תשס"ח/3
התובע: מר א', בעל הרכב.
הנתבע: מר ב', שואל הרכב.
בנושא: תשלום עבור תיקון רכב.
ב' עבד כיינן אצל א' והוא אמור לעבור דירה ויש לו ריהוט גדול שלא היה יכול להעבירו ברכבו, א' הציע שישאיל לו את רכבו המסחרי, אלא שאמר לו שיהיה זהיר כי אין לו ביטוח עבורו, א' הציע שיסע בדרך חדשה למבשרת ציון לדירתו החדשה של ב', בדרך הוא נתקע כי היתה הצפה בכביש והמנוע הלך.
א' הודיע לב', וא' הלך על דעת עצמו לתקן אצל חבר, ולפי דבריו הוא הוזיל לו, וסך הכל עלות התיקון היתה 3,500 ₪, והוא תובע את זה ממנו בנוסף להוצאות הבוררות להוצאות המשפט.
כמו כן א' אמר שהוא קיבל בהשאלה את רכבו של ב' לנסע הביתה.
ב' טוען ראשית שא' לא התייעץ אתו בכלל אצל מי לתקן, ואולי הוא היה מוצא יותר זול. כמו כן ב' יודע שיש מקרים ששואל פטור ואולי כאן גם כן הוא פטור מתשלום.
הצדדים חתמו על שטר בוררות.
עלינו לברר כמה נקודות.
א. האם קלקול מנוע בנסיבות שתוארו נחשב אונס ששואל פטור?
ב. האם יש לו דין שואל או שומר שכר היות והוא השאיל את רכבו לא'?
ג. האם במקרה הנידון שייך לומר שזו שמירה בבעלים על כל ההשלכות הנובעות מכך?
הנה בשו"ע חו"מ סימן ש"ה סע' ו', וכן בערוך השלחן סימן ש"ה סע' ד' ו' מובאות שתי דעות בהשאילני ואשאילך, אם זה באותו זמן, האם זה נחשב כשמירה בבעלים, שעל זה חל הכלל ששמירה בבעלים פטור מחיובי שמירה? ויש דעה בשם הרמ"א שאין זה נחשב שמירה בבעלים היות ואינו עסוק ממש או אינו מכין עצמו לשמירה, אלא שחפץ של חברו נמצא אצלו בשימוש. אולם לכל השיטות בהשאילני ואשאילך אינו נחשב כשואל אלא כשומר שכר, היות ואין כל הנאה שלו ע"ש בסע' ו' בערוך השלחן.
כעת עלינו לברר בנוגע לקלקול המנוע מחמת חדירת מים, בנסיבות שהנהג לא העלה בדעתו שהמים עמוקים עד כדי כך, בפשטות נראה שזה נחשב כאונס, ולכן שומר שכר צריך להיות פטור. ואפילו אם נשלול את ההנחה הקודמת ונאמר שהוא כן שואל, נראה לבית הדין שזה נחשב כמתה מחמת מלאכה ששואל פטור. עי' שו"ע חו"מ סי' ש"מ סע' ג' שנחלקו הראשונים האם מתה מחמת מלאכה זה דוקא שמחמת המלאכה מתה. אם נסעו עם בהמה בדרך ובאו לסטים ושבו אותה, לדעת הרמ"ה זה נחשב גם כן מתה מחמת מלאכה ולפי הבנת הרא"ש צריך להיות דווקא מחמת מלאכה נטו. בנסיבות שתוארו כאן זה מקביל לבהמה שנתייגעה בדרך וכתוצאה מכך מתה, גם כאן הרכב נכנס למים ונתקלקל ולא היתה פשיעה מצד הנהג בנסיבות שתוארו ולכן נראה שאין לחייבו על הנזק.
עם כל זה בית הדין סבור שמבחינה מוסרית ראוי שהשואל יפצה את התובע בשליש מעלות הנזק מטעמים אנושיים, היות וסוף כל סוף עשה לו טובה והשאיל לו רכב ועל ידי זה נגרם לו הפסד.