החזר מתנות נישואין שנתנו הקרובים

תיק 1223010/8

התובעת: פלונית (ע"י ב"כ טו"ר יעקב קלמן וטו"ר משה ליבוביץ)

נגד

הנתבע: פלוני (ע"י ב"כ טו"ר רון אל אהרון)

פסק-דין

בפנינו תביעה לחלוקת רכוש.

רקע

האשה תובעת מהאיש סך של 29,900 ₪ בגין חלוקת רכוש הצדדים, השבת כספים שהבריח הגרוש.

מדובר בנישואין קצרים של זוג חרדי שומרי תורה ומצוות שהיו נשואים כ-3 חודשים בלבד.

לדברי האשה, הצדדים קיבלו מתנות כספיות בסכום של 72,690 ₪, המתחלק: 26,070 ₪ - מתנות מצד משפחתו של החתן, ו-46,620 ₪ - מתנות מצד משפחתה של הכלה. ואילו לדברי האיש בסיכומיו סך כל כספי המתנות של הצדדים היה 67,390 ₪.

לחשבון האשה אליו הצטרף הבעל כשבוע לאחר החתונה, הופקדו חלק מהצ'קים – סך של 16,720 ₪, ויתרת הסכום (לדברי האשה – 55,970 ₪, ולדברי הגרוש – 50,670 ₪) הופקדו לחשבון האישי של הבעל.

טענות האשה

האשה הגישה בדיון רשימה ובה פירוט של כספי המתנות מקרובי הצדדים, והגרוש אישר בדיון את הרשימה שאכן זה מתאים למה שרשם בזמנו, פחות או יותר, 26 מצד משפחת החתן ו-45 מצד משפחת הכלה.

לדבריה, מתנות כספיות שניתנו על ידי קרובי צד אחד מיועדים לאותו צד, והמתנות שניתנו על ידי קרוביה ניתנו אליה, ומשכך, מן הדין שישובו לידיה סך 46,620 ₪ שניתנו על ידי קרוביה.

האשה מוסיפה כי גם אם נפחית מסכום מתנות קרוביה את סך 16,720 ₪ שהופקדו לחשבונה של האישה, עדיין הבריח הגרוש סך של 29,900 ₪ לחשבונו האישי ועליו להשיב סכום זה לידי האשה.

בנוסף מציינת האשה, כי בטרם הגירושין העביר הגרוש מחשבונו להוריו סך של 47,000 ₪. לדבריה, היא זאת שפרנסה את הבית, והצדדים חיו ממשכורתה. הגרוש היה עורך קניות בכרטיסי אשראי שמחשבון האשה – לו צורף כשותף, והתפרנס על חשבונה. בנסיבות אלו, הכסף שנמצא בחשבון האשה הינו של האשה במלואו, כפי שהכסף שנמצא בחשבון הבנק של הגרוש – זולת מה שהבריח ולקח מכספי המתנות של האשה, אותם מחזיק ברשותו היום בסך של 29,900 ₪.

טענות האיש

לדברי האיש סך כל כספי המתנות של הצדדים היה 67,390 ₪, מתוכם 50,670 ₪ הופקדו לחשבון האיש, ו-16,720 ₪ הופקדו לחשבון האשה, לדבריו הסכומים הופקדו בצורה זו לצורך נוחות בלבד ובהסכמה מליאה של הצדדים, ולא לדרישת הבעל כטענת האשה.

האיש לא מכחיש שהעביר מחשבונו לחשבון הוריו סך של 44,000 ₪ ביום 19/02/2019, לדבריו עשה כן מאחר שחשש על כספו עקב חוסר אמינותם של האשה ומשפחתה, אלא שסכום זה הוחזר לו ע"י הוריו לאחר 5 ימים. וכן העביר להם הלוואה בסך 2,500 ₪ שהוחזר לחשבונו לאחר יום אחד. בנוסף העביר לחשבון הוריו סך שך 600 ₪ שקיבל מישיבת ... כהחזר תשלום שכירות השייך להוריו שמימנו את השכירות טרם הנישואין.

