תביעות קבלן לתוספת תשלום מעבר לחוזה

הופיעו הצדדים והציגו עמדותיהם בפנינו בפרוטרוט במספר דיונים, כמו"כ הגישו טענותיהם בכתב, ולאחר ביקור ביה"ד בנכס בנוכחות הצדדים ומפקח הבניה ה"ה ס. ביום א' באייר תשפ"א, הננו כדלהלן:

תקצר היריעה מלפרט את כל הטענות שעלו בדיונים ובעשרות הפניות לבית הדין, על כן ננקוט בדרך המלך של תמצות הנקודות המרכזיות המובילות למסקנות פסק הדין.

חתימת ההסכמים:

בין הצדדים נחתם חוזה לפיו ישפץ התובע את דירת הנתבעים כפי המפורט בחוזה, בעלות של 160,000 ₪, והעבודה תתחיל בי"ט כסליו תשפ"א. לאחר תחילת השיפוץ, התפתח דו"ד בין התובע לנתבעים ובעיקר מול בנם ה"ה ב. ולדרישתם נחתם ביום כ"ד כסליו חוזה חדש, שהשינויים המרכזיים בו הוא כי א) כל ה"חומר הלבן" כגון ריצוף כלים סניטרים אלומיניום דלתות ומטבח וכו' יהיו על חשבון התובע, והתמורה תעלה ל200,000 ₪, ב) העבודה תיעשה בהתאם וע"פ הוראות האדריכלית.

כבר בשלב זה יוער, כי פתיחת הסכם לאחר חתימתו ולאחר שהתובע החל כבר בעבודה, תוך דרישה לשינוי ההסכם ואם לאו יסולק התובע מהעבודה, הוא מעשה לא ראוי. אך את הנעשה אין להשיב, ומשחתמו הצדדים על ההסכם השני, הרי שהוא מחייב.

עם זאת יודגש, כי בכל הנוגע למה שאינו בא בו במפורש, ניתן להסתמך על נוסח ההסכם הראשון, ובמיוחד לאור אישור הצדדים בביה"ד כי החוזה השני לא בא לעולם בכדי לשנות את מהות ההסכם, אלא להבטיח את זכויות הנתבעים, וזאת אחרי שאבדו את האימון בתובע, וכן לכלול את עלויות ה"חומר הלבן" בהסכם.

התעוררות חילוקי הדעות:

תוך כדי העבודות נתגלעו חילוקי דעות ואי הבנות בעקבות עמימות ההסכם בדבר היקף העבודות והחומרים שהם על חשבון התובע, ועוד יותר מכך, האם ההתחייבות היתה לשפץ במידה הנצרכת והמקובלת בשוק לדירה העומדת להשכרה בלבד, או ברמה הגבוהה ביותר, וזאת לאור העובדה שגם קודם לכן הדירה היתה מושכרת, ועיקר מטרת הנתבעים בשיפוץ היתה לשדרג אותה משמעותית, ע"מ להעלות את דמי השכירות.

הדרישה להפסקת ההתקשרות:

לאור הוויכוחים והטענות ההדדיות הגיעו למצב בו הנתבעים דרשו את הפסקת ההתקשרות עם התובע והעברת המשך הביצוע לידי קבלן אחר.

התובע הגיש תביעה לאפשר לו לסיים את העבודה, ולשלם לו את מלא התמורה המגיעה לו לטענתו, ועל כך נסוב ההליך הנוכחי.

בהעדר הוכחת רשלנות כלשהי מצד התובע או חוסר יכולת לסיים את העבודה, ביה"ד לא מצא עילה מספקת להפסקת ההתקשרות בין הצדדים.

כמו"כ אי-עמידה בלו"ז ביצוע עבודה זו או אחרות, ואפילו עד לכדי הפסד/איחור המועד האחרון לסיום השיפוץ כולו, אינו מהוה עילה לסיומה המיידית של ההתקשרות.

בנוסף, את מרבית העיכובים אין לתלות בקולר התובע, חלק ניכר מהם נגרמו ע"י הנתבעים, אשר שללו מן התובע את היד החופשית שניתנה לו לפעול כהבנתו, תוך דרישה לתאם כל צעד ושעל איתם ועם האדריכלית, דבר אשר ללא ספק סרבל את ההליך והביא להתמשכות הבניה והמתנות חוזרות ונשנות בלקיחת החלטות. מצטרפים לכך גם עיכובים נוספים שנגרמו באונס גמור ומכח מכת מדינה, כתוצאה מבידוד והידבקות התובע בנגיף הקורונה, כפי האישורים אשר הוצגו לפנינו.

