לביוב, מנדף שלא עובד). לטענת הנתבעת כל עוד הן לא תטופלנה בצורה
יסודית - יהיה קושי בהשגת הרישיון. לדידה של הנתבעת דמי השכירות הגבוהים של המטבח
נקבעו רק בגלל היותו מטבח בעל רישיון, וללא רישיון המטבח מאבד את משמעותו. כן
ציינה הנתבעת שהיא הפסידה מכרז בסך של מאות אלפי שקלים לחודשים יולי אוגוסט, בגלל
היעדר הרישיון.
בדיון
שהתקיים בבית הדין בתאריך י"ד בתמוז תשפ"א (24.6.2021) - הצדדים הגיעו
להסכמות ביניהם, ובית הדין נותן לכך תוקף של פסק דין. נציין שעל הסכמות אלו הצדדים ערכו מעשה קניין
כהלכה, ולכן לא ניתן לחזור מהסכמות אלה (שולחן ערוך חושן משפט סימן יב סעיף ז).
ההסכמות
מתייחסות לשני רכיבים מרכזיים: הסדרת החובות, והסדרת ההתנהלות בין הצדדים לעתיד.
כאמור,
הנתבעת הפסיקה לשלם מחודש אפריל השנה, וצברה חובות בסך עשרות אלפי שקלים. במהלך
הדיון, בית הדין, העלה בפני התובעת שתי סיבות בגינן יש מקום לפשר ולהפחית מעט
מהחוב:
א. השתהות
התובעת בתיקון תעלת הניקוז – שגרמה, בין השאר, לביטול הרישיון. השתהות זו גרמה ככל
הנראה להפסדים כספיים ניכרים לנתבעת, גם אם אין היא הסיבה היחידה לעיכוב בקבלת
הרישיון.
ב. הליכה לפנים
משורת הדין והסכמה להפחתה נוספת בגין מגיפת הקורונה.
לאור
האמור, התובעת הסכימה להפחית מהחוב עוד 1,000 ש"ח לחודש, החל מחודש מאי 2020
ועד לחודש מאי 2021, סך הכל יופחת מהחוב של הנתבעת 13,000 ש"ח. נציין,
שהנתבעת הסכימה לפשרה בין היתר גם בגלל הפחתה זו מהחוב.
כאמור,
הנתבעת טוענת שהמטבח במצב גרוע, משרד הבריאות ביטל את רישיון היצרן, והיא הפסידה
מכרזים בסך מאות אלפי שקלים להכנת ארוחות לקייטנות החופש בהיעדר רישיון.
בדיון
הגיעו הצדדים להסכמה, שהתובעת תממן 85% מההוצאות הנדרשות לצורך קבלת הרישיונות,
והנתבעת תממן 15% מהוצאות אלו. בתמורה לכך שהנתבעת משתתפת ב-15% מההוצאות – התובעת
הסכימה להפחית באופן קבוע (בלי קשר לקורונה) את דמי השכירות באלף ש"ח, כך
שמחודש יוני 2021 והלאה עד לסיום ההתקשרות בין הצדדים - דמי השכירות שתשלם הנתבעת
לתובעת יעמדו על סך 11,000 ש"ח בחודש
בתוספת מע"מ. (ולא 12,000 ש"ח כפי שנקבע בהסכם).
מלבד
השתתפותה של התובעת בתשלום על ההוצאות הנדרשות לצורך קבלת הרישיונות – הנתבעת תישא
בכל שאר הוצאות תפעול המטבח.
בחוזה
עומדת לזכותה של הנתבעת אופציה להארכת חוזה. בכדי לממש אופציה זו – על הנתבעת
להפקיד מראש צ'קים לכל השנה, עבור דמי שכירות לתובעת (11,000 ש"ח +
מע"מ, שהם 12,870 ש"ח), דמי שכירות לישוב (4,843 ש"ח) ותשלום
ארנונה (1200 ש"ח). כל צ'יק יהיה בסך תשלום חודשיים של שכירות, זאת כפי שנקבע
בהסכם בסעיף 3.4 להסכם בין הצדדים. סה"כ הסכום בכל צ'ק יהיה 37,826 ש"ח.
לאור
העובדה שכבר התחילה שנת שכירות חדשה - על הנתבעת להעביר בתוך
שבוע מהתאריך הנקוב על פסק הדין - צ'קים על סך תשלום דו חודשי לתקופת השכירות
החדשה - עבור דמי שימוש לתובעת, עבור דמי שכירות לישוב ועבור ארנונה.
לאחר
הדיון הנתבעת שילמה לתובעת את החוב עבור החודשים אפריל ומאי 2021, וכעת נותר
לנתבעת לשלם לתובעת עבור כל אחד מהחודשים יוני ויולי 11,000 ש"ח בתוספת
מע"מ, דמי שכירות לישוב, ארנונה, חשמל ומים. התובעת שלחה לבית הדין את הטבלה
הבאה (הסכומים כוללים מע"מ), והנתבעת לא חלקה על הפרטים:
חודש 6/21 |
חודש 7/21 |
|
דמי שימוש |
11,700 |
11,700 |
שכירות ישוב |
4,843 |
4,843 |
מים |
702 |
702 |
ארנונה |
1,200 |
1,200 |
חשמל |
4,029 |
3,573 |
סה"כ 44,492 ש"ח |
בטבלה
זו התובעת חייבה את הנתבעת ב-10,000 ש"ח עבור החודשים 6-7, אך לפי הסכם הפשרה
החיוב החל מהחודש השישי הוא 11,000 ש"ח בתוספת מע"מ, כלומר החיוב עבור
דמי שימוש על חודשיים אלו הוא סך 22,000 ש"ח פלוס מע"מ. מאידך גיסא, כאמור
בפרק א' - על התובעת להפחית מהחוב של הנתבעת סך 13,000 ש"ח. על כן, אחרי
קיזוז הפחתה זו - על הנתבעת לשלם 9,000 ש"ח בתוספת מע"מ, (10,530
ש"ח כולל מע"מ) עבור דמי השימוש. על סכום זה יש להוסיף את שאר החיובים
המפורטים בטבלה. על כן, לסיכומו של דבר: החוב של הנתבעת עבור חודשים יוני ויולי
הוא 31,622 ש"ח.
כאמור
בסעיף ג – על התובעת לממן 85% מההוצאות
הנדרשות לשיפוצים לצורך קבלת הרישיונות. הצדדים החלו כבר
בשיפוצים במטבח, ועל
כן ככל והנתבעת תשלם עבור הוצאות אלו, אזי היא רשאית לקזז תשלום זה מהחוב
האמור, ועד לגובה 85% מהוצאות השיפוץ הנדרשות עבור קבלת הרישיונות.
פסק
הדין ניתן ביום ל' במנחם אב תשפ"א, 8 באוגוסט 2021
בזאת
באנו על החתום
____________________ הרב גילעד מינץ
|
____________________ הרב ישועה רטבי, אב"ד
|
____________________ הרב אבי קלמנטינובסקי
|