לדבריו, כל ההוצאות השוטפות עד ליום הפרידה הם משותפות ונעשו בהסכמה ולא דנים עליהם, וכל הדיון הוא אך ורק על כספים שנותרו ביום הפרידה.

יתרת העו"ש של הבעל ביום הפרידה 02/04/2019 עמד ע"ס 43,836 ₪, ולאחר ניכוי סך של 5,982 ₪ שהוא סך כסף פרטי של הבעל (1,500 ₪ טרם הנישואין ו-2 צ'קים מהכולל ע"ס 1,482 ₪ +3,000 ₪), נשארת יתרה ע"ס של 37,854 ₪ שממנה מגיע מחצית לאשה – 18,927 ₪, אולם יש לנכות מסכום זה המגיע לאשה את מחצית מסך המתנות שהופקד לחשבונה (16,720 ₪, מחצית ממנה הינו 8,360 ₪).

כך שבחשבונו של הבעל יש סך חצי מהמתנות – 18,927 ₪, לאחר ניכוי החצי שיש לבעל במתנות בחשבון האשה – 8,360 ₪, נותר לאשה אצל האיש סך של 10,560 ₪ (אלא שהאיש תובע כספי פיצויים עגמת נפש הוצאות משפט וחתונה מהאשה).

דיון והכרעה

בהתאם לאמור בסיכומי הצדדים, היה מקום לקבוע כי הסכום של המתנות הכספיות בסך של 16,720 ₪ שהופקדו לחשבון האשה, מאחר שהבעל צורף לחשבון זה והוגדר חשבון משותף, ביה"ד כלל לא ידון בהם מאחר שהכסף הגיע לידי הצדדים בחשבונם המשותף.

אולם לאור הנאמר בדיון מיום י"ד בכסלו תשפ"א (30/11/2020) ע"י האשה, שכספי המתנות לא נכנסו לחשבון העו"ש אלא הופקדו ונכנסו לחסכון באופן שצורף יחד לכספי החסכון שהיו לאשה טרם הנישואין, וכספים אלו נשארו בחסכון ולא שימשו את הצדדים, אלא הצדדים השתמשו בעו"ש של חשבון האשה המשותף ממנה גם ירד כרטיס האשראי, אם כן יש להכריע גם בכספים אלו העומדים לרשותה של האשה כמו שאר הכספים העומדים בחשבונו של האיש.

כאמור, לדברי האשה מאחר שמתנות כספיות שניתנו על ידי קרובי צד אחד מיועדים לאותו צד, והמתנות שניתנו על ידי קרוביה ניתנו אליה, מן הדין שישובו לידיה סך 46,620 ₪ שניתנו על ידי קרוביה. ומשכך, לאחר שנפחית מסכום מתנות קרוביה את סך 16,720 ₪ שהופקדו לחשבונה של האישה, עדיין סך של 29,900 ₪ הנמצאים בחשבונו האישי של האיש, עליו להשיב לידי האשה. כך שתובעת מהאיש סך של כ-30 אש"ח (מדוייק-29,900 ₪) בגין השבת הכספים שלה.

האשה תובעת יתרה בסך של 29,900 ₪, מאחר שלדבריה סך המתנות עמדו ע"ס  72,690 ₪ ולא כנטען ע"י האיש בסיכומיו שהיו בסך  67,390 ₪. ומשכך, לאחר ניכוי הסכום הנ"ל שהופקד לחשבונה נשארו ביתרת הסכום של המתנות סך של 55,970 ₪ (ושלא כדברי הגרוש – 50,670 ₪) שהופקדו לחשבון האישי של הבעל, מהם היא תובעת את יתרת המתנות שנתנו קרוביה העומדים ע"ס 29,900 ₪ כאמור.

