שכר לימוד

בס"ד, י"ח שבט תשפ"ג

פסק דין בעניין שבין:

התובע : א'

הנתבע: ב'

החלטה - פסק דין

לפני הגיעו הצדדים וחתמו על שטר הבוררות וקיבלו קניין כדין.

התובע תובע שכר עבור הפרשים עבור תשלום שעתי של לימוד פרונטלי שלטענת התובע מגיע לו  64.66  לשעה.  לעומת  40  ש"ח לדעת הנתבע.

גם לגבי מספר השעות החייבות יש ויכוח בין הצדדים - לדעת התובע מגיע לו  336   שעות, לעומת זאת הנתבע ש ילם עבור  144  שעות.

בנוסף ישנם תנאים והפרשות על סך  ₪ 9052  שתובע מבקש, לעומת הנתבע שאינו רואה כלל מקום לתשלומים אלו.

בעניין ש"ש לטענת תובע מגיע לו  144  ש"ש לא כולל חופשות וחגים שאותם הוא מסרב לשלם לו. הנתבע שילם עבור  92  ש"ש כי לטענתו לא מגיע לתובע עבור חופשות וחגים.

לגבי התעריף לשעה אין כל ויכוח ₪ 82.87) .  לשעה). 

דיון

ב. שכר על השעות הנוספות שעבד

איתא בשולחן ערוך חושן משפט הלכות מקח וממכר סימן רכ"א, וז"ל:

המבקש לקנות מחבירו מקח, מוכר אומר:  במאתים אני מוכר לך, והלוקח אומר: איני לוקח אלא במנה, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך נתקבצו ומשך זה החפץ סתם, אם המוכר הוא שתבע הלוקח ונתן לו החפץ, אינו נותן אלא מנה. ואם הלוקח הוא שבא ומשך החפץ סתם, חייב ליתן ר'.

מדברי השו"ע הנ"ל אנו רואים כאשר ישנו ויכוח בין הצדדים על גובה סכום מקח או על דבר ממוני אם אחד  מהצדדים חזר בשתיקה ומשך את החפץ עליו לשלם כמו שדרש הצד השני.

כתב בכסף קודשים על אתר, שכאשר אמר המשכיר לשוכר שלא יוכל להמשיך להשכיר את הבית רק במחיר  גבוה ואם לא יצא מהבית, והשוכר לא מחה, חייב הוא לשלם את השכר שביקש המשכיר.

עוד יש לומר היות שנתבע דרש שתובע יחתום והוא לא חתם, כאשר הנתבע לא מחה ואף כשנודע שלא מקבל עבור כל השעות דאג לשלם לו (לפי התנאים לשיטתו) לכן ודאי נראה שדין הכא שהנתבע הוא שחזר למקח.  לכן על הנתבע היה לא לאפשר לתובע לעבוד את השעות הנ"ל אא"כ יחתום על המסמך.

ואפילו אילו היה מוחה בתובע לא לעבוד ובכל זאת היה עובד היה צריך לשלם לו כדין יורד לשדה חבירו שלא  ברשות כמו שכתב בשולחן ערוך חושן משפט הלכות גזילה סימן שעה סעיף א:

"היורד לתוך שדה חבירו שלא ברשות ונטעה, אם היתה שדה העשויה ליטע, אומדין כמה אדם רוצה ליתן בשדה  זו לנוטעה, ונוטל מבעל השדה"

מדברי השלחן ערוך אנו לומדים שכל עיניני הטבות לעובדים נקבע ע"י בני המדינה והיות שעל פי חוקי המדינה חייב המעסיק להפריש פנסיה פיצויים וקופת גמל. ברם אין לחייב את המעסיק לשלם עבור קרן ההשתלמות היות שאין חובת החוק על כך.

לכן אין לחייב את הנתבע את סך 2,827 ש"ח.

בעניין תשלום עבור החופשות יש לחייב את הנתבע מהטעם האמור לעיל של דין מנהג המדינה שחייב המעסיק  לשלם חופשה.

ד. סיכום והחלטה: 

1. היות והתובע לא חתם על טופס ויתור מאידך גיסא הנתבע עקב אי חתימתו של התובע לא מנע את עבודתו אלא נתן לו להמשיך (וכ"ש שלא רצה וגם לא היה בידו לפטרן) חייב הוא לשלם לתובע על פי מנהג המדינה ועל פי תעריף משרד החינוך.

2.  הנתבע חייב לשלם לתובע 26,499 ש"ח.

3. עוד חייב לשלם לתובע 1919.04 ש"ח מדין הודעת בעל דין שמודה הוא שעדיין לא שילם.

4.  ס"ה תשלום לתובע 28,418 ₪

5.  זה מלבד התשלום שכבר שילם בפועל על סך 11,465 ש"ח.

6.  התשלום יעבור לתובע תוך 30 יום מיום מתן פסק הדין.

האמת והשלום אהבו.