דמי תיווך לדירה שפורסמה בעיתון

כרך ז פס"ד המתחיל בעמוד קלה

בנידון תיווך דירה לאחותו לאחר שהמוכר פרסם עליה מודעה בעתון

הנדון

ראובן פרסם בעתון ע״ד מכירת דירה, ולא מסר דירה זו למתווך. הענין נודע לשמעון ע״י שכנים ובא לראובן לדעת הפרטים, כי אחותו מעונינת בדירה במקום זה. ואחר זמן בא אליו אחי הכלה ע״מ להביא את הענין לידי גמר, ואמר לו ראובן שידע שהוא רוצה שיהיו לו 95.000$ נקי בלי שום הוצאות, לא ארנונה וכו׳ ובלי דמי תיווך, ואם ירצו דמי תיווך רוצה מחיר יותר גבוה לפי ערך ההוצאות. וכך סוכם ביניהם.

המקורות להלכה

הנה בעצם החיוב של דמי תיווך הלא הוא מדין פועל, ופסק בשו״ע חו״מ סי׳ רסד ברמ״א סוף סעי׳ ד:

"וכן כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה לא יוכל לומר בחינם עשית עמדי הואיל ולא ציויתיך אלא צריך ליתן לו שכרו. ר״ן פ׳ שני דייני גזירות". ע״כ.

ונראה דאם הפעולה היא בעצם לטובת הפועל אלא דממילא נהנה אחר, אין שום חיוב על האחר, דזה נהנה וזה לא חסר פטור. ובנוב״י מ״ת סי׳ כד באם כבר חפר העליון ובא אח״כ להוציא מן התחתון שיסייע לו מה שכבר חפר, אם הי׳ לתחתון שדה שלא היה דרכו לזרוע, אך עתה שכבר חפר העליון רוצה הוא לחפור יותר שיגיע הנהר גם לשדהו ויזרענה, אין התחתון צריך לסייע למה שחפר העליון, והרי זה נהנה וזה לא חסר ולא נגרם לו הוצאה יתירה ע״י שדה שלו.

לכן נראה בנידון דידן הלא שמעון הי׳ מעונין בקנית הדירה בשביל אחותו, וכשם שאם הלך לקנות דירה לעצמו פשוט הוא שאינו יכול לתבוע מהמוכר דמי תיווך, דהלא זה נהנה וזה לא חסר, ה״ה כשהתענין בשביל אחותו, אין זה נקרא שעשה פעולה לטובת המוכר הגם שהמוכר נהנה מפעולה זו אבל זה נהנה וזה לא חסר פטור, כמו בחפר העליון לצרכו ויוצא מזה טובה לתחתון אין על התחתון שום חיוב, ומכש״כ בנידון דידן שיש אומדנא דמוכח שאינו רוצה המתווכים, ודאי אין עליו שום חיוב במה שנהנה ממילא. ועי׳ בש״ך סי׳ שלה, ועי׳ בפ״ת סי׳ רסד ס״ק ג.

אבל אכתי יש לעיין דלא דמי בעושה פעולה בשביל אחותו לעושה פעולה לעצמו, דגם יכול לתבוע דמי תיווך מאחותו, דגם בעושה פעולה בשביל אחותו צריכה לשלם לו ואינה יכולה לטעון לא ציויתיך ובחינם עשית עמדי. ואשר לפי״ז כיון דעשה פעולה בשביל שנים ולאחד הוא מוותר ומוחל אבל השני לא נפטר. ועי׳ בספר זכור לאברהם חו״מ ח״ג ערך שכר דנאמר שצריך לקבל בחרם סתם דמתחילה כשעשה עמו הי׳ על דעת ליטול שכר דומיא שהביא מהרי״ק וכו׳ ומהרשד״ם אהע״ז סי׳ רנג וחו״מ סי׳ שמה וצ״ע גם בתשו׳ ב״י. עכ״ד.

והנה אף אם יהי׳ לנו בירור דירד אדעתא דשכר גם בשביל אחותו, אלא שלאחותו מחל, נראה דשמעון זה לא הוי אלא מתחיל מצד אחד ואין לו אלא ששית משכר הסרסרות של המוכר, ועי׳ בשו״ת שב יעקב חו״מ סי׳ יג דוקא אם יברר הסרסור בעדים או שיודה לו הלוקח אשר מבלעדי השתדלותו ועתירת הדברים בענין המקח לא הי׳ לוקח ונותן סך כזה בעד הבית, אז יש לו חלק ששית משכר הסרסרות של הלוקח כדין המתחיל מצד אחד, ואם לא יברר בעדים אין לו עליו כלום ולכל היותר לפי ראות עיני הדיין יכול להטיל עליו חרם סתם. עכת״ד.

ונראה עוד בנידון דידן דיש לנו הוכחה ואומדנא שאין המוכר רוצה לשלם שכר סרסרות הוי כאומר לו בפירוש שלא ישלם לו שכר סרסרות, ופסק בתשו׳ מהרי״א ח״ב סי׳ קנא דבזה לכו״ע פטור.

ובקצרה. מי שמפרסם מודעה בעתון ואינו מוסר למתווך ע״ד מכירת דירה, אומדנא דמוכח הוא ומפורסם לכל שאינו רוצה בשו״א לשלם דמי תיווך, ואף כשנודע למי שנודע שלא ע״י העתון אלא משכנים וכד׳, אם בא אחד להתענין ע״ד הדירה ולא בקש ממנו ולא צוה לו שיעשה פעולה עבורו, אין שום טעם לחייב את המוכר בדמי תיווך, ומכש״כ בנידון דידן שבא בשביל אחותו ואין לנו בירור שגם מאחותו רצה דמי תיווך אלא שמחל לה, אין לחייב דמי תיווך כלל.