בהתאם לאמור בדיון, הייתה כוונה לשני הצדדים להצטרפות כל אחד לחשבונו של השני, ולא ייחסו חשיבות באופן חלוקת הכספים - בהפקדת חלק קטן לחשבון האשה שכבר נעשה לחשבון משותף בצירופו של הבעל, והפקדת שאר הכסף לחשבונו של האיש, כשהכוונה הייתה לצרף את האשה בהמשך ורק מבחינה טכנית התעכב הדבר.

להלן ממה שנאמר בדיון:

ביה"ד (לאשה): אחרי החתונה, מה עשיתם?

האשה: ישבנו ופתחנו מעטפה מעטפה, עשינו רשימה מסודרת שנינו, במחשב, מי כל צד, הכל כתוב. 

ביה"ד: ומה עשיתם עם ההמחאות האלה?

האשה: חלק הפקדנו, נכנס לחשבון שלי, 

ביה"ד: מה עשיתם עם ההמחאות האלה?

האשה: חלק מהצ'קים שהיו רשומים על שמי נכנסו לחשבון שלי. שבוע אחרי החתונה הוא הצטרף לחשבון הזה.

ביה"ד: ואחרים היו רשומים על שמו?

האשה: לא. 

ביה"ד: מה שהיה כתוב "[פלוני]" אני משער שאי אפשר היה להפקיד בחשבון שלך.

האשה: היה אפשר. הוא הצטרף, זה היה אחרי זה. הוא יכל.

ביה"ד: הצ'קים שהופקדו לחשבון שלך זה היה כאלה שאי אפשר היה להכניס לחשבון אחר?

האשה: כן. 

ביה"ד: מה שהיה רשום על השם שלך הופקד בחשבון שלך, ומה שהיה רשום [פלוני] או מזומנים הופקד בחשבון שלו.

הבעל: זה לא נכון.

האשה: מזומנים אליי לא, רק צ'קים.

ביה"ד: ושאר הכספים?

האשה: לחשבון שלו.

ביה"ד: למה? למה לא שמת אצלך בחשבון המשותף שהוא כבר צורף?

ב"כ האשה: כי הבעל החליט. הבעל מחליט.

האשה: הוא החליט את זה להכניס לחשבון שלי. המטרה שלנו הייתה שהוא יצטרף לחשבון שלי ואני אצטרף לחשבון שלו.

ביה"ד: למה שמת את זה בחשבון שלו ולא בחשבון שלך?

האשה: יש את החשבון שפעיל שהוא שלי שהמשכורת נכנסת אליי, ויש את החשבון שלו ששם יהיה הרוב.

ביה"ד: שזה יהיה כאילו פק"ם, החשבון שלו?

האשה: כן. לא היה הרבה חשיבה מאחורי זה, כי לא חשבנו שנגיע למצב הזה.

ביה"ד: היה מדובר שאת מצטרפת לחשבון שלו?

האשה: כן.

ביה"ד: ולמה בסוף לא הצטרפת לחשבון שלו?

האשה: מטענות שונות ומשונות שלו, אולי נדחה ואולי ככה. החשבון שלו היה בירושלים. כדי להצטרף לחשבון צריך להעביר אותו לנתניה. זה לוקח לא יותר משבוע-שבועיים. 

ביה"ד (לבעל): קיבלתם מתנות, נכון? כמה קיבלתם?

הבעל: סדר גודל של מה שהוא הזכיר.

ביה"ד: מה שכתוב ברשימה, אתה מודה?

הבעל: הרשימה הראשונית, כן. אני כתבתי אותה, זה בסדר. 

הבעל מעיין ברשימה שמוסר לו ב"כ האשה.

ביה"ד: זה הקובץ?

הבעל: אני לא יכול לעבור על כל שם ועל כל סכום. בגדול, היה מסמך כזה.

ביה"ד: תעבור, תסתכל, על פניו תראה אם זה נראה לך מתאים למה שרשמת בזמנו בקובץ.

הבעל: אני חושב שכן. 

ביה"ד: וגם החלוקה שהם מדברים על 26 מצד משפחת [פלוני] ו- 45 משפחת [פלונית]?

