טענות בין שותפים בסירה

תיק מספר: 148

בענין שבין התובע:

לבין הנתבע:  

עובדות מוסכמות

התובע והנתבע קנו סירה בשותפות. עלות הסירה כולל זכות עגינה במרינה באשקלון עלה לסך של 29,000 ₪. סוכם שכל צד ישלם למוכר חצי מהסכום, כלומר 14,500 ₪. הצדדים חתמו על חוזה המעגן את יחסי השותפות ביניהם. בחוזה נכתב שמטרת הקניה של הסירה היא להנאה והשכרה ותינתן עדיפות להשכרה.

העברת הבעלות היתה צריכה להיעשות בשותפות, אך התובע ביקש שהעברת הבעלות של החלק שלו תהיה על שם חתנו. בפועל, הנתבע העביר את הסירה על שמו בלבד. 

בין הצדדים נוצר מצב של חוסר אמון ואי שיתוף פעולה ולכן למעשה לא התנהלה השותפות כפי שהוסכם.

בתקופת חג סוכות, הנתבע פירק את המזגן המותקן בסירה כדי להשתמש בו, לאחר מכן התובע לקח את המזגן אליו, ובדיון בבית הדין הודה שהמזגן אצלו. 

הסירה מצריכה תשלום שנתי על העגינה במרינה. התובע לא רצה לשלם. בפועל, הנתבע שילם את האגרה של כל השנה שעברה 2021 ושל השנה הנוכחית 2022 למניינם.

במהלך הדיון הצדדים הביעו את הסכמתם לפירוק השותפות ביניהם על פי קביעת בית הדין.

במהלך הדיון, בית הדין הציע לצדדים להסכים לפשרה, הם הסכימו ועשו קנין על פשרה בפני בית הדין. 

טענות התובע

סיכמנו לקנות סירה יחד בשותפות כדי לעשות מזה עסק, להשכיר ולהרויח. מהרגע ראשון שלאחר הקניה הבנתי שהוא מנסה לרמות אותי. היתה לו היכרות מוקדמת עם המוכרים והוא לא שילם את חלקו כי הסירה שוה רק חצי מהמחיר שהוצג לי. שוויה האמיתי הוא 15,000 ₪, והם רקמו תוכנית שאני אשלם לבד.

דבר נוסף הנתבע מנע ממני להשתמש בסירה, לא הסכים לרשום אותה על שם חתני ורשם אותה רק על שמו.

הכנסתי לסירה מזרונים וכל מיני דברים והוא גנב אותם משם. הוא השתמש בסירה להנאתו והרס את המנוע ואני שיפצתי אותו בעלות של 3,000 ₪. השקעתי בסירה בדברים נוספים עוד 4,000 ₪.

אני תובע את חלקי בסירה, ואת עלות שיפוץ המנוע וההשקעה. עוד אני תובע 10,000 ₪ על כך שהטריד אותי והתקשר אלי כל הזמן. ועוד 6,000 ₪ על הכפשת שמי הטוב. הוא אמר במשטרה שאני תקפתי אותו וגנבתי לו דברים. עוד אני תובע 10,000 ₪ על כל הציוד שהוא גנב מהסירה, מזרונים ומפרשיות.

סה"כ אני תובע 48,000 ₪ (15,000 על הסירה. 10,000על הציוד. 10,000 על הטרדה. 6,000 על הכפשת שמי. 3,000 על שיפוץ המנוע ו4,000 על מה שהשקעתי בסירה).

אני גם מפסיד 1000 ₪ על כל יום שהסירה לא מושכרת לאנשים.

אני מוכן להתפשר בכך שהנתבע יקח את הסירה וישלם לי סכום כולל של 30,000 ₪. 

טענות הנתבע

לא רימיתי אותו. המחיר של הסירה היה 30,000 ₪ הורדתי עוד 1,000 ₪ וכל צד היה צריך לשלם 14,500 ₪. אני  שילמתי את חלקי והמחיר שהוצג הוא המחיר של הסירה. אני סמכתי עליו ואמרתי לו שהוא יכול לרשום את הסירה על שמו. הוא לא רצה בגלל שהוא מעוקל. המחיר של הסירה ביד 2 הוא 24,000 ₪ בלי עגינה. אנחנו קנינו עם עגינה ב29,000 ₪ וזה מחיר ריאלי. 

