מקום הדיון בריבוי נתבעים

לכבוד הנתבעות בנוגע לשאלתכן בענין 'מקום הדיון', מאחר והנתבעות גרות בכמה מקומות שונים ומרוחקים, והתובע גר בב"ב, והשאלה היא היכן הוא המקום אותו יכולות הנתבעות לבחור מדין תובע הולך אחר הנתבע לעירו.

וא"כ השאלה היכן הוא ה'עירו' שהם יכולים לבחור.

א. מהי עירו של נתבע

ביה"ד (דידן) פנה עם שאלה זו לכבוד ראב"ד ת"א הגאון רבי ניסים בן שמעון שליט"א ולהלן תשובתו:

א. מאחר ויש כאן ריבוי נתבעים יכולות הנתבעות לבחור בכל עיר שאחת מהן גרה.

ב. לגבי האחות המתגוררת בח' מאחר והתובע גר בב"ב שהיא במרחק של כארבעים ק"מ מח' יש לה זכות לבחור להתדיין בירושלם שהיא במרחק של כארבעים ושבע ק"מ מאחר שאין בי"ד במקום מגוריה, על הנתבע לבחור להתדיין בעיר הקרובה יותר ומרחק של שבע ק"מ יותר אינו משמעותי בשביל לקבוע שעליו להתדיין דווקא בב"ב ולא בירושלם.

ג. ומה שטען התובע שהוא רוצה להתדיין באשדוד שהיא קרובה יותר [רק כעשרים ק"מ מח'] מאחר והתובע אינו מתגורר שם אין לו זכות לבקש להתדיין שם, ולכן ביחס לב"ב ירושלם נחשבת עירו של הנתבע, ומאחר יש כאן ריבוי נתבעות הן יכולות כולן לבקש להתדיין בבי"ד בירושלם.

ד. לפי הוראות הגר"ן בן שמעון בעבר הרי שלבית הדין דידן דין בי"ד קבוע, ולכן זכות הנתבעות לבקש להתדיין בביה"ד דידן ומאחר וחתמו על שט"ב בביה"ד דידן אין צורך ביותר מכך.

ובזה באנו על החתום א' מרחשוון התשפ"ד

הוצג בפני ביה"ד מכתב מהרב נ' בשם ביד"צ ב' ובו נכתב:

מאחר ורוב היורשים גרים באיזור ב"ב, ואף אחת מהנתבעות אינה מתוגררת בירושלם או סביבתה, ביה"ד אינו יכול לקבל להסתפק במכתבם האמור, והוא מבקש שהדברים שהובאו בשם הגר"ן בן שמעון שליט"א יוצגו כהחלטה חתומה על ידו.

ותחילה נקדים שמכתב זה תמוה, וחשוד בעינינו שלא יצא בהוראת ביד"צ ב', שהרי המכתב סותר את עצמו סתירה פנימית חמורה, שכן אם למזכירות ביה"ד דידן אין נאמנות לומר בשם הגר"נ בן שמעון למה למזכירות ביה"ד ב' יש נאמנות לומר בשם ביה"ד ב'?

זאת ועוד, בהחלטה קודמת של ביד"צ ב' נאמר שזכות הנתבעות לבחור בב"ב או באשדוד, וכעת נקבע שאפשר לבחור רק בב"ב או בסביבתה, ויודגש לא ניתן לומר שאשדוד היא בסביבת ב"ב שהרי היא במרחק של למעלה מחמישים ק"מ מב"ב [יותר מהמרחק בין ח' לירושלם] וא"כ לאיזה החלטה של ביה"ד עלינו להאמין, הרי לפי ההחלטה כעת כל החלטה על אפשרות להתדיין במקום שאינו בסביבת ב"ב הינה החלטה תמוהה אשר אין להאמין לה?

משכך ביה"ד איננו מקבל שמדובר במכתב אוטנטי, ודי בכך.

למעלה מן הצורך ביה"ד יבהיר אין שום צורך בהחלטה חתומה על ידי הגר"ן בן שמעון, שהרי כשם שביה"ד ב' יכול ליתן החלטות על מקום הדיון כך ביה"ד דידן יכול ליתן החלטות על מקום הדיון, משכך אין שום צורך בהחלטה חתומה על ידי הגר"ן בן שמעון ודי בהחלטה חתומה על ידינו, העובדה שביה"ד דידן סיפר מה מקור ההחלטה איננה הופכת אותו לחשוד הצריך לספק הוכחות לדבריו, אדרבה ביה"ד ב' שסותר את עצמו ומספק החלטות הפוכות הסותרות את עצמן סתירה פנימית הוא זה שצריך לספק הוכחות לדבריו ולא ביה"ד דידן.