הבעל: פחות או יותר כן. 

ביה"ד: ולמה רק חלק הופקד בחשבון המשותף?

הבעל: לא כל הכסף הזה הופקד. היה כסף שהשארנו מזומן, השתמשנו בו. השארנו בבית. 

ביה"ד: ברשימה מצוין מה מזומן ומה צ'קים?

הבעל: לא.

ביה"ד: אתה זוכר בערך כמה מזומן היה? בכל המזומן השתמשת או הפקדת מזומן?

הבעל: לא, ברור שהפקדתי.

ביה"ד: בפעם אחת הפקדת?

הבעל: לא, כל פעם שהיה לנו הזדמנות הלכנו והפקדנו.

ביה"ד: החשבון שלך היה בירושלים?

הבעל: להפקיד אפשר בכל מקום. 

ביה"ד: אתה יכול להביא פירוט כמה מזומן הופקד? מלבד כספי החתונה, בתקופה הזאת שהייתם ביחד, כמה זמן הייתם ביחד?

הבעל: 3 חודשים.

ביה"ד: היו הפקדות של עוד מזומנים, או רק מכספי החתונה?

הבעל: אני מניח שהיה עוד הפקדות, אני חושב.

ביה"ד: מאיזה מקורות? 

הבעל: אם היה משהו, זה היה מהכולל או משהו כזה. הם שילמו לי חלק מזומן וחלק בצ'ק. אבל ההפקדות היו בתקופה מוגבלת, כמה ימים בזה אחר זה.

ביה"ד: עקרונית אתה יכול להגיד כמה הופקד בפועל?

הבעל: כן.

ביה"ד: כמה ? 10 ימים, שבועיים אחרי החתונה?

הבעל: פחות אפילו. 

ביה"ד: ומה היה היחס בערך?

הבעל: בערך 40 ומשהו אצלי.

ביה"ד: כמה צ'קים?

הבעל: אני לא יודע. אמרתי שאני לא זוכר.

ביה"ד: אתה אומר שחייתם מהכספים שהיו בבית?

הבעל: כן , ודאי.

ביה"ד: מה קניתם? קנייה שוטפת?

הבעל מהנהן בראשו לחיוב. 

ביה"ד: ומה דובר? למה שמו אצלך את ההמחאות האלה?

הבעל: כי היה כוונה לצרף גם אותה לחשבון שלי, והלכנו לבנק פה בלאומי, אמרו לי החשבון שלך בירושלים רחוק, אי אפשר לעשות בו שינויים. אמרתי תעבירו לפה. עד שהעבירו את זה לא זוכר מה היה, אבל לא עשינו את זה בסוף. הכוונה הייתה ששני החשבונות יהיו משותפים. בצ'קים שלא היה בהם שמות כתבנו חלק עליה וחלק עליי. לא הייתה יד מכוונת לעשות חלוקה מכוונת.

ביה"ד: בחשבון שלה נכנסו צ'קים שלא היה רשום על שמה?

הבעל: ברור. רשמנו, גם היא כתבה. לא עשיתי את זה לבד. הכל היה משותף." 

כאמור, הבעל מאשר שהכוונה הייתה ששני החשבונות יהיו משותפים וכי לא הייתה יד מכוונת לעשות חלוקה מכוונת, שום דבר לא נעשה לבד והכל היה משותף.

דיני חזרת מתנות הקרובים בעת הגירושין, נתבארו בדברי הריב"ש (סי' ש"א) המובאים להלכה ברמ"א ונו"כ השו"ע באהע"ז סוף סי' צ"ט ובדברי גדולי הפוסקים. [היה מקום להרחיב הדיבור בזה ולישא במו"מ כדרכה של תורה גם בהחזר מתנות הקרובים באשה מורדת, בדברי המהר"י וייל (סימן כ') המובאים בדרכי משה (סימן עז' ס"ק יד') ובקיצור בבית שמואל (סימן עז' ס"ק ט') שכתב שאף המתנות שניתנו "מחמת אביו או קרוביו בשעת הנישואין או אחר כך צריכה להחזיר", וכן הובא בבאר היטב (שם ס"ק י') וב"דין מורד ומורדת בקצרה" שבבית שמואל בסוף הסימן, אולם כדי שלא לעכב את מתן פסה"ד לא ניכנס בדין מורדת מה שלא נוגע כלל לעניינינו.]

