תשלום על תיקון דוד מים

פסק דין בעניין תיקון דוד מים

המקרה: התובע התבקש מהנתבע לתקן את הדוד שלו. לדברי התובע הוא ביקש 550 ₪ עבור העבודה. הנתבע זכר שסיכמו על 500 ₪, אך מודה שיכול להיות שטעה.

התובע אמר שיבוא ב-12:00, אך בסופו של דבר הקדים, וכבר לפני השעה 10:00 בא עם גוף חימום חדש והחל לתקן את הדוד. בזמן שהתובע כבר היה בדרך לבית התובע עם גוף החימום, שלח לו הנתבע הודעת וואטספ בה היה כתוב: "להמתין", אך התובע לא הבין מה משמעות ההודעה, והמשיך לבצע את העבודה. באמצע העבודה הגיע עובד מטעם החברה שמכרה והתקינה בזמנו את הדוד. כשראה העובד את התובע באמצע העבודה הלך כלעומת שבא ודרש תשלום של 200 ₪ מהנתבע.

במהלך התקנת גוף החימום, התובע התקשר לאשתו של הנתבע לפתוח את המים, אך במקום זאת היא הדליקה את החשמל, וכתוצאה מכך גוף החימום נהרס. הדבר התגלה כעבור יומיים, ואז התובע בא והחליף את גוף החימום. הוא לא התכוון לבקש תוספת כלשהי, אלא רק את מה שאמר לנתבע מלכתחילה, 550 ₪ ועוד מע"מ.

אך גם לאחר ההחלפה לא היה הנתבע מרוצה. לדבריו, בהסתמך על דברי בני משפחתו, המים לא התחממו כראוי הגם שהבוילר דלק זמן רב. לאחר שני ניסיונות אלו החליט הנתבע לשלם לתובע 250 ₪ בלבד כפשרה ע"פ דעתו, להחזיר לו את שני גופי החימום, המקולקל והחדש, ולפנות לחברה הנ"ל. הוא שילם להם והם החליפו לו את גוף החימום.

טענת התובע:

התובע דורש את מלוא שכרו. לדבריו הוא תיקן את הדוד כראוי. הוא הודה שגוף החימום שהתקין לא היה בדיוק כמו מה שהיה קודם לכן, אלא קטן יותר, אך אמר שזה גוף החימום שמקובל להתקין, ויש גוף חימום אחר יקר בהרבה. לדבריו אם לנתבע היו טענות שעדין אין מים חמים, היה צריך לפנות אליו ולאפשר לו לבדוק מה הסיבה לדבר, אולי יש תקלות אחרות נוספות, ולנסות לתקן שוב. כמו כן, התובע אמנם מחל על ההפסד של גוף החימום הראשון שנבע מחוסר הבנה בינו לבין אשת הנתבע, אך שני גופי החימום עלו לו יותר מהסכום שהנתבע שילם לו- 250 ₪. לדבריו, אין לו מה לעשות עם גוף החמום השני שכבר הותקן על ידו. אינו יכול להחזיר לחנות ממנו רכש, ובמקרים עתידיים, אנשים אחרים להם יתקלקל הדוד, לא ירצו גוף חימום משומש.

כאמור הוא דורש את הסכום הראשוני עליו סיכמו 550 ₪ ועוד מע"מ, דהיינו שישלם לו הנתבע עוד 300 ₪ בתוספת מע"מ.

טענת הנתבע:

התיקון של הדוד לא נעשה כראוי, ולכן לא מגיע לתובע שכר. הנתבע אמנם הסכים לתת לו מחצית ממה שסוכם. משום מה זכור לו שסוכם 500 ₪, ולכן נתן  250 ₪, אך הוא מוכן להוסיף 25 ₪.

דיון והכרעה

דיין א'

נראה שהנתבע חייב במלוא שכרו של התובע, וזאת מחמת הנימוקים דלהלן.

