רעש לשכנים מאולם השמחות של היישוב - פסק המשך

לפסק קודם בנידון זה - לחץ כאן

רקע ועובדות מוסכמות

לוועד הישוב יש אולם שמחות בלב שכונת מגורים. האולם נמצא בקומה התחתונה שעל גביו מרכז של בתי כנסת. האולם פעיל כמה שנים אבל בזמן האחרון הוא פועל ביתר שאת והשכנים תובעים עכשיו לסגור אותו בגלל מפגעי רעש מההגברה וצפצוף המכוניות ועוד מפגעים. 

בית הדין ניסה להגיע לפשרה בין הצדדים והוצעו פתרונות שונים, אך התובעים חזרו בהם מרצונם בפשרה ודרשו פסיקה.

טענות התובעים:

התובעים דורשים את סגירת האולם בגלל שאינו מתאים לאזור מגורים והרעש בלתי נסבל. הילדים לא יכולים לישון. האירועים ממשיכים הרבה מעבר ל-23:00 בערב. יש גם אירועים בחוץ שגורמים להרבה מאד רעש וכו'. לחלופין התובעים דורשים מספר דרישות שימעיטו את הרעש שיוצא מהאולם. (הדרישות מפורטות בפרוטוקול).

טענות הנתבעת:

השכנים ידעו על קיום האולם כאשר קנו הבתים וסברו וקיבלו. בנוסף האולם קיים כבר שנים ולא דרשו את סגירתו, ובזה יש חזקה לאולם במקום. דינא דמלכותא דינא, ואם כן כל עוד שהאולם מתנהל לפי חוק אין עילה לסגירתו. 

תגובת התובעים:

הקונים לא ידעו שיהיה שם אולם שמחות בעת הקניה. זה ששתקו בהתחלה כאשר האולם התחיל לפעול היה בגלל שהוא לא פעל באינטנסיביות ובעוצמה שהוא פועל היום. כל עוד האינטנסיביות גברה כך גברה גם ההתנגדות. אין על פעילות כזאת חזקה בגלל שהוא מפגע שאי אפשר לסבול אותו ודינו כקוטרא ובית הכסא שאין בהם חזקה. התובע הניח לפני בית הדין תקנת מועצת בנימין לשעת מנוחה ושם לא מופיע שרק מ-23:00 חל איסור להרעיש. לפי זה יש להסיק שאיסור  להרעיש מתחיל גם לפני כן.

הפסק:

נדון בשאלות הבאות בע"ה:

1. האם הקונים ידעו או היו צריכים לדעת בעת קנית הדירות שעתיד לקום במקום אולם שמחות כדי שנומר "סברו וקבלו"?

2. האם החזקה של הנתבע קיימת או שיש בה דין קוטרא ובית הכסא שלא מועיל בהם חזקה?

3. האם יש לרבים יתרון בכל הנ"ל על היחיד? 

האם הקונים היו צריכים לדעת בעת קנית הדירות שעתיד היה הקום במקום אולם שמחות? 

בית הדין מקבל את עמדת התובעים שהם לא ידעו ולא הכירו בקיום אולם השמחות במתכונתו העכשווית בעת קנית הדירות וגם לא היה מצופה מהם לדעת זאת, וזה בגלל שלא היה מצוין בחוזה הקניה שמתוכנן אולם שמחות במקום. גם לא היה תב"ע על כך שהיו יכולים לבדוק וגם לא היה לאולם רישיון עסק גם לא זמני בעת הקניה. גם החלטת הישוב לבנות אולם במקום הייתה מלפני עשרות שנים ולא צוין בה שעתיד להיות אולם שמחות.

לאור כל זה לא נראה שחל במקרה דנן הכלל של "סבר וקיבל"

סיכום פרק זה:

לא חל דין "סבר וקבל" בעת קנית הדירות.

האם החזקה של הנתבע קיים או שיש ברעש של אולם שמחות דין קוטרא ובית הכסא שלא מועיל בהם חזקה?

בית הדין מקבל את טענת התובעים שיש על רעש של אולם שמחות והמפגעים הנלווים דין קוטרא (עשן) ובית הכסא, ולא מועיל בהם חזקה.

סיכום פרק זה:

לא מועילה חזקה על רעש של אולם שמחות והמפגעים הנלווים.

ברם כל הנ"ל נכון כאשר מדובר באדם פרטי שפותח אולם שמחות. האם הדין שונה כאשר מדובר בצבור?