הסכימו גדולי הפוסקים בהתאם לדעת המבי"ט, כפי שיובא להלן, שמתנה מהקרובים שלא ניתן בדוקא שישמש את אחד מבני הזוג בלבד, אלא ניתן סתם לשניהם ושישמש את שניהם, הדבר תלוי מי הנותן, שאם הוא מקרובי החתן המתנות חוזרים אליו, ואם הוא מקרובי הכלה המתנות חוזרים אליה, כי על הסתם לקרובם או לקרובתם נתנו (וראה עוד אריכות גדולה בדינים אלו ב"בית דוד" להרב יוסף דוד אבד"ק שלוניקי, אהע"ז סי' ס"ב, עמ' נ:), וכדלהלן:

ובכן, דין מתנות שניתנו ע"י קרובי האשה ציין הבאר היטב (שם בסי' צ"ט סק"ז) לדברי הכנה"ג (שם על הב"י סק"י) שהביא סתירה בדין זה בדברי המבי"ט, כי במקום אחד (ח"א סי' כ"ט) כתב המבי"ט (הציטוט להלן הינו כפי שציטטו הבאר היטב ובדברי המבי"ט בפנים יש אריכות בזה):

"מתנות שניתנו לו בין מקרוביו בין מקרוביה, והם דברים המשמשין לו כגון טבעת או חלוק או מלבוש הם שלו, ואם הם מתנות שמשמשין לשניהם ונותן כך לשניהם, אם הם מקרוביה תיקח אותם בלתי שומא, ואם הם מקרובי החתן לא תקחם אלא בשומא".

ומבואר דווקא מתנות שניתנו מיוחד לבעל ולשימושו הרי הם שלו אף שהמתנות ניתנו על ידי קרוביה, אולם מתנות שניתנו לשניהם ומשמשין את שניהם חוזרות הן עצמן לאשה כיון שניתנו על ידי קרוביה, והאשה לוקחת אותם מבלי לקזז את ערכם מכתובתה.

אולם במקום אחר לעניין תשמישי הבית כתב המבי"ט (ח"ב סי' פ'):

"דכל שהם תשמישי בית אע"פ שניתנו לו מקרובותיה הם שלו ושמין לה בנדונייתה".

היינו, שהם עצמן נשארות אצל הבעל, ואם תקחם האשה ישומו לה ויקזזו את ערכם מכתובתה ונדונייתה.

וידועים דברי תשובת החתם סופר (אהע"ז ח"א סי' קמ"ט) המובא בפתחי תשובה שם (ס"ק ט') שכתב ליישב סתירת המבי"ט, זה לשונו:

"ע"ד הסילוק האלמנה אשר נתעצמו הצדדים אבי אביהם של יתומים עם האלמנה. האמת כי המבי"ט סתר עצמו מ"ש בח"א סס"י כ"ט שסיים הכלל כי המתנות אלו כשהיא עצמה באה לגבות כתובתה באלמנות או בגירושין גובה כל המתנות שנתנו לה בין מקרוביה בין מקרוביו ואינם נישומים בכלל פרעון כתובתה ותוספת, ואם הם מתנות שמשמשים לשניהם נראה שאם הם מקרוביה תקח אותם בלי שומא, ואם הם מקרוביו לא תקחם אלא בשומת כתובתה עכ"ל, ואלו בח"ב סי' פ' כתב והעלה וז"ל אבל מה שנותנים אפי' קרובותיה אם הוא כלי שמשתמשין בו בבית הוא שלו ושמין לה בנדוניתה וכו'. והרגיש בסתירה זו בכנה"ג לאבן העזר אשר עליה רמז הבאר היטב סי' צ"ט [סק"ז].

