תביעות משכיר משוכר שעזב את הדירה

פסק דין ביניים - תביעות משכיר משוכר

בעניין שבין א' - בעלי הדירה

להלן - "התובעים"

לבין ב' - השוכרים לשעבר,

להלן "הנתבעים"

א. עובדות מוסכמות

הנתבעים שכרו מהתובעים בית במושב החל מתאריך 5 למאי 2014, החוזה היה קצוב לשנה. בסיום השנה המשיכו הנתבעים לגור בדירה כאשר הסיכומים ביחס להמשך השכירות וכן ביחס למחיר נעשו בעל פה. לקראת פסח שנת תשפ"ב, אפריל 2022, הנתבעים הודיעו לתובעים שהם מתחילים בבניית ביתם, והם עתידים לסיים את הבניה בחודשים ינואר - פברואר הקרובים. לקראת סיום הבניה. הנתבעים הודיעו שהם יעזבו את הדירה בסוף חודש פברואר. אמנם, הנתבעים לא הספיקו לעשות זאת במועד זה ומעבר הדירה נעשה בשלבים. הם עברו לביתם החדש ב8 למרץ. אולם עדיין נשארו חפצים שלהם בדירה. הנתבעים עדכנו שהם יפנו את הדירה ויצבעו אותה עד ה14 למרץ אך הפינוי הסופי של הדירה היה רק ב22 למרץ. כאשר גם אז עוד נשארו בחוץ בריכה ודשא סינתטי אשר פונו עד ה28 למרץ. שכר הדירה וכל המיסים והחשבונות שולמו עד ה28 למרץ. יש לציין כי בספטמבר האחרון, מחיר השכירות הועלה על ידי התובעים ל4000 ש"ח.

ב. טענות הצדדים.

טענת התובעים

בתחילה, התגלעו בין הצדדים חילוקי דעות באשר לתשלום השכירות בין ה8 למרץ וה28 למרץ. התובעים טענו שכיון שחפצי הנתבעים נשארו כדירה, הרי שהם צריכים לשלם עבור השכירות.

עוד טענו התובעים כי המשך הארכת השכירות משנה לשנה נעשה על פי החוזה הראשון ולכן הוויתור על השלמת החוזה עד סוף השנה הינו רק 'לפנים משורת הדין'. על כן, מלכתחילה, לפני הגעתם לבית הדין הם הודיעו לנתבעים שאם אין בכוונתם לשלם על אותם ימים שבין ה8 למרץ וה28 למרץ - הרי שהם יתבעו את השלמת החוזה, וכן פגמים נוספים שהתגלו לאחר השכירות. הנתבעים לא שילמו, ועל כן הגישו התובעים את תביעתם לבית הדין. התובעים הסבירו, שכיון שהנתבעים לא התנהגו כראוי, הרי שאין ביניהם יחסי חבירות וכיון שכך הם דורשים תשלום מלא על שכירות השנה עד לסיום החוזה ועל הפגמים שהתגלו לאחר השכירות.

תחילה הם תובעים את השלמת שכר הדירה ותשלומי הארנונה עד ה30 ליולי שנה זו - מכיוון שלטענתם החוזה מתחדש כל שנה, ועל כן סיום החוזה השנה הוא בתאריך זה. בנוסף, בסעיף 6.4 בחוזה מפורש שעל השוכרים לשלם את דמי השכירות בין אם הוא גר עד סיום התקופה ובין אם פינה את הנכס.

נוסף על כך הם טוענים כי הדירה לא נצבעה כראוי; בעוד שהנתבעים נכנסו לדירה כשהצביעה הייתה מושלמת, הרי שכאשר הם יצאו, הסדקים בקירות לא מולאו בחומר. וכן יש חלקים בדירה אשר אינם צבועים כמו שטח סביב המנורה. כמו כן, צריך לתקן את הריצוף של הלינולאום.

מעבר לכך היו טענות בקשר לגינה. התובעים טוענים שעל הנתבעים היה לדאוג לניקוי הנינה ולגיזום העצים והדבר לא נעשה. עוד טענו התובעים שכיון שהעץ לא נגזם, הוא הכביד על גג האיסכורית שמעל לקרוון הצמוד לבית ועל כן הגג נשבר. לטענת התובעים, הנתבעים צריכים לתקן את הגג הנזכר.