האם יש לצבור עדיפות בכל הקשור לחזקת נזיקין וכו'?

יש לצבור עדיפות בכל הקשור לענייני חזקה על היחיד. בכמה מקומות בש"ס מובא הכלל "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו". עיין ב"ב צט. שיש לרבים חזקה גם אם החזיקו בטעות. ועיין פסק דין של בית דין מצפה יריחו (אתר psakim.org מספר סדורי 2225 מסעיף ט' והלאה) סקירה של הדין הזה, וע"ש שלמד מהגמרא בב"ב הנ"ל, שיש לרבים חזקה גם בקוטרא ובית הכסא בגלל שלא נשמעת הטענה "חשבתי שיכולתי לקבל, ועכשיו אני רואה שאינני יכול לקבל" מול רבים בגלל שיסוד טענה זו היא שמדובר בחזקה בטעות, והרי מב"ב הנ"ל מבואר שלרבים יש חזקה גם בטעות. וע"ש שגם לפי הרמב"ם ומחבר שהשמיטו הדין בב"ב הנ"ל, הדין כן.

לפי זה יש לאולם חזקה.

ברם יש לעיין אם בנדון דידן חל הדין של "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו", בגלל שאולם השמחות הוא עסק כלכלי ככל עסק. האם זה שהרווחים משרתים הרבים, מחיל על הפעילות דין של "מיצר שהחזיקו בו רבים", או דילמא הדין של "מיצר שהחזיקו בו רבים" נאמר כאשר הרבים נהנים מהחזקה בחנם והמקום פתוח לפני כל, בלבד, כמו שמצאנו בכל הדוגמאות בש"ס שבהן מוזכרות דין זה. 

נדון בשאלה זו בע"ה.

האם חל על עסק כלכלי שבבעלות הרבים דין של "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" או רק שירות חינמי לכל?

אולם השמחות הוא עסק כלכלי ככל עסק כלכלי אחר, ובזה חל בו כמה מגרעות מ"מיצר שהחזיקו בו רבים" שהוא דבר חינמי ומשרת הכל:

1. האולם אינו פתוח לכל, רק מי שמשלם נהנה ממנו, אם כן אינו כ"מיצר".

2. השימוש באולם כרוך בתשלום, מה שאין כן "מיצר שהחזיקו".

מאידך יש לאולם פן של "מיצר שהחזיקו" מכמה סיבות:

1. הרווחים של האולם הולכים לטובת הרבים.

2. האולם מאפשר לצבור לקיים שמחות במקום נח וקרוב לבית ובמחיר מוזל.

הואיל ויש לשימוש של הישוב באולם מאפיינים של "מיצר שהחזיקו בו רבים" נראה להחיל בו דין זה. ברם הואיל ואין בו כל המאפיינים של "מיצר" נראה שיש לעדן כח הרבים בנדון.

לפי הנ"ל, אם הישוב מקיים אירוע פתוח לקהל הרחב חנם אין כסף - יחול בו הכלל "מצר שהחזיקו בו רבים" בכל תוקפו.

סיכום פרק זה:

יש לשימוש של הישוב באולם השמחות מאפיינים של "מיצר שהחזיקו בו רבים", ולכן יש לקיים החזקה במקום, ברם הואיל ואינו דומה למיצר שהחזיקו לגמרי, יש להטיל מגבלות על השימוש באולם. לא יחולו מגבלות אלו בשלושה אירועים שהישוב מקיים באולם שהוא פתוח לקהל הרחב והוא חינמי, בתנאי שהאירוע מסתיים עד השעה 24:00.

החלטות:

כללים החלים על השימוש באולם:

1. האירועים יסתיימו באופן רשמי בשעה 23:00 בערב.

2. יותקן במערכת ההגברה של האולם מד רעש על פי חוק.

3. יותקן שעון שבת שמפסיק את פעילות מערכת ההגברה בשעה 23:00.

4. הדלתות בחזית המבנה יהיו סגורים ונעולים כל משך האירוע.

5. יודבק על דלתות החירום שפונות למבנים מדבקה עם בקשה שיהיו סגורות בכל עת. יותקן בהן מחזירי שמן.

6. אין איסור על ילדים לשחק בחוץ.

7. אירועים בחצר יהיו עד שעה 20:30.

8. יותקן מד רעש גם בהגברה שפועלת בחצר (עד השעה 20:30) לפי חוק.