אלא שלענ"ד נ"ל דלא קשה מידי, בשנעיין בטעם הדבר שכתב סי' פ' שיהיה שלו משום שהם ככלי בית שנקראים על שם הבעל, יעוין שם שכתב כן בפירוש, ומייתי התם כגון כוסות של כסף וקערה של כסף ומגריפה יע"ש, יראה מזה אע"פ ששניהם משתמשים, אין זה נקרא תשמיש שניהם, כי גם כל אוכלי שולחנו משתמשים בו, וכן דרכו של עשיר מופלג שאפי' עבדיו משמשים בכסף וזהב והכל לכבודו נקרא על שמו, וה"ל המתוקן לבעל שאפי' נתנום קרובי האשה מ"מ הכל שלו, וכשרוצה שתקחם באלמנותה ישומו לה בכתובתה, אך בסי' כ"ט מיירי בדברים המיוחדים לו ולה, כגון טבעת שיכול הוא לשומו על אצבעו וגם היא, ואולי גם מצעות המטה החשובים, שעושים לשניהם ממש, בלי שישתמשו שארי בני בית, בזה תליא אם קרובותיה נתנום הם שלה ואינם נישומים ואם מקרוביו הם שלו. נמצא לפ"ז היה ראוי להורות שהצוקר ביקס של כסף וכוס של כסף שניתן מאבי הכלה תקח אותם בשומת כתובתה בניכוי דמי שווים."

והמתבאר להלכה ולמעשה מדברי מרנא החתם סופר זצוק"ל בהתאם לדברי המבי"ט, כי בכל מתנה מקרובי הכלה שניתנו לשימושם האישי של שני בני הזוג "בדברים המיוחדים לו ולה" והמתנה נקראת "תשמיש שניהם" – ולא רק תשמיש של הבעל שנקראת על שמו, מתנות אלו חוזרים לאשה כיון שניתנו ע"י קרוביה, וראה בפד"ר (כרך י"ב עמ' 183) ודו"ק.

וכן הוא בט"ז שם בסוף סי' צ"ט, דמה שנוהגין קרובי הכלה לשלוח מתנות אחר הדרשה של החתן דזה מתנה גמורה לה, והובא בב"ש שם (סק"ז). ומבואר גם מדבריהם דבסתם מתנה שניתן לבני הזוג עצמם (עכ"פ כשאינו מיועד גם לשימוש שאר בני הבית), הדבר תלוי מי נתן אותם קרוביה או קרוביו, ובעת הגירושין המתנות חוזרות לצד שקרוב לנותן המתנה.

לאור האמור, הרי שבנסיבות התיק ובכל כיוצ"ב שהקרובים נותנים לזוג המתחתן סכום כסף כמתנת נישואין, שהכספים ניתנים כמתנת נישואין לשני בני הזוג עצמם, לשימושם האישי שישתמשו בהם לצרכיהם של שני בני הזוג, הרי הם בגדר "דברים המיוחדים לו ולה" ו"תשמיש שניהם", שחוזרים בעת הגירושין לאותו צד שהוא קרוב לנותן המתנה, ומשכך על הבעל להחזיר לאשה את כל הסכום שניתן ע"י קרובי האשה. וכן מדוייק מדברי הריב"ש (סי' ש"א) והמבי"ט שם (ח"א סי' כ"ט) שהזכירו מתנת "מעות", וגם על זה כתב בהמשך המבי"ט דבריו שכשניתן ע"י הקרובים לשניהם ושישמש את שניהם הרי הם חוזרים לאותו צד שהוא קרוב לנותן המתנה (וראה שם בבית דוד), ודוק. 