לסיכום, התביעה היא כדלהלן:

1. שכר דירה עבור 31/3־9/3, ועל החודשים אפריל מאי יוני יולי שהוא:   4000*23/31 + 4000*4 = 18,967.7 ₪.

2. ארנונה לחודשים 3,4,5,6,7 שהיא: 413.5*5 = 2067 ₪.

3. תיקון רצפת לינולאום: 1000 ₪.

4. גיזום עץ מעל הקרוון: 1000 ₪.

5. תיקון גג הקרוון 3000 ₪.

6. תיקון שפכטל לצבע: 1500 ₪.

7. גיזום עץ תות + גיזום עץ בכניסה: 500 ₪.

8. גנן (עישוב כללי) 500 ₪.

9. ניקוי מטבח: 400 ₪.

סה׳׳כ: 28,934.74 ₪.

טענת הנתבעים:

הנתבעים התכחשו לתביעה מכל וכל. הם טענו כי מאז תום תקופת החוזה בשנת השכירות הראשונה קיומו לא הוזכר אפילו פעם אחת. הם הודיעו על כך שהם עתידים לעזוב באמצע השנה עוד לפני חידוש השכירות לשנה נוספת והתובעים לא האמינו אך הסכימו לכך לחלוטין.

לגבי האיחור בפינוי הנכס, הנתבעים טוענים שהם כל פעם ביקשו הארכה, והתובעים הסכימו לכך באמרם שהדבר לא מעכב אותם בשום צד, ומדברי התובעים הובן לנתבעים שאין בכוונת התובעים לגבות מהם תשלום על המשך השארת החפצים בדירה, משום שהשכירות הסתיימה. הנתבעים הביאו הוכחה לסיום השכירות מכך שבתקופה זו התובעת נכנסה לדירה ללא כל התראה, בעוד הנתבעים עוסקים בשיפוץ הדירה, והחלה אף היא בהכנת הדירה לשיפוצים.

אודות הארנונה טענו הנתבעים שהתובעת עצמה אמרה להם לעדכן את העיריה על סיום השכירות ואף עודדה אותה לעשות כן. ועל כן יש כאן מחילה מפורשת של התובעת.

ביחס לחובת הגיזום, הנתבעים טענו שבחוזה הם התחייבו רק לריסוס ופינוי עשבים והם עשו זאת כל שנה. בשנה האחרונה הם לא הספיקו לעשות זאת עד העזיבה.

לגבי גיזום העצים טענו הנתבעים שאין זה מאחריותם כלל, אין לכך כל אזכור בחוזה, והתובעים אף לא בקשו מהם לעשות כן בעל פה. אדרבה במהלך הזמן הנתבעים הם אלו שגזמו את אחד העצים כאשר הם אלו שביקשו מהתובעים לטפל בעץ שמעל גג הקרוון והתובעים לא עשו זאת. מכל מקום. אין להם אפשרות סבירה לטפל בעץ שמעל גג הקרוון ועל כן ודאי שהם פטורים מתשלום.

לגבי הסדקים בבית - הרי שהנתבעים מכחישים את דברי התובעים וטוענים שכאשר הם נכנסו לבית. היו סדקים בבית. כמו כן, אין זה באחריותם לטפל בסדקים שבבית. לגבי הצבע - טוענים הם שחלק מהמקומות שלא נצבעו לא יכלו להיצבע בעקבות רטיבות בקירות. יתכן גם שיש מקומות שבטעות לא נצבעו והם היו מוכנים בחפץ לב לצבוע ולטפל בעניין.

לגבי רצפת הלינולאום טענו הנתבעים כי התובעת באה ותקנה מיוזמתה את הרצפה ולא שוחחה איתם כלל בנידון.

פסק דין ביניים

א. טענת התובעים היא שעל פי סעיף 6.4 של החוזה על הנתבעים לשלם את דמי השכירות עד יולי 23 גם אם אינם גרים בפועל בדירה. לדעת בית הדין אין כזה בסיס לתביעת דמי השכירות הנ״ל. תודעת הנתבעים זמן רב לפני ה31 ליולי על כוונתם לעזוב את הנכס בחודשים ינואר ופברואר קבעה חוזה חדש קצר יותר, שאין בו התחייבות לשכירות עד ה31 ביולי, ושכירות בכגון זה אינה מצריכה קנין חדש ונקבעת לפי התנאים שנאמרים לגביה קודם תחילתה אף כאשר נאמרו בעל פה וללא קנין, כפי שנזכר בדברי הריב״ש בשו״ת סימן תע״ו, והאריך בזה בפתחי חושן הלכות שכירות לגרי״י בלוי בפרק ז המשך הערה טז לעניין שכירות בתים.