א.    יש בין הצדדים ויכוח האם התיקון השני היה טוב או לא. במקרה כזה על  הנתבע להביא ראיה שהותקן בדוד שלו גוף חימום לא תקין, שכן חזקה על מוצר חדש שנקנה מהחנות שהוא תקין, ובטענות בעלמא אי אפשר לבטל חזקה זו, ואף לא ליצור ספק. והרי זה דומה למי שפרע חוב שהיה חייב לחברו, ולאחר זמן טוען שאחת המטבעות הייתה רעה שאינו נאמן, וביאר הטורי זהב בשולחן ערוך חושן משפט סוף סימן עה בטעם הדבר:

דלרב נחמן דקיימא לן כוותיה בפרק הגוזל בתרא [בבא קמא קיח ע"א] סבירא ליה אומר איני יודע אם אני חייב לך דפטור, מפרשינן התם טעמא דלא אמרינן התם ברי ושמא ברי עדיף, אלא מספיקא לא מפקינן ממונא ואוקי ממונא בחזקתו. ונראה שזה עצמו טעמא דמתני' בחיובא דאיני יודע אם פרעתיך, דדוקא באיני יודע אם אני חייב לך ועכשיו נולד הספק, מוקמינן בחזקתו שהיה תחילה קודם הספק, דלא היה עליו שום חוב, מה שאין כן באיני יודע אם פרעתיך, אם נוקי הממון בחזקה קמא קודם שנולד הספק, אז היה ודאי חייב לו, ממילא נשאר החוב בתקפו. נמצא בנידון זה שכבר פרעו ונסתלק ממנו, ועכשיו נולד הספק במטבע המזויפת, נוקי הדבר כמו שהיה בחזקה עד עכשיו, והוא בחזקת פרעון טוב, דרוב מטבעות אינן מזויפות, והוה עכשיו כתבעו תביעה חדשה וזה טוען איני יודע אם אני חייב לך, שישבע היסת שאינו יודע ופטור. כך נראה לעניות דעתי ברור ונכון.

כלומר, כאשר אדם פורע חוב במטבעות, ההנחה היא שרוב המטבעות אינן מזויפות, ועל כן הרי זה בחזקת שפרעו פירעון טוב. גם במקרה בו אנו עוסקים, כאשר אדם מוכר לחברו מוצר חדש רוב המוצרים החדשים תקינים וטובים, ולכן לתובע יש חזקה שהוא קנה והתקין גוף חימום תקין וטוב, והנתבע שטוען שהמוצר לא תקין צריך להביא ראיה כדי להוציא מחזקה זו.

גם הספק נולד ברשות הלוקח, ונפסק בשולחן ערוך חושן משפט סי' רכד שאם המום נמצא ברשותו עליו הראיה. יצוין שגם הנתבע לא טען בוודאות שההתקנה לא הייתה טובה, רק אמר זאת בשם בני משפחתו. מה גם שייתכן שלא המתינו די זמן כדי לחמם את המים.

ב.   מעיקר הדין היה ראוי לחייב את הנתבע על ההתקנה הראשונה שאשתו קלקלה במה שהדליקה את החשמל במקום לפתוח את המים. ההתקנה נעשתה כראוי, אלא שהאישה בטעות הזיקה את הדוד, ובוודאי שאין לבוא בטענות אל התובע בעניין זה. אלא שהוא החליט שלא לתבוע תשלום נוסף, אך על דעת שיקבל רק 250 ₪ בסופו של דבר בוודאי שלא מחל על עבודתו ועל הוצאתו בגין גוף החימום הראשון שקנה והתקין. לפיכך גם אם משום מה נפטור את הנתבע על התיקון האחרון, מכל מקום יש לחייבו על התיקון הראשון.