9. ייסגר חצר האירועים לחנית מכונית.

10. במקרים שלפי חוק מותר להשתמש בהגברה מעבר לשעות הנ"ל, כגון בליל יום העצמאות פורים וכו' - תותר הפעילות באולם כפי מגבלות הכתובות בחוק.

11. יותר לישוב לקיים שלשה אירועים, חינמיים כלל יישוביים בשנה, מעבר למה שמותר בחוק בתנאי שהפעילות תסתיים עד השעה 24:00.

תשלומים המוטלים על הישוב

בפסק דין של בית הדין בנדון זה נפסק, שעל הישוב האחריות לאכוף כללים אלו. עקב כך, ובתוקף שטר הבוררות שנחתם בין הצדדים, שמסמיך בית דין זה לדון בנדון שלפנינו, בית הדין מטיל על הישוב תשלומים באם יש חריגה מהכללים החלים על השימוש באולם הנ"ל:

1. אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:05 – הישוב ישלם לתובעים 1,000 ש"ח.

2. אם יעשה שימוש במערכת הגברה לאחר השעה 23:15 – הישוב ישלם לתובעים 2,000 ש"ח.

3. מעבר לשעה 23:30 – הישוב ישלם לתובעים 3,000 ש"ח.

4. הגברה שתעבור 85 דיציבלים לפי החוק – הישוב ישלם לתובעים 2,000 ש"ח.

5. הגברה בחוץ מעבר לשעה 20:35 – הישוב ישלם לתובעים 2,000 ש"ח.

6. ההכנסות של קנסות אלו יושקעו באמצעים אקוסטיים לצמצם הרעש של האירועים, כולל דלתות וחלונות מבודדות וכד'. 

7. אין בתשלומים הנ"ל בכדי להגביל את הצדדים או למנוע מהם לבקש סעד אחר המגיע להם כדין.

תחולת פסק זה:

פסק הדין ניתן ביום  א' חשון תש"פ  30 אוקטובר 2019

בזאת באנו על החתום

נספח לפסק דין

התייחסות בית הדין לשאלות הצדדים על פסק דין ביניים בתביעה נגד המזכירות של כוכב יעקב בעקבות רעש של אולם השמחות שבבעלות המזכירות.

התובעים שהם השכנים של אולם השמחות שאלו כמה שאלות הלכתיות בעקבות פסק הביניים של בית הדין שהסתמך על דברי רב יהודה אמר רב: "מיצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו" (ב"ב ק.) כדי לאפשר לאולם השמחות להמשיך לפעול תוך כדי סייגים כמפורט בפסק.

נתייחס לשאלות אלו:

1. תחולת דין מיצר שהחזיקו בו רבים על אולם.

התובעים העירו מדברי מרן הרב קוק זצ"ל בשו"ת אורח משפט לב שהעלה, שי"ל שתחולת הדין של רב יהודה אמר רב שרבים שהחזיקו במצר אסור לקלקלו היא על רבים שהחזיקו בדרך, דוקא "משום שצורך גדול של דרכים, שרבים החזיקו בהם, העמידו חכמים זכותם של רבים, ולא מדין גמור", ולכן אי אפשר ללמוד מחידוש דין זה למצבים אחרים. וכתבו שכן נרמז בדברי הגרא"י הרצוג בפסקים וכתבים ט סו"ס צד (שאינו בידי לעיין בו).

נראה שאין בהערה זו לערער על הפסק וזה מכמה טעמים:

1. נראה שנקודת המוצא של מרן הרב זצ"ל, ש"לא מצינו לה כ"א על חזקת דרכים ולא במקו"א" אינו מדויק דיו. עיין ב"ב כו: שמפשט הסוגיא שם מדובר שדברי רב יהודה אמר רב נאמרו על חזקת שורשים שנכנסים לשדה אחר, ועיין תוס' שם ד"ה עד, לפשט ר"ת שאכן למד פשט  בסוגיא כן וכתב: "...עד דאמר ליה מרב יהודה כו' דנהי שלא תועיל חזקתי כחזקת רבים, לענין שלא תהא רשאי לקוצצו, לענין זה מיהא תועיל שיהא העצים שלי". הרי חזקת רבים אלים מחזקת יחיד בזה שאסור ליחיד לקצוץ שורשים של עצים של רבים שפלשו לרשותו, לעומת עצים של יחיד מותר לקוצצם. וזה לומדים מדברי רב יהודה אמר רב.