אשר על כן, בתאריך כ' אדר תשפ"א החליט ביה"ד כי התובע יסיים את עבודתו, וכן נקבע לו"ז לתשלום הסכומים שאינם שנויים במחלוקת, בהתאם לקצב התקדמות העבודות והשלמתם. בנוסף, הוחלט כי לאחר סיום העבודה ידון ביה"ד בטענות התובע לתוספות שונות, ומנגד בטענות הנתבעים לנזקים והחזרי תשלומים.

בעקבות החלטה זו נמשכה הבניה, כאשר ביה"ד מדווח ע"י הצדדים מהנעשה, ומוציא הוראות תשלום בהתאם.

לאחר סיום העבודות, ביקרו חברי ביה"ד במקום בליווי איש מקצוע (ה"ה ס.), והתרשמו מהעבודה ומנקודות הוויכוח. בהמשך, התקיימו שני דיונים נוספים בנוכחות הצדדים, והתקבל מן הצדדים חומר רב בכתב.

עיקרי תביעות התובע ומענה הנתבעים:

עיקרי תביעות התובע מתמקדות בשני מישורים:

1. תוספת תשלום בגין עבודות שלא נכללו בהסכמים המקוריים ונוספו תוך כדי בניה.
2. הנתבעים, בליווי האדריכלית וללא כל תיאום עם התובע, רכשו בכוחות עצמם את כל החומר הלבן הנדרש לביצוע העבודות, וזקפו את סה"כ הוצאותיהם ע"ח התובע, תוך קיזוז הסכום מחובם אליו. לטענת התובע, אמנם סוכם בחוזה כי החומר הלבן על חשבונו, אך הכוונה לדברים סטנדרטיים ומקובלים, ומה שמעבר לכך הינו תוספת ע"ח הנתבעים, ומשכך אין לקזז את אותה התוספת מסכום החוב אליו.

לדברי הנתבעים מרבית העבודות הנוספות כלולות בהסכם, מחמת הסעיף שבהסכם השני הקובע שעליו לבצע הכל במחיר זה לפי הוראותיהם והוראות האדריכלית, יוצא מכלל זה עבודות נוספות בודדות בלבד, בהם הם מודים כי סוכם במפורש על ביצועם בתוספת מחיר, כל התוספות האחרות בוצעו מבלי ליידע אותם כלל, או לחילופין, תוך הודעה ובקשת הסכמתם אך ללא התניית תשלום כלשהו. כמו"כ יש לזקוף לחשבון התובע מחמת אותו סעיף שבהסכם את מלוא עלות החומרים הלבנים שנרכשו על ידם. בנוסף, הנתבעים הסבו את תשומת לב ביה"ד לסעיף בהסכם הקובע כי הכל ייעשה ברמה הגבוה ביותר, להבנתם די בזה לבד לדחות את טענות התובע לתוספת בגין עבודות נוספות, ולסלק טרוניית התובע בגין רכישת חומרים שונים מעל ומעבר לסטנדרטי ולמקובל.

עיקרי תביעות הנתבעים ומענה התובע:

הנתבעים הגישו תביעות נגדיות, שעיקרם פיצוי על נזקים שנגרמו להם מחמת עיכוב העבודות, הפסד השכירות, ותשלומי ארנונה וועד בית ששולמו על ידם בתקופת היות הדירה לא מושכרת, זאת מעבר לפיצוי הכתוב בהסכם עצמו כי עיכוב בסיום העבודה יחייב אותו ב 7,000 ש"ח לחודש. כמו"כ תובעים הנתבעים החזר חלקי מדמי הקבלנות, בגין הטורח הרב שנגרם להם בהשגת והעסקת בעלי מלאכה הדרושים לביצוע סיום השיפוץ.

התובע מתכחש לכל אלו, לטענתו העיכובים אינם באחריותו, רובם מקורם בהתנהלות הנתבעים, לרבות העיכובים בבחירת והזמנת החומר הלבן, ובהמשך עיכובם בהגעה להסכמה על מקום ההתדיינות, ומיעוטם, נגרמו באונס גמור מחמת מגפת הקורונה.