אומנם התובע לא תבע זאת, ולכאורה לפי דברי הרמ"א בחו"מ סוף סימן יז אין לנו לטעון עבורו טענות שלא טען. אך הפוסקים (ש"ך, קצות החושן ועוד) כתבו שטעמו של הרמ"א שזה מפני שיש לומר שמחל על המגיע לו. לפיכך במקרה שתובע סך כסף מטעם אחד ובאמת מגיע לו מטעם אחר, מכיוון שסוף כל סוף הוא תובע את מלוא הכסף ברור שאינו מוחל. דברי הרמ"א נאמרו במקום שבפועל תובע פחות ממה שמגיע לו, ולא במקרה שתובע מנימוק גרוע אך באמת מגיע לו מנימוק טוב שלא טען.

כיוצא בזה ראה בפסקי דין רבניים ח"ב עמ' 165 בפס"ד של הדיינים הרב יצחק ניסים, הרב יוסף שלום אלישיב והרב יעקב בצלאל ז'ולטי שהסיקו שאם התובע לא תבע יותר מחמת חסרון ידיעת ההלכה בוודאי שלא מחל ויש לפסוק כפי הראוי לו:

"אבל אם הסיבה שלא תבע יותר נובעת מהעלם - דבר או מצד חסרון ידיעה בהלכה, או בעובדה לא הפסיד את זכותו בזה. עי' בש"ך ובנתיבות המשפט שם".

ג.    גם אם משום מה ההתקנה השנייה של גוף החימום, לא הביאה את התוצאה הרצויה שיהיו מים חמים כפי שמצופה, ייתכן שהיו לכך סיבות אחרות, כגון התרמוסטט וכיו"ב, כפי שאמר זאת התובע. אך הנתבע נחפז ולא איפשר לתובע לבדוק האם הבעיה היא התרמוסטט, ואם ההתקנה של גוף החימום הייתה כראוי אין לגרוע משכרו של התובע.

בהמשך יובאו דבריו של דיין ב' ולהלן התייחסות לדבריו.

1.    דברי השולחן ערוך: "אמר לאומן: עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך...". מקרה זה שבו אנו דנים אינו דומה לדין של האומר לאומן עשה כלי ואקנה ממך. שם לא הבטיחו לאומן על שכר על פעולתו אלא שיקנה ממנו את הכלי, ולכן חיובו רק מדין גרמי. ואילו במקרה בו אנו עוסקים הנתבע שכר אומן שיעשה עבורו מלאכה, וחייב לשלם לו מחמת תנאו ולא מדין גרמי. הדרך היחידה להיפטר מחיוב זה היא אם יוכח שלא עשה את המלאכה שסיכמו עליה.

2.   באשר למה שכתב בסעיף א, אומנם בתחילת ביקש הנתבע מהתובע "להמתין", אך מלבד שדבריו במילה "להמתין" לא היו ברורים, הוא גם אח"כ ביקש מהתובע לתקן את העבודה, והוא אכן בא ביום יומיים אחר כך והחליף את גוף החימום הראשון שנשרף, ואם כן בדיעבד הוא הסכים לכך שהתובע יעשה בסופו של דבר את העבודה. לפיכך אין לבוא בטענה זו ולהפחית את שכרו של התובע. בנוסף, הודעת הנתבע "להמתין" הייתה כבר בזמן שהתובע היה כשכבר קנה את גוף החימום והיה בדרך לבית הנתבע. 

3.   באשר למה שכתב בסעיף ב, הוא יצא מתוך נקודת הנחה שאכן גוף החימום לא עבד כראוי, אך באמת יש מחלוקת בין התובע לנתבע בעניין זה, ולדבריו גוף החימום היה טוב וחדש, וגם אם נכונים דבריו של הנתבע, אפשר שהבעיה הייתה נעוצה בתרמוסטט ולא בגוף החימום.

לאור כל זאת נראה לי לחייב את הנתבע במלוא שכרו של התובע, 550 ₪ ועוד מע"מ.