רואים שאפשר להרחיב היסוד של רב יהודה גם למקומות אחרים וליתן לרבים עדיפות על היחיד.

והיה נראה גם ראיה להנ"ל קצת, מהמקור שמרן הרב זצ"ל הביא בעצמו ממועד קטן ה: נאמר שם ששדה בוכין דינו כבית הפרס לטמא הנכנסים אליו טומאת מת. הגמרא שואלת "מאי שדה בוכין? רבי יהושע בר אבא משמיה דעולא אמר, שדה שמפטירין בה מתים. וטעמא מאי? אמר אבימי משום יאוש בעלים נגעו בה". והר"ש באהלות פירש שמדובר בשדה שהרבים החזיקו בה כדי להיפטר שם מן המת, ואסור לקלקלו ומטמא עקב השימוש שלו. 

הרי שחל דין רב יהודה אמר רב גם על שדה בוכין שאינו דרך! מיהו אפשר אולי לדחות שכבוד המת אלים ודינו כדרך, כמו שמצאנו ב"ב ק: שם שדרך המת אין לו שיעור "משום יקרא דשכבא" וצ"ע.

2. גם לפי דברי מרן הרב, נראה שאפשר ללמוד מרב יהודה אמר רב לנידון דידן, וזה בגלל שדינו של ר"י א"ר הוא אכן חידוש גדול, שיש לרבים  ששימשו פעם אחת ברשות היחיד בהיתר, היתר שימוש בקרקע זה לעולם, והיחיד לא יכול עוד לסלק הרבים מהנכס שלו! ואם נוסיף החידוש של ב"ב ק. שחזקה בטעות גם תופסת, מגיעים לחידוש דין גדול.

מיהו נידון דידן אינו כן. לא מדובר בנידון דידן להחזיק בנכס של אדם וכך בעקרון להפקיע בעלות ומימוש של אדם בנכס בבעלותו אלא בנזקי שכנים שהפגיעה היא הרבה פחותה. אם כן נראה שגם מרן הר היה מודה שאפשר ללמוד מר"י א"ר לנידון כעין שלנו.

וכך נראה לתרץ דברי מרן הרב שהערנו עליהם בסעיף 1. למעלה שכאילו אישתמיט מהרב גמרא מפורשת ב"ב כו: ודברי התוס' שם. ונראה שלא אישתמיט למרן הרב המקור הנ"ל, אלא שחילק כמו שכתבנו כאן, שדברי ר"י א"ר המקוריים אכן י"ל שרק נאמרו לצורך דרכים שהוא צורך גדול, בגלל שמדובר להפקיע קרקע של היחיד, מה שאין כן בב"ב כו: באים להתיר שורשים של הרבים לפלוש לנכס של היחיד, פגיעה פחותה בהרבה, ולכן הרב לא ראה בזה סתירה לסייג שלו בדברי ר"י א"ר עצמו.

נמצאנו למדים, שאין סתירה בין הרחבת דינו של ר"י א"ר לנידון דידן לבין הסייג של מרן הרב בדברי ר"י א"ר לדרכים בלבד, בגלל שמדובר בנידון דידן בפגיעה פחותה בהרבה, ושם מרן הרב מסכים שאפשר להרחיב דברי ר"י א"ר גם למקרים נוספים.

2. הסלמה בנזק

התובעים שואלים שבנידון דידן מדובר בנזק שהסלים ממצב סביר של שימוש מעט באולם וזה היה בהסכמת השכנים, למצב הנוכחי שדינו כקוטרא ובית הכסא. מנין שבזה נאמר דינו של ר"י א"ר מצר שהחזיקו בו רבים אסור לקלקלו?

בפסק מספר 2225 באתר פסקים, הסתמכנו על דברי הרמ"א, שמותר להוסיף על רמת הנזק לשכן, כל עוד שעושה ברשותו. מדובר שם להוסיף מאחד לחמש הפעמים שהוא שופך השופכים שלו לאמת מים שעובר דרך חצר חבירו. מכאן היה נראה שאפשר להגדיל הנזק שהוא גורם לחבירו פי חמש ולא יותר, כפי הדוגמה שמובאת שם.