עד כאן תמצית דברי התובע והנתבעים, ואחרי העיון בדבריהם ובמקורות ההלכה, ומכח סמכות בית הדין לפסוק הן לדין והן לפשרה הקרובה לדין, הננו כדלהלן:

פסק הדין:

לדעת ביה"ד אין עילה למתן פטור גורף מתשלום עבור עבודות נוספות שאינן כלולות בהסכם המקורי. מעשים בכל יום שבכגון זה מוסיפים בתשלום, אף אם לא סוכם על כך במפורש. ואי משום הלשונות הגורפים בהסכם השני כי הכל ייעשה לפי הוראות האדריכלית, וברמה הגבוהה ביותר, הרי פשוט כי לא כלול בזה כל אשר יעלה על דעת הנתבעים, ללא חשבון וללא כל גבול, הן בקשר להיקף השיפוץ, והן בקשר לטיב ואיכות החומרים. והגע בעצמך, וכי יעלה על הדעת שיכלו לדרוש מהתובע מחמת סעיפים אלו לבנות להם שלושה חדרים נוספים, או לצפות את הקירות בזהב, הא פשיטא שלא, בפרט לאור הודאת הנתבעים, כי ההסכם השני לא בא לשנות מהותית מההסכם הראשון כאמור.

[ובדרך אגב, ביה"ד רואה לנכון לציין ולהדגיש כי לפי התרשמותו והתרשמות המומחה מטעמו, אכן במבחן התוצאה התובע עמד בדרישה, בהעמידו לרשות הנתבעים דירה משופצת ברמה גבוהה מן המקובל בשוק מבחינות רבות].

ואשר על כן דין תביעות התובע להתקבל, תוך הבחנה בין עבודות הכלולות בסתמא דמילתא בהסכם, ואפילו מספק והמע"ה, לבין אלו אשר ברור כי אינן כלולות בו, שרק לגבי אלו האחרונות ניתן לגבות תוספת תשלום, כפי המחיר המינימלי שמקובל לשלם עבור עבודה ברמה כזו. כך גם בענין עלות החומרים והאביזרים לשיפוץ, החיוב יהיה רק כפי המקובל בשוק, ואילו הוצאות הנתבעים החורגות מכך, אין דינן להיזקף על חשבון התובע.

תביעות הנתבעים:

תביעות הנזקים והפיצויים נדחות כולם, זאת מאחר וכאמור לעיל את מרבית העיכובים אין לתלות בקולר התובע, אלא חלק ניכר מהם נגרמו ע"י הנתבעים, ואחרים באונס גמור ומכח מכת מדינה כתוצאה מבידוד והידבקות התובע בנגיף הקורונה.

אף התביעה להחזר דמי הקבלנות נדחית, שכן ע"פ התרשמות ביה"ד ובעל המקצוע לא התרשל התובע בעבודתו-איכות השיפוץ היא בסטנדרט גבוה ביותר, ולענין טענת הנתבעים שטרחו בהשלמת העבודות, לדעת ביה"ד לא היתה מעבר למקובל בשיפוץ בכזה סדר גודל.

אמנם בכדי לסיים את השיפוץ, השלימו הנתבעים בעצמם בתיאום עם ביה"ד מספר מטלות (בין היתר, הבאת טכנאי גז, השלמת המקלחון ביחידה והתקנת שעון שבת שלא בוצעו ע"י התובע), ויש לקזז הוצאות אלו וכן דמי קבלנות בגינם מחוב הנתבעים.

בנוסף הוסכם כי יקוזז מהחשבון 200 ₪ בגין  צריכת החשמל ע"י הפועלים ששהו בדירה שלא בשעות העבודה.

סיכום החשבון בקצרה:

לאור האמור, החשבון הסופי הינו:

יתר התביעות והתביעות שכנגד, נדחות.

החלטה

1. סכום החוב הסופי עומד על 25,560 ש"ח.
2. מתוכם יועבר באופן מידי סכום של 5,000 ₪ המופקדים במזכירות בית הדין.
3. סכום נוסף של 3,000 ₪ המופקדים במזכירות בית הדין, יועבר לתובע אחרי ביצוע בדיקת חברת החשמל שתערך בהקדם.
4. היתרה בסך 17,560 ₪ תשולם תוך 30 יום ממועד פסק דין זה. 

"והאמת והשלום אהבו"

באעה"ח ביום כ"ו סיון תשפ"א  (06-06-2021) 

 ( - ) הלל קצנלבוגן - דיין                     ( - ) צבי גרטנר - אב"ד                 ( - ) חנוך העניך מנדלסון- דיין