גם אם אכן בעת חידוש השכירות לשנה נוספת התכוונו התובעים בליבם לחדש את השכירות למשך שנה שלימה, כיון שהחידוש שממילא נעשה לאחר הצהרת הנתבעים שהם עתידים לעזוב הנכס באמצע שנת השכירות, הרי שכוונת התובעים נשארת כ'דברים שבלב' שאינם קובעים את גדר השכירות.

כמו כן יש להעיר שהעלאת שכר הדירה בחודש ספטמבר, חודש לאחר כניסת החוזה לתוקף, מורה על כך שלגבי התובעים תנאי משך תקופת השכירות לא היו כפופים באופן מדויק לחוזה הראשוני.

על כן בית הדין דוחה את התביעה לשכ״ד ותשלום ארנונה עד ליולי 23.

ב. אמנם, מוסכם שפרטי השכירות בשנה האחרונה מושתתים על החוזה הראשון כפי שהם נהגו בכל השנים, כך נהוג וכפי שמופיע בדברי הריב״ש בשו״ת סימן תע״ה.

ג. בשולחן ערוך חושן משפט סימן שי״ד סעיף א, נקבעה חלוקת האחריות בין השוכר למשכיר על טיפול בנכס מושכר. שם נאמר ככלל, שהאחריות על תיקוני עצם הנכס הם באחריות הבעלים ואילו תיקונים הנוגעים לשימוש בנכס הם על השוכר. הרמ"א הוסיף שהכל כמנהג המדינה, וכך בסגנון זה מופיע בחוק השכירות והשאילה תשל״א, שהוצאות שאינן קלות ערך - על המשכיר, הוצאות שהן תוצאות של שימוש בלתי סביר בנכס - על השוכר. אחזקת הגינה כפי שהופיעה בחוזה היא אכן על השוכר, אך גיזום עצים, תיקון הלינולאום וכד' שהם תחזוקת הנכס עצמו ואינן קלות ערך כפי שעולה מן התביעה אינם בכלל חובות השוכר על פי דין או על פי החוזה, אלא אם כן נעשה נזק ייחודי כתוצאה משימוש לא הולם. מאחר שלא נטען שהנתבעים נהגו בדירה בצורה שאינה הולמת, התביעות הנוגעות אליהן נדחות.

תורף הדברים: התביעה לגבי שכר דירה וארנונה (סעיפים 1-2) נדחית, מלבד התביעה ביחס לשכר הדירה והארנונה בין ה8/3 ה28/3 כמו כן נדחית התביעה לגבי תיקון הרצפה וגיזום העצים וכן תביעת הנזק שנגרם מהעץ (סעיפים 3,4,5,7).

ד. דבר מובן מאליו הוא שעל השוכר מוטל לסלק את מטלטליו מן הנכס בתום החוזה, אך בפועל הדבר נדחה שוב ושוב באופן שלטענת התובעים הפריעה להם, משני הצדדים עולה שבמשך כל תקופת השכירות חיו היחסים טובים והצדדים לא העיקו זה על זה. הצדדים ימשיכו להתגורר באותו היישוב בעז״ה לאורך שוי״ט ויש לשמור על מסכת יחסים נקיה. לאור זאת, מלבד מה שכאמור לדעת בית הדין יש לשלם את הארנונה לתקופה שמלאחר ההודעה לרשויות על עזיבת הנכס עד הפינוי המוחלט שלו, מציע בית הדין לנתבעים להציע הצעת שיפוי לתובעים על שאר סעיפי התביעה, את ההצעה יש להגיש עד זי בתמוז תשפ״ג. (26 ליולי 23). במידה והנתבעים לא יציעו הצעה ראויה שתביא לפשרה בין הצדדים, בית הדין ייכנס לעובי הקורה בטענה מול טענה לפסיקת הסכום הראוי.

על החתום:

הרב אחיה שלמה אמיתי           הרב טוביה שלמה בר אילן        הרב מרדכי גרוס