ברם כל זה כאשר אינו מגיע לנזק של קוטרא ובית הכסא. שהרי בנזק של קוטרא ובית הכסא אין חזקה כלל, אפילו אם החזיק מלכתחילה בכל הנזק כולו בבת אחת! קל וחומר כאשר מדובר בנזק שהסלים! ולכן אי אפשר ללמוד משם לנידון דידן שמדובר בהסלמה למצב של קוטרא ובית הכסא שלא היה מקודם. אם כן נשאלת השאלה מנין שבנידון דידן החזקה של הרבים, שכאמור החזיקו בנזק קטן, תהיה תקפה גם כאשר הנזק הסלים כעין זה של קוטרא ובית הכסא?

נראה שכוחו של הרבים טוב גם למצב שלנו. ואע"פ שאין ראיה חד משמעית לכך, סימוכין יש מהדין של ב"ב צט: ק.

כזכור מדובר שם באדם שחשב להחליף דרך הרבים שעובר דרכו למיקום חדש, ולכן סתם הדרך הקיים שיש לרבים דרכו והכין להם דרך חלופי. הגמרא אומרת שלא היה בסמכותו לסתום הדרך המקורי בגלל "כל מן הצד דרך עקלתון היא קרובה לזה ורחוקה לזה" ולכן הדרך המקורי חוזרת לשימוש הרבים.

מיהו למעשה הגמרא פוסקת על פי המשנה שהרבים זוכים גם בדרך החלופי שבעל השדה נתן להם מדברי ר"י א"ר הנ"ל, ויש לרבים עכשיו שתי דרכים דרך השדה שלו!

הראשונים מאירים שהדרך החלופי ניתן לרבים על סמך זה שבעל השדה יוכל לסתום הדרך המקורי ועל דעת כן בלבד. לא היה בדעתו כלל לתת לרבים דרך נוספת ולהפסיד הפסד משמעותי בשדה שלו! ובכל זאת הכלל של ר"י א"ר נכון גם בנידון זה. 

זאת אומרת נתינה בטעות תקפה לרבים מה שאין כן ליחיד.

ונראה לי שאם נתינה שכל כולו בטעות תקפה לרבים, הוא הדין, ואולי קל וחומר, לנתינה שהייתה פעם מדעת כאשר הפגיעה הייתה קטנה אלא הסלימה למצב שאין בה הסכמה בסוף. בשניהם יש הסכמה שאחר כך מתערערת. ובשניהם הדין הוא שהנתינה המקורית תקיפה הואיל ומדובר בנתינה לרבים.

3. חזקת האולם לאור "באיסורא לא מהני חזקה"

התובעים שואלים שבאיסורא לא מהני חזקה כמ"ש הפוסקים בקנד,ג. בהסבר הדין שלא מועילה חזקה למי שפותח  פתח נגד פתח בחצר, לפי זה לא אמור לעסק שפועל בלי רישיון להחזיק בפעילותו  בגלל שזה איסור הלכתי להפעיל עסק בלי רישיון עקב הפגיעה בשלום הצבור שיש בעסק בלי רישיון?

ראשית כל לא ברירא לי שציבור לא יכולים להחזיק באיסור. עיין שו"ת הנ"ל של מרן הרב שהביא שיטת רש"י כהבנת הגר"א, שסובר שדברי ר"י א"ר "מצר שהחזיקו בו רבים...", נאמר גם אם הרבים החזיקו בלי רשות היינו באיסור! לפי"ז ברור שהכלל שבאיסורא לא מחזקינן - לא נאמר אצל רבים. 

וגם לחולקים על שיטת רש"י וכך נפסק ברמ"א בסימן תיז, שרק אם החזיקו ברשות מועילה חזקה, מכל מקום מדובר שהרבים "השווהו ותקנוהו (השדה) להילוך, והבעלים ידעו ושתקו...", (רשב"ם ב"ב שם). הרי גם בזה יש איסור להיכנס לשדה חבירו ולהתחיל להשוות הקרקע להילוך בלי נטילת רשות! ובכל זאת החזקה מתקיימת.

וראיה לכך שהרבים מחזיקים באיסור הוא מאותו דין של פתיחת פתח נגד פתח. הרי נפסק באותה הלכה קנד,ג שאם הפתחים הם משני צדי רשות הרבים, מותר לפתוח פתח מול פתח בגלל שבני רשות הרבים רואים אותם בכל ענין! הרי רבים מחזיקים באיסור להסתכל לפתחים וחלונות של היחיד!

