אי קבלת שכר עבודה בטענת נזק מחמת התפטרותה

שם בית דין:שדרות

דיינים:

הרב טוויל דרור
הרב פנדל דוד
הרב בן יאיר שלמה

תקציר:

פסק הדין:

נושאים הנידונים בפסק:

תאריך: ט' שבט תשפ"ב

מס' תיק 141

בענין שבין התובעים: מ' ויר'

לבין הנתבע: י'

עובדות מוסכמות

מ' החלה לעבוד כמוכרת בחנותו של י'בתאריך 21/8/16 למניינם. הסיכום ביניהם היה שמ' תעבוד בין השעות 10:00 עד 15:00 ובתמורה תקבל שכר מינימום. מ' עבדה עד תאריך 21/8/29 למניינם ואז התפטרה. סה"כ עבדה 31.5 שעות. מ' לא קיבלה את שכרה בעקבות וויכוח בינה לבין י'- המעסיק.

הנתבע הציע פשרה שהוא ישלם 500 ₪ אך התובעת דחתה את הפשרה.

טענות התובעת

בתחילה, העבודה היתה נחמדה וחשבתי להמשיך, אך לאחר כמה ימים היו כמה מקרים לא נעימים מול י', הוא התעצבן וכעס ללא סיבה, היו שיחות עם צעקות, יחס לא טוב שגרם לי להרגיש שאיני רוצה להמשיך להיות שם. כשביקשתי בסוף החודש למלא טופס 101 כדי לקבל משכורת הוא לא רצה למלא ואמר לבוא אח"כ אפילו שזה עניין שלוקח זמן מועט. ביקשתי כמה פעמים והוא התנהג בגסות. הרגשתי מאויימת, מפוחדת, והחלטתי להתפטר, זה היה בסוף יום העבודה. מאז, פנינו אליו אני ובעלי אך הוא לא רצה לשלם. אני לא רוצה בפשרה. אני תובעת 917 ₪ שמגיע לי על שעות העבודה הנ"ל, ואני תובעת גם את דמי הלנת השכר שמגיעים לי ע"פ חוק, סה"כ- 154,2 ₪ .

טענת הנתבע

לא צעקתי עליה. אני אדם חם עם לב טוב. השקעתי בה שבוע הדרכה וגם סיכמתי איתה מראש שהיא צריכה להודיע 3 שבועות לפני שהיא עוזבת. היא גרמה לי נזק בעזיבה הפתאומית שלה. היא עזבה כשבוע לפני ראש השנה כשיש לחץ גדול וגרמה לי נזק של כ-50000₪. בנוסף, היו מחזורים עם הטבעת שם שמישהו הזמין ובא לקחת והיא לא פעלה נכון ובעקבות כך הוא לא שילם עליהם. ועוד, חוקית, היא צריכה להתריע על הפסקת עבודה ולא לעזוב מיד.

בנוסף, היא עברה ובדקה מי נכנס לחנות שלי, ואח"כ הלכה וסיפרה לעובדות בסופר ד' ולעוד יותר מ-30 אנשים שאני נוכל ולא משלם. היא מדברת עלי לשון הרע ופוגעת בעסק שלי.

מוכן לפשרה, אשלם 500 ₪ והיא תתחייב שלא לדבר עלי יותר לשון הרע.

תגובת התובעת

אני גרה ליד החנות ועוברת שם מידי יום, לא עקבתי אחריו. לא סיפרתי לאנשים אלא רק למי ששאל אותי למה עזבתי, לבעל החנות שליד החנות של י' ולעוד כ-5 חברות. לא היתה לי שום כוונה לפגוע בעסק שלו. לגבי הדרכה, הוא לא השקיע בזה. כבר מהיום השני או השלישי לעבודה עבדתי לבד והוא לא היה בחנות, ויש לי הודעת ווטסאפ מתאריך 8/19 למניינם שבה שלחתי לו שאלה מהחנות כי הוא לא היה שם. לגבי הטענה שסוכם על הודעה מראש על עזיבה, לא היה סיכום כזה.