סיכמנו שהסירה תהיה להנאה. אח"כ הוא רצה שהיא תשמש גם להשכרה. 

הוא גנב את המנוע ואת המזגן. התקשרתי אליו שיחזיר הוא לא רצה. הלכתי לחבר והוא קנה לי מנוע ב7,000 ₪ וההתקנה עלתה 500 ₪. 

הוא היה צריך לשלם חצי מדמי העגינה אך לא רצה לשלם. זה בערך 7,000 ₪ לשנה ואני שילמתי לבד. אין לי כסף, לכן לקחתי הלואה מחבר ותמורת זה עשיתי איתו שותפות על הסירה. 

אני לא חייב לו כלום. הוא גרם נזק בזה שגנב את המנוע והמזגן ולא שילם על העגינה. 

הקדמה לפסק הדין 

הצדדים שלחו לבית הדין ראיות בהקלטות, תמונות, קבלות ותצהיר עבור הוצאות על הסירה ודברים השייכים לנידון.

בית הדין פנה לגורם שלישי המתמצא בעולם השייט, לאחר שעודכן בפרטים הנדרשים, הוא העריך את הסירה ב20,000 ₪ ואת זכות העגינה ב 10,000 ₪, לדבריו עלות הסירה יחד עם זכות העגינה בסכום של 29,000 הוא סביר. (מחיר הסירה לא השתנה באופן שיש לו משמעות לדין זה).

הנתבע שלח לבית הדין תצהיר שמנוע מסוג זה עולה 7,000 ₪. בית הדין בדק עם אדם המתמצא בתחום והוא העריך את המנוע בסכום של 5,000 ₪.

הנתבע הגיש תצהיר לבין הדין שעלות ההתקנה עלתה 500 ₪. גורם שלישי שמכיר את התחום אישר שעלות כזו היא בהחלט סבירה.

פסק הדין

על פי הסכם השותפות בין הצדדים נמצא שלכל אחד מהם קנוי מחצה מהסירה. כיון שנתברר ע"י הגורם השלישי מטעם בית הדין שעלות בסך 29,000 ₪ לסירה ועגינה היא סבירה. נמצא שעל כל אחד מהצדדים לשלם 14,500 ₪. אי לכך, טענתו של התובע שהיתה כאן רמיה מראש והסירה אינה שווה אלא 15,000 ₪ נדחית.

כיון ששני הצדדים הביעו את הסכמתם לפירוק השותפות, והביעו את הסכמתם לכך שהסירה תישאר אצל הנתבע, לכן בית הדין מחליט שבאופן עקרוני הנתבע צריך לשלם לתובע חצי מסכום עלות הסירה, דהיינו 14,500 ₪. אמנם יש לנכות סך מסויים מסכום זה וכפי שיבואר להלן.

בין הצדדים היו עניינים נוספים שיש להם השפעה על הדין וזהו פירוטם:

1. לגבי המזגן, כיון שמוסכם שהמזגן הוא חלק מהסירה והתובע הודה שלקח אותו, כיון שהודאת בע"ד מחייבת (קדושין סה:, חו"מ פח יב ועוד) לכן עליו להשיב את המזגן להנתבע. אם לא יושב לנתבע תוך שבועיים ממתן פסק הדין, ערך המזגן ינוכה מחשבונו של התובע.

2. התובע הודה שלקח את המנוע. על פי הערכת איש מקצוע, מנוע כזה עולה 5,000 ₪, ולכן אע"פ  שהנתבע שלח לבית הדין תצהיר שהוא הוציא 7,000 ₪, אנו קובעים ששומת המנוע בפסק הדין תהיה 5000 ₪. כיון שכתוצאה מהתנהלות לא תקינה של שני הצדדים נוצר מצב שיש כאן שני מנועים, ואין טעם לפרק את המנוע המותקן בסירה ולשים במקומו את הראשון, וכיון שהצדדים הסכימו לפשרה ביניהם, לכן בית הדין מחליט שכל אחד מהם יישאר במקומו, ונמצא שבידו של התובע יש מנוע בשווי 5000 ₪, ולכן סכום זה ינוכה מחשבונו. 

לגבי עלות התקנת המנוע בסירה, כיון שהמצב נוצר מהתנהלות לא תקינה של שני הצדדים, שניהם ישאו בתוצאות, ונמצא שעל שניהם לשלם 500 ₪ ביחד, כיון שהנתבע שילם זאת, לכן יש לנכות מחשבונו של התובע 250 ₪.