דיין ב'

הנתבע הזמין עבודה אצל הנתבע, ובסופו של דבר סירב לקבלה. החזיר את החפץ המבוקש להצלחת העבודה עם תוספת דמי פשרה לדעתו. לכאורה יש להחיל כאן את האמור בשולחן ערוך חושן משפט סימן שלג, ח:

אמר לאומן: עשה לי דבר פלוני ואקחנו ממך, ועשאו האומן, ואחר כך אינו רוצה לקחתו, והוא דבר שאם לא יקחנו מיד, יפסיד, חייב. [באשר לסיפא, ראה נתיבות המשפט שם]

החיוב הוא מצד גרמי, כמבואר בגר"א שם.

עם זאת בנידון דידן אי אפשר לחייב במלוא הסכום מפני הסיבות הבאות. כל אחת מהסיבות אינה מוחלטת, אבל די בה כדי לערער על ודאות התביעה כמפורט להלן .

א. לפי סיפור העובדות שניהם טעו בתום לב, ואי ההבנה הביאה להפסד. נראה ששניהם צריכים לשאת בהפסד. עלינו לבחון מי יותר היה צריך להיזהר. דומה שעיקר הטענה על הנתבע שהחליט על דעת עצמו שהעבודה לא טובה, והחזיר את גוף החימום. הוא לא צדק בכך שפעל על דעת עצמו. מוטל היה עליו לפנות לתובע, ולתת לו הזדמנות לבדוק ולתקן. אבל גם מצד התובע היו טעויות. הוא קיבל הודעה ביום רביעי בבוקר להמתין. הוא פירש לא נכון הודעה זו, ואף הזדרז ובא לתקן.

ב. גם לאחר שהוציא התובע את גוף החימום הישן והביא חדש, הדוד לא חימם כבראשונה. אחר כשתיים או שלוש שעות הדוד צריך להתחמם כרגיל. יתכן שאכן צריך היה גוף חמום ארוך יותר, כפי שהיה תחילה. [לא כדאי כיום לטרוח ולהוציא הוצאות כדי לברר זאת]. אם אכן כך, התובע עשה עבודה שלא הצליחה. ובאנו לסוגיה של שכר עבור עבודה שלא צלחה [ראה מאמרו של הרב זלמן נחמיה גולדברג, תחומין יז]. גם אם נאמר  שהתובע היה מוכן להשלים את העבודה עד תום, וכאמור לא היה על הנתבע להפסיק החוזה עמו שלא מדעתו, סוף סוף התובע לא סיים עבודתו, כלומר נחסך ממנו הסיום, ואם כן שוב אינו זכאי למלוא שכרו. אינני קובע מסמרות בנידון, אך די בעצם הצגת השאלה, כדי לפקפק בצידוק התביעה כלה.

דיין א' טוען כי על הנתבע להוכיח כי גוף החימום לא היה תקין. ברם, הנתבע לא טען זאת, אלא הסתפק שמא גוף החימום לא היה מתאים לדוד שלו, וספק זה עומד בפנינו, האם גוף החימום לא היה מתאים או שהבעיה הייתה בתרמוסטט, כפי שהדיין עצמו אומר בהמשך דבריו.

ג. לכן אני מציע בדרך פשרה, לחייב את הנתבע בשני שליש מן התביעה בתוספת מע"מ.

שני שליש מ 550 ש"ח הם 366 ש"ח. ולכך יש להוסיף מע"מ, היינו 17 אחוז. התוצאה היא 428 שקל.

יש גם לציין כי גוף החימום נמצא אצל התובע. הוא אמנם אינו יכול להשתמש בו כבחדש, שכן כבר השתמש בו במשך יום או יומיים. אבל יש סיכוי שהוא יוכל להשיג כחצי ערכו או יותר, בדרך כלשהי. 

דיין ג'

מסכים לחלוטין עם דברי דיין א'.

פסק דין:

על הנתבע לשלם סך 550 ₪ ועוד מע"מ לתובע. אם התובע כבר פרע את הצ'ק בסך 250 ₪, עליו להוסיף ולשלם לו את היתרה.

על הנתבע לשלם לו סכום זה עד ז' אדר ב' תשפ"ב.

על החתום:

הרב אבישי בן נון ונונו                   הרב איתמר ורהפטיג                            הרב יהודה זולדן