ב. תוקף פסק דין שיש בו טעות בדבר משנה

יתר על כן ההחלטה האחרונה של מזכיר ביה"ד ב"ב לפיה אין לשליח בי"ד נאמנות הינה טעות בדבר משנה שהרי כך נפסק בשו"ע (חו"מ סי' יא ס"א):

והשליח ב"ד נאמן לומר: הקלני, או הקלה הדיין, או לא רצה לבא לדין, ומשמתין (פירוש הנדוי או החרם שם מיתה) אותו על פיו.

הרי דכל דבר שאין מוציאין ממון על פיו אף שיש בזה חיוב לאדם שליח בי"ד נאמן כשנים, ודי בכך.

ממילא אפי' אם מזכיר ביה"ד ב' עשה את עבודתו נאמנה וביה"ד דשם הוא זה שמוציא החלטות סותרות מניה וביה ואחת את השניה אין להם שום תוקף מאחר ומדובר בטעות בדבר משנה, שהרי פסק הדין שלהם לפיו מזכירות ביה"ד דידן איננה נאמנת בשם הגר"ן בן שמעון היא נגד הנאמנות של שליח, וכל שנותר כעת לברר מה הדין במי שנתן פסק דין בטעות האם צריך לקיים את פסק הדין?

והנה דבר זה נפסק בשו"ע (חו"מ סימן כה ס"א):

כל דיין שדן דיני ממונות וטעה, אם טעה בדברים הגלויים והידועים, כגון דינים המפורשים במשנה או בגמרא או בדברי הפוסקים, חוזר הדין ודנין אותו כהלכה.  

וכתב הש"ך בדינים העולים מהסימן (ס"א אות א):

כל מי שדן דיני ממונות וטעה בדבר משנה דהיינו בדינים המפורשים במשנה או בש"ס או בדברי הפוסקים, או אפילו בדבר שאינו מפורש רק שהוא פשוט לכל להיפך ואין בו מחלוקת כלל, חוזר הדין ודנין אותו כהלכה, אפילו הוא מומחה, ואפילו שלשתן מומחין, ואפילו קיבלו אותם בעלי דינים עליהם, ואפילו נטלו רשות מריש גלותא, ואפילו נשאו ונתנו ביד, שאין כאן דין כלל כיון שהטעות בדבר פשוט.

הרי מאחר ומדובר בדבר פשוט הרי נחשב הדבר כטועה בדבר משנה והדין חוזר, ואין זה משנה כלל לצורך הענין אם מדובר בבי"ד חשוב או לא ואין צריך בי"ד חשוב יותר מהם לבטל את דבריהם אלא כיון שטעו בדבר משנה הדין חוזר מעצמו!

וביותר שכתב שם הש"ך (שם ס"ג אות ב):

אבל דיין שטעה ולא הספיק תובע להוציא מן הנתבע עד שנתברר שטעה, לא שנא הדיוט ול"ש מומחה, ל"ש טעה בדבר משנה ל"ש טעה בשיקול הדעת, הדר דינא, ואפילו זכה בפלגא ופש פלגא גבי אידך לא מפקינן מיניה.

וכאן המצב הוא הרי שלא יצא עדיין הדבר מתחת ידו, ואפילו אם נגדיר את זה רק כטעות בשיקול הדעת אין להוציא ממנו.

הדרא לדינן דידן, זכות הנתבעות לבקש להתדיין בירושלם הן על פי פסק ביה"ד דידן בשם הגר"ן בן שמעון והן על פי פסק בד"צ ב' הקודם לפיו במקרה של ריבוי נתבעים אין חובה ללכת לפי רוב הנתבעים ודי בכך שאחד הנתבעים גר בעיר אחרת אפילו איננה בסביבות מקום שגרים רוב היורשים, שהרי ביד"צ ב' התיר לנתבעים להתדיין באשדוד, ולכן מאחר והנתבעים חתמו על שט"ב בביה"ד דידן הינם צייתי דינא וזכותם להתדיין בביה"ד דידן. 

ובזה באנו עה"ח

היום יומא דהילולא של מרן החזו"א ט"ו מרחשוון תשפד