כאמור גם אם הצדדים ראו את הכספים כשייכים לשניהם והופקדו בחשבונו של האיש, דין המתנות שניתנו ע"י קרובי האשה לחזור לאשה, מאחר שגם בחלוקה שעשו הצדדים ביניהם לא הייתה כוונה מצד האשה לתת אותם מתנה חדשה ממנה לבעל, וכפי שהתבאר הייתה כוונה לשני הצדדים להצטרפות כל אחד לחשבונו של השני, ולא ייחסו חשיבות באופן חלוקת הכספים וכנ"ל, כך שלדברי שניהם לא ראו הבדל בין אם הכסף היה מופקד בכספת שבבית לבין הפקדתם בבנק, ומשכך דין הכספים שקיבלו בני הזוג במתנת נישואים והופקדו בבנק כדין מתנה מקרובי הכלה המיוחדת לשני בני הזוג "בדברים המיוחדים לו ולה" ושמיועדת "לתשמיש שניהם", שחוזרים לאשה כיון שניתנו ע"י קרוביה, וכפי שכתבו המבי"ט והחתם סופר וכן נקטינן להלכה ולמעשה.

לדברי האשה הצדדים קיבלו מתנות כספיות בסכום של 72,690 ₪ (26,070 ₪ מצד משפחתו של החתן, ו-46,620 ₪ מצד משפחתה של הכלה), אולם לדברי האיש בסיכומיו סך כל כספי המתנות של הצדדים ושהופקדו בחשבון היה 67,390 ₪. והנה במהלך הדיון אישר האיש את הרשימה שהציג ב"כ האשה ואת החלוקה, אלא שטען האיש שחלק מהכספים שהתקבל ממתנות הקרובים הושאר בבית ולא הופקד ונאכל ע"י הצדדים, ואפשר שזה הסכום שלא הופקד בחשבון – 5,300 ₪, ויש לנכות לכל צד מחצית מסכום זה מהמתנות שאמורות לחזור אליו, סך 2,650 ₪ לכ"א. 

עכ"פ גם האיש מאשר בסיכומיו, כי סך של 50,670 ₪ הופקדו לחשבון האיש, ו-16,720 ₪ הופקדו לחשבון האשה.

משכך, לצורך החזר המתנות שניתנו ע"י קרובי האשה בסך של 46,620 ₪, יש לנכות סך של 16,720 ₪ המופקדים עדיין בחשבונה, ועוד 2,650 ₪ שהשתמשה האשה, כך שלאשה נשאר בחשבונו של האיש סך של 27,250 ₪ האמורות לחזור אליה.

החלטה

לאור האמור קובע ביה"ד כי על האיש להעביר לאשה תוך 7 ימים סך של 27,250 ₪.

הרב צבי בוקשפן – דיין

מצטרף למסקנות.

הרב אוריאל אליהו – דיין

לאחר שעיינתי בדברי חברי הרב צבי בוקשפן שליט"א אני חלוק עליו באופן חלקי.

לדעתי ככל שהיו כספי מתנות שהופקדו ע"י האישה או בהסכמתה בחשבונו של האיש או בחשבון משותף על מנת לחלוק אותם הרי שעל אף שהם ניתנו לאישה ע"י קרוביה, הרי שהיא נתנה את מחציתם על דעת שותפות לבעלה לאחר שזכתה בהם מקרוביה.

לכן כספי מתנות שניתנו ע"י קרובי האישה והופקדו בחשבון האיש או בחשבון המשותף הם משותפים, והאישה זכאית רק למחציתם היינו 13,625 ₪ בלבד.

הרב יצחק רפפורט – אב"ד

מכריעים כדעת הרוב ועל האיש להעביר לאשה תוך 7 ימים סך של 27,250 ₪.

פסה"ד מותר לפרסום בהשמטת פרטי הזיהוי של הצדדים.

ניתן ביום י"ד במרחשון התשפ"ד (29/10/2023).

הרב יצחק רפפורט – אב"ד הרב אוריאל אליהו הרב צבי בוקשפן

עותק זה עשוי להכיל שינויי ותיקוני עריכה