3. בחוזה שהובא בפני בית הדין, הצדדים התחייבו על תשלום דמי עגינה. 

על פי הקבלות שהוצגו ע"י הנתבע בבית הדין נמצא:

עלות העגינה לשנת 2021 [1/7/2021 עד 30/6/2022] למניינם עלתה לסך של 6,270 ₪ כולל מע"מ. אלא שיש לנכות מסכום זה סך של 1550 ₪ ששולמו כבר על ידי מוכר הסירה כפי שמפורט בקבלה. נמצא שיתרת התשלום היא 4,720 ₪ כולל מע"מ. תשלום זה שולם ע"י הנתבע אך חצי ממנו היה צריך להיות משולם ע"י התובע. לכן, חצי מסכום העגינה שהתובע היה צריך לשלם היינו 2,360 ש"ח נחשב כנפרע ע"י הנתבע, ויש לנכותו מחשבונו של התובע.

לגבי העגינה לשנת 2022 למניינם [1/7/22 עד 30/6/2023] סכום העגינה כפי שהוצג בקבלה הוא 8,081 כולל מע"מ. כיוון שבית הדין מורה על פירוק השותפות, התובע צריך לשאת בחצי מעלות העגינה לשנה זו עד יום פסק הדין היינו 42 יום. [חודש 7 למניינם ועוד 12 ימים מחודש 8 למניינם]. סך הכל לשנת 2022 471 ₪ שיש לנכות מחשבון התובע.

נמצא שסך כל העגינה על כל תקופת השותפות עולה לסך של 2,831 ₪  [2,360+ 471] שינוכו מחשבון התובע.

4. לגבי טענת התובע שהוא השקיע בסירה כסף, מזרונים, תיקון מזגן ומנוע- לא הובאו בפני בית הדין הוכחות שאכן היתה השקעה כזו. לכן, על פי הכלל של המוציא מחבירו עליו הראיה (ב"ק מו., חו"מ שצט ג ועוד), אין לחייב את הנתבע בגין דברים אלו.

5. ביחס לטענתו של התובע שנגרם לו נזק על אי השכרת הסירה, ענין זה הוא נזק עקיף שאין לחייב עליו בידי בית דין (חו"מ שפו ג, רצב ז), כמו כן הוא תוצאה ישירה של התנהלות שהיא לחובת שני הצדדים, ולכן אין לחייב את הנתבע בשל כך.

6. לגבי טענת התובע ששמו הטוב הוכפש והנתבע הטריד אותו- ברור שאין שום הצדקה להכפשת שמו של אדם ולהטרדה. אך גם טענות אלו לא הוכחו באופן ברור. כמו כן מצב זה נגרם כתוצאה מהתנהלות לקויה של שני הצדדים. מה עוד שתביעה זו אינה במהותה תביעה ממונית ולכן יש לשקול לפי הנסיבות (עיין חו"מ א ס"ו), ומכל הנ"ל נראה שאין לחייב את הנתבע בשל כך. 

החלטה:

1. התובע מחוייב להחזיר באופן מיידי את המזגן להנתבע, לא יאוחר משבועיים ממתן פסק הדין, היינו עד ליום כח אב תשפ"ב. אם לא יוחזר ערכו ינוכה מחשבונו.

2. המנוע שנלקח מהסירה ישאר בידי התובע, והוא יכול למכור אותו או לעשות בו כרצונו.

3. השותפות בין התובע להנתבע נפסקת. הנתבע הוא בעל הסירה הבלעדי, ותמורת זה עליו לשלם להתובע סך של חצי מהסירה בניכוי מה שהוא השקיע ומה שהתובע לקח. סה"כ הנתבע צריך לשלם להתובע סך של 6,419 ₪. [פירוט החשבון 14,500 ₪ בהפחתה של 5,000 ₪ על המנוע, 2,831 ₪ על העגינה ו 250 ₪ על התקנת המנוע].

4. הנתבע יעביר להתובע את התשלום בסך 6,419 ₪ לא יאוחר מ60 יום ממתן פסק הדין היינו עד ליום טו תשרי תשפ"ג.

'והאמת וההתובע אהבו'

_________ __________   __________

הרב דרור טויל הרב דוד פנדל, אב"ד   הרב שלמה בן- יאיר