אפליה בדבר העשוי למכור

הנידון: אפליה אסורה

רקע:

בא בפני ביה"ד הרב נ. שליט"א וביקש לקבל צו מניעה נגד חברת ב. שכן לדבריו מאחר והוא משתייך למגזר החסידי אינכם מוכנים לחתום איתו על חוזה לקניית דירה עד לאישור ועדת קבלה, תנאי שאינו נדרש מרוכשים אחרים המשתייכים למגזרים אחרים, ומאחר ומלאי הדירות מוגבל הוא מבקש לאסור לשווק את הדירות עד לדיון בדי"ת אם הדבר מותר.

דיון והכרעה:

ולאחר שביה"ד השתכנע כי לכאורה יש ממש בדבריו ואכן יש כאן אפליה דן ביה"ד במקורות ההלכה והגיע למסקנה שאכן אסור להפלות בין רוכשים ולכן אסור למשווק להמשיך לשווק את הדירות עד שיתקן את האפליה.

שכן כתב בשו"ת קול אליהו (חו"מ ח"ב סי' יט - לרבי אליהו ישראל שהיה חברותא של הרב חיד"א והרב הראשי לאלכסנדריה) בענין ספיקו של הרב מוצל מאש (ח"ב סי' לט – לרבי יעקב אלפנדרי שבעל המשנה למלך שלח אליו שאלות והגדיר אותו כאחד מגדולי הדור) אם יש זכות למוכר חפץ פרטי שלו לומר לך אני רוצה למכור ולך אינני רוצה למכור, וז"ל:

ויראה דהדבר פשוט לפמש"כ הר"ן ז"ל בפ' ואלו מגלחין (מו"ק ט ע"א מדפי הרי"ף ד"ה הוה) גבי ר"ל הוה מנטר פרדיסא בשם הראב"ד ז"ל, דבדבר העשוי לימכר שרי ליקח בלא ידיעת הבעלים. וכיו"ב כתב בשיטמ"ק בפ' הגוזל בתרא (קיג ע"ב ד"ה א"ל לשמעיה) משם ר"ת ז"ל, דדרך בני אדם דשקלי בלא ידיעה ויהבי דמי כמו שיעו"ש. והביא דבריו ג"כ בקונטרס משפטי האדם (שער ד'). מוכח דלא מצי למימר לא בעינא בך, דאל"כ היכי שרי ליקח בלא דעת בעלים ואפי' ע"מ לשלם כיון דאם היה לפנינו היה מעכב מלמכור לזה. אלא ודאי דאף אם היה לפנינו כיון דעשוי לימכר לא מצי מעכב.

הרי לנו דברי הרב קול אליהו המכריע בספיקו של הרב מוצל מאש שבדבר העשוי לימכר אין למוכר זכות לומר לזה אני רוצה למכור ולזה אינני רוצה למכור. אמנם הא בורכא, דבהמשך דבריו כתב דדבריו הם דלא כסמ"ע וז"ל:

שו"ר בסמ"ע (סי' שנט ס"ק ח) שכתב בפשיטות דאם הבעלים לפנינו ואומר דאינו רוצה אסור יעו"ש. ואין זה נכון לענ"ד אחר נשיקת הריצפה הקדושה. דא"כ היה שרי שלא בפניו וכדכתיבנא.

אלא שהמעיין בסמ"ע יראה שהוא מדבר על דבר אחר לכאורה, דבשו"ע שם (ס"ב) איתא:

אסור לגזול אפילו ע"מ לשלם דבר יפה ממנו ויש מי שאומר דהיינו אם אין התשלומין בעין שאם הם בעין כיון שהם יפים מהדבר שלוקח זכות הוא להם ויזכה אותם לבעלים ע"י אחר:

ועל כך כתב שם הסמ"ע:

ויזכה אותם להבעלים ע"י אחר: פי' אם אין הבעלים כאן אמרי' מסתמא ניחא ליה וזכין לאדם שלא בפניו אבל כשאינו בעין אף שקיבל אנפשו ליתן לו דבר הטוב ממנו מסתמא לא ניח' לבעלים לירד עמו בדינא ודיינא ולפעמי' לא יהי' לו במה לו לשלם ואם היו הבעלים כאן ואומרים ניח' לנו בשלנו ולא בדבר אחר אף הטוב ממנו נראה פשוט דלכ"ע אסור.

הרי להדיא דהסמ"ע איננו מדבר באופן שהזכיר הקול אליהו שמדובר בדבר העומד להמכר, אלא בחפץ שלו שרוצה לשלם דבר טוב ממנו ועל זה הביא בשו"ע ב' דעות אם מותר לגזול ע"מ לשלם דבר טוב ממנו או לא, וע"ז כתב הסמ"ע שזכות הבעלים לומר אינני חפץ בדבר הטוב ממנו, אבל בדבר העומד להמכר לא שמענו מן הסמ"ע מאומה?

וא"כ לא מצאנו חולק על זה רק דעת בעל מוצל מאש שמסתפק בזה והשואל שם דנראה דלא ניחא ליה לומר כן ומה שהוא משיב לו.

והנה ברור דכל זה רק בחפץ שהוא שלו, אבל העומד מטעם הציבור למכור דבר שהוא של ציבור ליחיד, ונציגי הציבור התרו בו שאסור לו להפלות והוא עומד ומפלה ודאי אין לו זכות לכך לכו"ע שכל הטעם שלא לומר כן פשוט רק משום שהוא שלו דהיינו מה שמוגדר בזמנינו זכות הקנין אבל בלא"ה אין שום צד שמותר לו להפלות, וכיון שדבר זה גורם לנזק לקונה \ קונים הרוצים לקנות אסור לו למכור בצורה כזו.  

פסק דין:

משכך קובע ביה"ד:

א. על הנתבע נאסר להמשיך לשווק קרקעות עד להתחייבות חתומה בפני ביה"ד כי ימכור לכולם בצורה שווה ו \ או עד לדיון במעמד שני צדדים בפני בי"ד שיאשר לו אפליה אסורה זו.

ב. על פי כללי צווי מניעה המקובלים בבתי דין אין להוציא צו מניעה רק על ידי קביעת דיון דחוף, אך הואיל ולנתבע הזכות לבקש להתדיין במקום אחר, אי לכך ביה"ד דידן מודיע שהוא יקבע דיון דחוף באם הנתבע יבקש זאת!

ג. את הדיון ניתן לקבוע במזכירות ביה"ד.

ד. במידה והנתבע יבחר להתדיין ביה"ד אחר כמובן שאין ביה"ד דידן יכול להיות אחראי שיקבע דיון בהקדם ועל כן צו המניעה ישאר בתוקפו עד לדיון במעמד שני צדדים במקום בו יבחר הנתבע.  

ובזה באנו עה"ח היום כ"ב טבת תשפ"ד