ביחס לפשרה - אני לא מוכנה.

הנתבע לא מכחיש שהתובעת עבדה אצלו ולכן הוא חייב על פי דין לשלם לה עבור מה שעבדה, כפי הסיכום. אשר על כן, הנתבע חייב לשלם בהקדם סך של 917 ₪ לתובעת.
לגבי טענת הנתבע כי הוא אמר לה שהיא צריכה להודיע על עזיבה, התובעת מכחישה שזה נאמר לה. יש להוסיף- שגם לדברי הנתבע, לא נעשה תנאי שאם היא לא תודיע מראש היא תיקנס בדבר כל שהוא.

לפי ההלכה, שכיר רשאי להפסיק את עבודתו מתי שהוא רוצה, כפי שמבואר בשולחן ערוך (חו"מ סי' שלג סע' ג') ואין בהפסקתו סיבה לקפח את שכרו על מה שעבד (שם סע' ד)'

כמו כן לפי החוק הישראלי העובד חייב בהודעה מוקדמת של יום אחד עבור כל יום עבודה. כיוון שהתובעת עבדה פחות מחודש הרי שאינה חייבת על פי החוק בהודעה מוקדמת.

לגבי טענת ההפסד שנגרם לנתבע, השולחן ערוך כותב (שם סע' ה') שאם נגרם נזק ישיר אז יש מקום לחייב את הפועל שעוזב את עבודתו, אך שם מדובר בנזק מיידי כגון מי ששכר פועל להוציא את הפשתן מן המשרה ואם לא יעשה מייד יגרם נזק לפשתן. במקרה שלנו, לא נגרם נזק ישיר ולכן אין לחייב את התובעת.

מלבד זאת, לא הוצגו ראיות על נזק כזה ולכן אין סיבה לקזז את שכר התובעת בגלל נזק כביכול שנגרם לנתבע.

לשון הרע היא עבירה חמורה, אשר על כן על התובעת להיזהר שלא להוציא לעז על הנתבע ועל עסקי ו. התובעת הודתה שסיפרה לכמה מקורבים לה ששאלו אותה על הפסקת עבודתה, אך לא נוצר רושם שהיא פעלה באופן מכוון לפגוע בנתב ע. אין כאן נזק ברור, ולכן אין לחייב את התובעת על כך.
לגבי התביעה על הלנת שכר. החוק הישראלי אכן מחייב את המלין שכר לשלם קנס עבור כל יום שהוא מעכב את השכר, אך יש בזה איסור ריבית. הגמרא בב"מ עג אומרת 'כל אגר נטר אסור' והתשלום על הלנת שכר הוא כתוספת על החוב הקיים ודומה לריבית הנוספת על ה הלואה.

הבית יוסף ביו"ד סי' ס' כתב:

המעכב דמי שכירות חבירו ותובעו מה שהיה יכול להרויח במעות כתוב בהגהות... שאומר ר' אליעזר מטוך שחייב ליתן לו ואין בו משום רבית ... והרב אחיו הקשה לו ... ודע שרבינו ירוחם בנתיב כ"ט ח"ג )פא ריש ע"ד( כתב בשם רבינו מאיר כדברי ה"ר אליעזר מטוך ולא נחלק עליו, ודבר תימה הוא. ודבר פשוט הוא שאין לסמוך על דברי ה"ר אליעזר.

אחרונים רבים הסכימו עם הבית יוסף להלכה, כגון הש"ך (יו"ד סי' קעו ס"ק ח') והפתחי תשובה (יו"ד סי' קסא ס"ק א)'

אשר על כן, התביעה לתשלום עבור הלנת שכר נדחית.

החלטה

על הנתבע לשלם לתובעת סך של 917 ₪ תוך שבוע ימים ממתן פסק דין זה.