ובר מן דין נראה, שאם עסק עומד בדרישות החוק ומפעילים את העסק בבטחה, אין בזה שאין לו פורמלית רישיון עסק עבירה על ההלכה באופן זה שימנע ממנו חזקה. אם העסק הוא מסוכן נצטרך לדון בהנ"ל, אבל אם העסק הוא בטוח ובפועל עומד בכל הקריטריונים שדורש החוק, כך שאין בזה סיכון לציבור, העדר הרישיון הפורמלי לא ימנע ממנו חזקה. שהרי כל החזקות כולן מתייחסות למצבים שאדם עושה משהוא פוגעני וחבירו יכול למחות נגדו ולחייב אותו למנוע ממנו בדין, בגלל שאסור למפגיע לנהוג כן, ובכל זאת יש בהם חזקה! לכן רק איסור חמור במיוחד או כזה שלא מועיל מחילה יכול למנוע חזקה. הפעלת עסק בלי רשיון מפורמלי אינו כזה.

בחלק האופרטיבי.

נדון בדיון הבא (דיון זה כבר התקיים) בבית דין בשאלת סגירת הדלתות במקרים של אירוע נפרד.  

בס"ד תאריך___________________

נספח לחוזה שכירות אולם כוכב יעקב

הואיל ומזכירות הישוב כוכב יעקב משכירה את אולם השמחות שבבעלותה כפי שכתוב בחוזה המצורף,

והואיל ובית הדין של איגוד בתי הדין הטיל על המזכירות חובה לאכוף את כללי הרעש באולם,

לפיכך הוסכם בין הצדדים כדלהלן:

1. האירועים באולם  יסתיימו עד השעה 23:00 בערב.

2. אסור לעקוף את מד הרעש. כל הרמקולים יחוברו רק דרך מערכת מד הרעש.

3. אסור להפעיל רמקולים בכל מתחם האולם מעבר לשעה 23:00.

4. גם עד שעה 23:00 אסור להפעיל רמקולים מעבר ל-85 דציבלים.  

5. מותר להפעיל רמקולים מחוץ לאולם רק עד השעה 20:30. בתנאי שהרעש לא יהיה מעבר ל-85 דציבלים.  

6. בכדי להבטיח את קיום הכללים הנ"ל, הותקן מד רעש לפי חוק, שמנתק את הרמקולים כאשר הם עוברים את רמת רעש הנ"ל, וגם שעון שמנתק לגמרי את פעילות מערכת ההגברה לאחר השעה 23:00.

7. מי שאינו עומד בכללים הנ"ל, בתחבולה או בתמימות, מתחייב לפי נספח זה לשלם קנס למזכירות.

8. הקנס הוא:

1. 2,000 ש"ח להרעשה מעבר ל-85 דציבלים בכל שעות הערב.

2. 2,000 ש"ח להפעלת רמקולים מחוץ לאולם לאחר השעה 20:35.

3. 2,000 ש"ח לרבע שעה הראשון מעבר ל-23:00.

4. 3,000 ש"ח מעבר לשעה 23:30. 

9. השוכר ייתן צ'יק בטחון למזכירות ע"ס _______ ש"ח להפקדה מידית באם יש חיוב של הקנס הנ"ל.

10. המזכירות ו/או מי שממונה על ידה נאמנים לקבוע אם הייתה סטיה מהכללים הנ"ל, ובעקבותיו להטיל הקנס הנ"ל. 

11. מוסכם על הצדדים כי בית הדין של איגוד בתי הדין לממונות שכתבו את הכללים הנ"ל, או הבאים מטעמו - יהיו הבוררים המוסמכים לכל טענה שתהיה על פי נספח זה.

12. חתימה על נספח זה היא כחתימה על שטר בוררות, שמסמיכה בית הדין הנ"ל לדון בכל הנוגע לנספח  זה.

13. אנו מודים שקיבלנו עלינו בקניין מעכשיו לפני בית דין חשוב את כל ההתחייבויות הכתובות בנספח זה.

14. אנו מקבלים עלינו את הכתוב בנספח זה כפי חומר וחוזק השטרות. אנו מקבלים את סברת הפוסקים המקיימים שטר זה, וכל ספק בלשון הנספח - יהיה נידון לקיומו ולא לביטולו.

בזה באנו על החתום, היום_________________

___________________ ____________________ ______________________

מזכירות הישוב             מזמין האולם                      מזמין אולם

לפסק קודם בנידון זה - לחץ כאן