ב"ה י"ח שבט תשפ"ג
תיק 001
התובע: בעל הדירה
הנתבע: הקבלן
בכ"ז תשרי
תשפ"ג חתם התובע על הסכמה להצעת המחיר של הנתבע לשיפוץ מקלחת הורים ושירותים,
במסמך נכתב שהעבודה תארך שבועיים והעלות היא - 24700 ₪ לא כולל מע"מ.
הנתבע החל את העבודה בכ"ט תשרי וקיבל 5000 ₪ דמי מקדמה. תוך כדי העבודה הקבלן
ביקש מהתובע לשלם על חומרים שקנה, התובע שילם 10100 ₪ למרות שזה לא סוכם
מראש. בתאריך ד' כסליו הודיע התובע לקבלן שהוא מחליט על הפסקת עבודה מאחר והוא
נעדר למעלה מעשרה ימי עבודה וכן ישנם ליקויים. הקבלן רוצה לסיים את העבודה לטענתו
נשארו שלושה ימי עבודה בלבד. התובע אינו מוכן להמשיך לעבוד איתו ואף סרב להצעת
פשרה של בית הדין לליווי של מפקח בניה מטעם בית הדין.
החלטתי להפסיק
את הבניה בגלל עיכובים משמעותיים בלוח הזמנים וכן ליקויים רבים בחומרי הבניה
שהשתמש הקבלן ובאיכות הבניה, החל מגבס לבן שלבסוף הוחלף לירוק וכלה בוויכוח על
הצורך באיטום הרצפה, לכן אין מקום להמשכת העבודה עם הקבלן הנוכחי.
התובע הציג בפני בית הדין רשימה של ליקויים. התביעה היא על הפסקת עבודה והחזר
הכספים ששולמו- מקדמה על סך 5000 ₪ וכן רכישה של חומרים על סך 10110 ₪ בחנות ה' ש'.
מדובר בבית ישן
עם תשתיות בעיתיות, אני מוכן לתקן את מה שנצרך ואף התקנתי כבר את החיפוי גבס. אכן
היה לי עיכובים עם הפועלים ולכן נעדרתי לתקופה ממושכת אך כעת אני רוצה לסיים את
העבודה, מדובר על שלושה ימים בלבד.
הצעת פשרה - בית הדין הציע שמפקח מטעמו ילווה את המשך הבניה, אך התובע לא הסכים.
אנו מוצאים
בהלכות שכירות פעלים (חושן משפט שלג,ד) את ההלכה כי מי שחזר בו מהסכם עבודה אזי 'ידו על התחתונה'. משמעות הדברים היא שהפער
הכספי שייווצר כתוצאה מהכנסת איש מקצוע חדש, יושת על מי שחזר בו, אלא אם כן יש
לחזרה סיבה המוצדקת על פי ההלכה. על כן יש לבחון האם לתובע הייתה סיבה טובה להודיע
על הפסקת עבודה.
בית הדין ביקש
חוות דעת מומחה כאשר הליקויים שהוזכרו על ידי התובע, הוצגו בפניו. הוא ערך סיור
מקצועי במקום בהשתתפות שני הצדדים, לבסוף הדו"ח הוצג בפני בעלי הדין ובפני
הדיינים. מסקנת הדו"ח היא שבשירותים אין סיבה להפסקת עבודה וניתן להשלים את
העבודה. לעומת זאת, במקלחת המצב בעייתי ויש הצדקה להפסקת העבודה.
בית הדין החליט לאמץ את מסקנת הדו"ח וקבע בהחלטת ביניים שעל התובע להודיע
לבית הדין האם הוא מעוניין שהקבלן ישלים את העבודה בשירותים או שהמומחה יתמחר את
העבודה שכבר נעשתה (לאור הקביעה כי 'ידו על התחתונה') לבסוף, התובע הודיע שאינו
מעוניין בהמשך העבודה של הקבלן.
לאור זאת, בית הדין ביקש מהמומחה לתמחר את העבודה שנעשתה בשירותים ובמקלחת.
בחוות דעת נקבע כי מגיע לקבלן עבור עבודות בשירותים: 6785 ₪, ובנוסף ישנם עבודות
חריגות שהתבצעו והתשלום עליהם הוא - 2200₪, נמצא שהתובע חייב לקבלן - 8985 ₪.
לגבי המקלחת המומחה קבע כי עקב הליקויים הרבים, אין טעם להשלים את העבודה על ידי
איש מקצוע חדש, ועל כן כאשר הקבלן יפרק את כל מה שבנה שם ויפנה את פסולת הבניה או
אז יקבל תשלום על הפירוק והפינוי - 2304 ₪. מנגד, יש לזכות את התובע על סך 5000 ₪
- המקדמה ששולמה בתחילת העבודה.
בית הדין קבע כי אין לזכות את התובע על רכישת החומרים ב 10110 ₪.
טעם הדבר הוא שבפני התובע הועלתה הצעה להשלים את העבודה עם פיקוח של מומחה מטעם
בית הדין, ואם התובע היה בוחר בחלופה זו הרי שהחומרים שנרכשו על ידו היו משמשים את
הקבלן.
אולם מאחר והתובע החליט שלא להמשיך לעבוד עם הקבלן, הרי התוצאה של ההחלטה זו היא -
לפרק את העבודה שכבר נעשתה, והחומר הולך לפח. על כן, הנתבע אינו צריך לספוג את
עלות החומר שהוא לא מקבל עליו תשלום, ונזרק לפח רק בגלל החלטת התובע.
א. על
כל אחד מהצדדים לשלם חצי משכר המומחה 4050 ש"ח למזכיר בית הדין בתוך שבוע ימים.
ב. התובע
ישלם 3985 ₪ לנתבע בתוך שבוע ימים.
ג. הנתבע יפרק ויפנה את המקלחת בתוך שבוע ימים ולאחר אישור המומחה יקבל על כך 2304 ₪ .
בית הדין מציע
לבעלי הדין לשוב ולשקול את הצעת הפשרה שתחסוך משני הצדדים עוגמת נפש והפסד כספי.
הצעת הפשרה היא – סיום העבודה כולה על ידי הקבלן בפיקוח מומחה מטעם בית הדין על
חשבון הנתבע.
'והאמת והשלום
אהבו'.