תשלום על טיפול בסוס

טענות התובע:

לנתבע היה סוס, שבעבר הוא הזמין אותי לעשות לו פירזול -בתשלום. הוא התקשר אלי ואמר לי  שהסוס לא מגיב, אני יורד ורואה שהסוס עם קוליק. (סוס זו חיה מאוד עדינה, יש לה כיבה קטנה וגוף גדול, ואם היא אוכלת דבר לא טוב לפעמים זה יוצר חסימה ומצב זה יכול להביא אותה לסכנת חיים.) אני עשתי לסוס טיפול הכולל זריקות, עיסויים, ראינו שהסוס לא מתאושש והורדנו סוסה בשביל לעודד אותו.

לאחר הטיפול אמרתי לו שאני מבקש על הטיפול 700 ₪.

טענות הנתבע:

א.     התובע לא אמר לי לפני הטיפול שהוא דורש על הטיפול תשלום. אם הוא היה אומר לי שזה המחיר הייתי עושה חושבים האם לקחת את שירותיו.

ב.      אני הגעתי אל התובע מספר פעמים לעזור לו עם הסוסים בחווה ולא לקחתי תשלום, אמרתי לו שאני שמח לעזור לו מתוך חברות, אני חשבתי שגם הטיפול הנ"ל הוא במסגרת החברות. לכן איני חושב שאני צריך לשלם כלל.

ג.      אם הוא דורש תשלום על הטיפול בסוס שישלם לי על העזרה שעשיתי לו, אני עזרתי לו שעה וחצי והוא עזר לי שעה וחצי כך שהחוב מתקזז.

גם אם אני צריך לשלם, איני יודע האם הוא בעל מקצוע, ואם הוא לא בעל מקצוע גובה התשלום הוא אחר. ביררתי עם חבר ואמר לי שהמחיר אותו דורש התובע הוא מחיר מופרז. הסכמתי לתת לו 400 ₪ והעברתי לו בביט אך הוא לא אישר זאת. כעת אני מעוניין בדין תורה, ואני אשלם מה שאני חיי מן הדין.

תגובת התובע:

א.     כיוון שלא ניתן לשער כמה יהיה הטיפול והאם הטיפול יצליח, לא ניתן לתת הצעת מחיר קודם.

ב.      כל פעם שהזמנתי אותו לסייע לי הצעתי לו כסף וגם כעת אני מעוניין לקזז את העבודה שעשה לי.

ג.      לא ניתן להשוות את המחיר של העבודה אותה אני עשיתי לעבודה שהוא עשה. וכן אני בעל מקצוע, ועבודה שלי שווה הרבה יותר.

ד.      יש לי תעודות מממכון ווינגט ועוד.

ה.     בדרך כלל אני לוקח מעל 2000 ₪, ניתן לברר האם זה מחיר מופרז.

דיון

א.     מאחר והתובע לא אמר לפני הטיפול שהוא לוקח על הטיפול שכר, האם הוא יכול לדרוש את שכרו לאחר הטיפול?

כתב הרמ"א (שו"ע רסד, ד): "כל אדם שעושה עם חבירו פעולה או טובה, לא יוכל לומר: בחנם עשית עמדי הואיל ולא צויתיך, אלא צריך ליתן לו שכרו".

הרמ"א מתייחס לאדם שעשה פעולה לחבירו בלא שחבירו בקש זאת מידו, ולמרות זאת ניתן לדרוש שכר על פעולה זו.

מקור דברי הרמ"א הם מהרשב"א (נדרים לג.) לגבי מי שזן את אשת חברו, אף שלא אמר שעושה זאת בתשלום, יכול לתבוע את התשלום. והביא ראייה לדבריו מהירושלמי לגבי לווה שנתן למלווה לדור בדירתו שיכול לדרוש תשלום על כך.

לדברי הנתבע יש הבדל בין חבר שעושה לחבירו לבין בעל מקצוע או אדם חיצוני, חבר מסתמא עושה בחנם, ולא יכול לדרוש אחרי הפעולה שכר.

ניתן להוכיח מדברי הרמ"א (רמו, יז) שגם קרוב משפחה או מכר יכול לדרוש תשלום כאשר הוציא ממון לטובת חבירו:

"האומר לחבירו אכול עמי, צריך לשלם לו, ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה. ולכן מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר מזמן שקצב לו מזונות, צריך החתן לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו",

כמובן שיש לאמוד כל מקרה לגופו, שהרי אם הזמין אורחים באופן חד פעמי ודאי אינו יכול לדרוש תשלום, וכן אם בקש ממנו דבר שאין רגילות לקחת עליו שכר לא יוכל לתבוע שכר.

במקרה שלנו הנתבע ביקש דבר שהרגילות היא לקחת עליו שכר, לכן עליו לשלם על הטיפול בסוס.

ב.      יש לברר, מה הם הכללים על פיהם ניתן לאמוד כמה הנתבע חייב לשלם על ההנאה משירותיו של התובע?

הנתבע חשב שהוא מבקש מהתובע טובה ולא הייתה דעתו לשלם, וודאי לא הייתה דעתו לסמוך על התובע שכל סכום שיגידו לו הוא ישלם.

הקצות (שלא, ג) כתב שכאשר לא דיברו לפני העבודה כמה עלות השירות, על הנתבע לשלם כמחיר השער הנמוך בשוק בעבודה זו:

"כבר כתב הריטב"א... וכיון דכן ידם על התחתונה ולית להו אלא תלתא ואפילו רובא בד' ומיעוטא בג' שאין הולכין בממון אחר הרוב, וה"ה היכא דמיתגרי מג' מד' מה', ואף על גב דאמרינן באידך פירקא (פז.) השוכר את הפועל כאחד וכשנים מבני העיר משמנין, היינו משום דאמר כאחד וכשנים מבני העיר, אבל בשוכר סתם או כשעושה מלאכה שלא בקציצה אין לו אלא כפחות שבפועלים".

וכך כתב המהר"י בן לב (א, קיז):

"יש מקום לחלוק ולומר דדוקא כשאמר כאחד וכשנים מבני העיר הוא דאמרינן דמשמנין ביניהם ואם הגדול שבשכירות הוא בד' והמועט הוא בב' נותן לו בג' אבל בנדון דידן דלא אמר לו שום דבר אלא ששלח האב לבן נכסיו שיתעסק בהם שיוכל לומר האב שלא יתן לו אלא כדרך המועט שבשכירות וכיון דכן הוא בנדון דידן יטול זה הבן מנכסים שיש בידו שכר הפטוריאה כפי המועט שלוקחים הפאטוריש המתעסקים בנכסים".

במקרה שלנו לא הייתה קציצה, ולכן על הנתבע לשלם ע"פ השכר הנמוך בשוק (בהמשך נברר מהו השכר הנמוך בשוק בנידון שלנו).

ג.      הנתבע טען שיש לקזז את העבודה שהוא עשה לתובע, בעבודה שהתובע עשה עימו.

יש לדחות טענה זו, משני טעמים:

1. כל פעולה יש לשום בפני עצמה. אינו דומה בעל מקצוע שבא ומטפל בסוס טיפול רפואי, למי שאינו בעל מקצוע בתחום זה שבא להאכיל את הסוס או לטייל עימו. כל פעולה ופעולה יש לשום אותה לפי השער בשוק.

2. הנתבע אמר לתובע שהוא מוכן לעשות עימו טובה ולתת לסוסים אוכל וכו' בחנם. א"כ הנתבע מחל לתובע על דמי השכירות. מימלא נישאר רק החוב אותו חייב הנתבע לתובע.

הנתיבות (יב ס"ק ה) דן האם יש צורך בלשון מפורשת של מחילה,

"נראה דדוקא מחילה על הדבר שכבר נתחייב לו לא מהני (בלא דיבור), אבל בדור עמי או אכול עמי; שאומר שהיה בדעתו למחול לו, ודאי מהני מחשבתו, דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה".

במקרה שאנו עוסקים בו הנתבע אמר במפורש לפני שבא לעבוד שהוא לא מתכון לדרוש תשלום על העזרה שעשה לתובע.

לפי הטעם השני, מעיקר הדין לא היה צריך לדון בקיזוז כלל, אך כיוון שהתובע אמר לנתבע שהוא מוכן לקזז, הרי התובע מחל על הסכום אותו רצה לתת לנתבע. (בהמשך נדון האם המחילה עדין קיימת).

ד.      האם אנו צריכים לשום כמה הייתה שווה העבודה של הנתבע?

לפי הטעם השני שכתבנו בסעיף הקודם, מעיקר הדין הנתבע היה חייב לשלם לתובע את כל דמי הטיפול, לכן אין נפק"מ כמה העבודה שלו הייתה שווה. ומה שהתובע מחל לו חלק מהסכום, המחילה היא כפי מה שהתובע מחשיב את העבודה.  

לכן אין צורך לשום כמה הייתה שווה העבודה אותה עשה הנתבע.

ה.     בירור כמה עולה טיפול בקוליק

התקשרתי למספר בעלי חוות סוסים, ושאלתי אותם כמה עלות טיפול בקוליק?

הבירור העלה שיש מנעד גדול במחירים בתחום זה, ויש הבדל גדול בין וטרינר מומחה שלמד כ7 שנים את המקצוע, למי שלמד רפואה משלימה וכדו'. ואף בוטרינר יש מי שיבוא תמורת 200 ₪, ויש שיבוא תמורת 500 ₪ ויותר רק על הביקור.

כפי שכתבנו בסעיף ב', במקרה שלא סוכם כמה עלות הטיפול הנהנה צריך לשלם כפי השער הנמוך בשוק, לכן התובע אינו יכול לדרוש סכום גבוה מ 200 ₪ + הוצאות הטיפול – זריקה (כ50 ₪).

ו.       האם יש לקזז מסכום זה את העזרה שעשה הנתבע לתובע?

לכאורה לפי מה שכתבנו בסעיף ג' יש להפחית מסכום זה כ100 ₪ שהתובע מחל לנתבע. אך יש לדחות זאת, התובע הסכים למחול לנתבע כאשר חשב שתביעתו תתקבל. אך כיוון שהוכרע שהתובע לא יקבל את כל סכום התביעה אומדן הדעת שלא היה מוחל על ה100 ₪.

הכרעת הדין:

הנתבע ישלם לתובע 250 ₪ תוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין.