תוקף מכירת קו פרחים

מכירת קו פרחים

התובע - א'

הנתבעים: ב' וג'

המקרה-

התובע מכר לנתבעים קו מכירת פרחים שהוא בנה באזור במחיר של 3,000 שקל והם כעת לא רוצים לשלם.

התובע טוען שהיה מקח גמור, הוא עמד בכל התנאים ולכן מגיע לו את הכסף.

הנתבעים טוענים שכל הידע שהן קיבלו מהמוכר לא עזר להם ורק גרם להם להפסדים, החפיפה לא היתה טובה, ולכן הם לא צריכים לשלם.

המכירה היתה בחודש כסלו תשפ"ג, שני הצדדים מסכימים על תנאי המכירה, המוכר ביצע חפיפה מסודרת, שלח הודעות לקליינטים, הלך עם הקונים לספקים הקבועים שלו, לימד אותם את שזירת הפרחים וקבע איתם סיבוב ראשון לעשות ביחד.

תוך כדי הסיבוב הראשון הקונים ראו שהמכירה לא מצליחה ונהיה מאוחר לכן הם אמרו למוכר לא לבוא איתם לסיבוב, ובשבועיים אח"כ המוכר לא יכל לבוא, והודיע מראש בשעת המכירה שהוא לא יצליח לעשות חפיפה בשבועות אלה. הקונים ניסו גם בשבוע אח"כ למכור, ראו שהמכירה לא רווחית והתייאשו מהענין.

פסק הדין-

הנתבעים צריכים לשלם 2750 שקל, דהיינו מלוא הסכום למעט שווי הליווי שאותו הם לא קיבלו, כמו שיפורט בנימוקים.

נימוקי הפסק:

א. הבירור היסודי

התובע והנתבעים הגיעו לבית הדין לאחר דין ודברים ביניהם, שני הצדדים הם יראי שמים, מאמינים אחד לשני ורוצים לשמוע מה ההלכה בדיון שבפניהם.

התביעה היא תביעה רגילה של ביטול מקח, והצדדים לא חלוקים בתנאי המקח עצמו ולא בהשתלשלות המקרה כמו שנשמע מהתובע.

התובע טוען שההסכם התקיים במלואו ולכן מגיע לו את הכסף.

טענות הנתבעים מתחלקות לשתים:

1. המקח לא הסתיים בצורה חלקה כי בפועל לא הייתה חפיפה טובה.

2. התברר שהמוכר לא הביא לנו משהו משמעותי ולכן זה לא שווה 3000 שקל וכל ההסכם נחתם בטעות.

נדון בשתי הטענות הנ"ל:

ב. שעת המקח

הצדדים לא חתמו על הסכם מסודר אבל כן הגדירו מה המוכר מעביר לקונה, הקונה קנה את העסק כמו שהוא ואף התחיל לעבוד בו.

המכירה פה היא מכירה של עסק, לא של משהו ממשי ולכן צריך לעיין מתי המקח חל, בפשטות נראה שברגע שהסכימו והתחילו לעבוד המקח חל, ניתן לדמות זאת לשכירות פועלים שברגע שיצאו לעבור השכירות התחילה, כמו שפסקו הטור והשו"ע (חו"מ הלכות פועלים ס' שלג):

"במה דברים אמורים כשלא התחילו במלאכה הילכך יכול הבעה"ב לחזור בו כל זמן שאינו גורם להם הפסד אבל אם התחילו במלאכה אין ב"ה יכול לחזור ואם חוזר נותן להם שכרם כפועל בטל והפועל אם הוא שכיר יום יכול לחזור אפי' בחצי היום וידו על העליונה ושמין כמה שוה מה שעשה ונוטל".

אמנם שם מדובר על שכירות פועלים ומשמעות הקנין שכל ההסכם שדיברנו בעל פה מתחיל ברגע שהפועלים מתחילים לעבוד, והפוסקים מסבירים שזה קנין גרוע כמו שכותב הש"ך (שם ס"ק ד):

ר"ל דאע"ג דאם התחיל במלאכה יכול לחזור בו ויהיה ידו על התחתונה כדאית' בש"ס ולקמן סעיף ד' הכא לא מהני אפי' אם ירצה להיות ידו על התחתונה דהתם לא חשיב קנין אבל הכא כיון שמשך הכלי או הקנה בק"ס לא מהני שום ממון וצריך לעשות המלאכה אם ירצה הבע"ה

גם במחנה אפרים (שכירות פועלים ס' ד) משמע שהתחלת מלאכה זה קנס ולא קנין גמור:

ונראה דהא דלא פי' הברייתא בכה"ג משום דס"ל דהא דחייב לשלם הוא מתורת קנס והילכך דוקא כשחזר בו ב"ה הוא שחייב לשלם כיון שחוזר בלתי שום סיבה, אבל כשחוזר מחמת ששדהו לחה אין ראוי כ"כ לקונסו אף שפשע מתחלה ולא סייר שדה, ותדע דהכי הוא דאם איתא דס"ל דהתחלת מלאכה עביד קנין ומדינא הוא שחייב לשלם ולא מתורת קנס איך כתב אח"כ ז"ל וכן אם הוזלה המלאכה וחזר בו בע"ה אינו נותן להם אלא חצי שכרן,

לכן קשה לומר שזה קנין גמור גם לענין מקח וממכר ובטח שיש בעיה של דבר שלא בא לעולם, ולכן עדיין צ"ע באיזה קנין קונים עסק ומתי ברור שהקנין כבר חל.

בפשטות ברור שאם אדם קנה עסק ועובד בו, המוכר לא יכול לחזור בו גם אם לא עשו קנין סודר כי עצם ההתחלה היא גמירות דעת הכי גדולה ולא שייך חזרה, סברא זו מפורשת בהלכות שותפין שהפוסקים כותבים ששותפים צריכים קנין אבל גם אם לא עשו שום קנין אלא התחילו לעסוק בשותפות מהני, וכך מכריע השו"ע (סימן קעו, א):

השותפין שבאים להשתתף, אין השיתוף נגמר בדיבור, לומר שאם אמר: בואו ונשתתף יחד בכך וכך, שלא יוכלו לחזור בהם, ואינו מתקיים אלא בקנין. ... ויש מי שאומר שהוא הדין אם משך כל אחד מעותיו של חבירו, מהני; ואפילו לא עשו לא זה ולא זה, אלא נשתתפו והתחילו לישא וליתן בעסק השיתוף לקנות או למכור, יש מי שאומר דמהני

אמנם גם שותפות היא קצת שונה מקנין רגיל, ויש מי שאומר ששותפות לא צריכה קנין כלל, אך אנו רואים מכאן שגם אם צריך קנין, התחלת העסק היא יותר מקנין ולכן גם פה ברור שזה נקרא קנין.

וגם אם יבוא מישהו לחלק ולומר שפה צריך קנין גמור, כבר כתבו הפוסקים שאם מנהג העולם שקונים חפץ או עסק בצורה שונה הקניין חל מדין סיטומתא, המופיע בחושן משפט סימן רא'

וכבר המהרש"ל (שו"ת סימן לו) חידש שקנין סיטומתא מועיל גם בדבר שאין בו ממש:

מה שרגיל אדם לקנות מן שלטוני העיר שאזלינן בתרייהו בדינא דמלכותא וידוע הוא בכל המלכות שקונין המכסים או דוגמתו ויין שרף ושארי רשות (תו) ושלטנות בעיר כל הקניין ע"י שטר ארנדא ועל זה הן דנין ורגילין ג"כ למכור קודם כלות זמנו של ראשון ומוכרין לשני כי הרבה המהדרין לקנות ומזרזין להקדים ולזכות בו ומתוך כך יעולה בדמים וזהו הוספה ותועלת לאוצרתם .. ובזה השוו כל הגאונים ומה שאינו מקח ממש אמרו ג"כ חכמים שהוא קנין גמור בסוף פ' הריבית (ע"ד) גבי סטומתא וכן כתב האשר"י בפ"ק דב"מ וז"ל כי הקניין לפי המנהג כדאמר לקמן גבי סטומתא ומזה הביאו ראייה המחברים שעיקר קנינים בין בסחורה הכל לפי המנהג ק"ו מנהג ודת המלך.

המהרש"ל מסביר שאפשר לקנות מכס (זכות ממונית) בסיטומתא ולכן ברור שאם אנשים קונים עסק ומתחילים לעבוד בו ברור שזה קנין גמור, ויש פה גמירות דעת והקונה לא יכול לחזור בו.

במקרה שלנו הדבר פשוט עוד יותר כי הלקוחות קיבלו גם משהו ממשי של רשימת לקוחות, ושעות עבודה של המוכר שנסע איתם ולימד אותם ולכן ברור שהיה פה גם שוה כסף והקנין חל.[1]

ג. מקח טעות-

הטענה המרכזית של הנתבעים שזה מקח טעות, כיוון שהשווי של המידע הזה הוא פחות מ3000 שקל כי הוא לא הועיל להם במכירה.

כדי לטעון מקח טעות הקונה צריך להוכיח שיש מום במקח או שיש אונאה והמחיר לא נכון, במקרה שלנו לא נראה שיש מום במקח, רשימת הלקוחות נכונה, והפרחים נשארו אותם פרחים. לא היה פה שום רמאות ולקוחות מודים שהנתונים היבשים נכונים.

אמנם קרתה פה תקלה, כי המוכר הסביר להם שטוב שהוא יעשה איתם חפיפה וגם הציע להם לקחת עובד שלו כדי לנסות והם לא הבינו עד כמה זה חשוב להמשך העבודה, ולכן הם לא השקיעו בזה. אך הוא מבחינתו הציע להם הכל וניסה לעזור להם. לכן מום במקח אין פה.

לגבי האונאה-

קו חלוקה שמכניס שלושת אלפים שקל בחודש, מחירו בשוק הוא לא פחות משלושת אלפים שקל, בית הדין שאל כמה אנשים ואף אחד לא חשב שזה מחיר מוגזם. לענ"ד זה אפילו מחיר זול כיוון שבמכירה כלול גם 5-6 שעות עבודה של המוכר ושל אשתו, וכן ליווי וסיוע בהתחלה, עסק כזה נחשב עסק רווחי ובתור עבודה נוספת מן הסתם היו קונים שהיו מוכנים להשקיע יותר.

במקרה שלנו הקונים טוענים שזה מקח טעות ויש מום או אונאה הם היו צריכים מיד ללכת למומחה לשאול אותו אם זה מקח טוב אך כיוון שלא עשו זאת הם לא יכולים לטעון מקח טעות כמו שכותב השו"ע (חו"מ רכז, ז):

עד מתי יכול לחזור ולתבוע אונאתו בשתות ולבטל המקח ביותר משתות, עד כדי שיראה לתגר או לקרובו. ואם שהה יותר, אינו יכול לחזור ולא לתבוע אונאתו.

לכן לא נראה שיש פה טענת ביטול מקח ועל הקונים לשלם את חלקם בהסכם ולשלם את הסכום שהתחייבו.

ד. תנאי שלא התקיים

הטענה האחרונה שיש לברר פה היא לגבי החפיפה בעבודה, הקונים לא מספיק הבינו איך העסק פה פועל והמוכר תכנן לעשות איתם חפיפה מסודרת, משום מה הקונים חשבו שהם יסתדרו לבד והתברר שאין הדברים נכונים והחפיפה היא מהותית וחשובה ליעילות ורווחיות העסק.

אמנם הקונה מחל על החפיפה אך בפועל הוא לא קיבל את מה שקנה ואולי העסק שווה פחות, כי קו חלוקה בלי חפיפה מסודרת הוא פחות מקו רגיל?

בראשית הדברים נאמר שאכן המוכר היה צריך להשקיע יותר בחפיפה ולהסביר להם עד כמה זה קריטי, ולהתעקש על חפיפה מסודרת, אמנם הוא הציע עזרה ומראש אמר שיש לו בעיה טכנית בשבועות מסויימים, אך גם בשלב הראשון וגם בשלב השני שהם התחרטו, הוא היה צריך להסביר להם איך בדיוק לעבוד ולהסביר עד כמה זה משמעותי, יש לזכור שהקונים הם צעירים שרק עכשיו עומדים על דעתם, והחוש העסקי שלהם רק בתחילתו, ממילא הליווי הוא חשוב מאין כמותו והמוכר לא היה צריך "לוותר" להם על החפיפה.

השאלה היא האם החסרון של החפיפה הוא מום במקח או שזה חלק מחפץ הנקנה ואם הם לא קיבלו אותו הם לא צריכים לשלם עליו?

לבית הדין נראה שלמרות שהקונים מחלו על הליווי והמכירה המשותפת, עדיין המוכר לא יכול לקבל כסף על מה שלא עשה בגלל שתי הדרכים הבאות (הדרכים הבאות הן שני ניסוחים של דיינים שונים):

דרך א'

נתברר לנו שאין כאן רמאות מצד המוכר, היות וגם הקונים מאמינים שהוא אכן הרוויח 3000 ₪ בחודש.

נתברר לנו שהקונים ויתרו על עזרת המוכר בפעם הראשונה. בשבועיים שלאחר מכן הוא לא היה יכול לעזור, וכבר עדכן אותם מראש על כך, ובשבוע הרביעי כבר לא היו מעוניינים להמשיך. אם היו מעוניינים להמשיך הוא היה עוזר להם.

נתברר לנו שאין כאן מקח טעות מצד מה שלא בא לערוך איתם את ה"קו הראשון" היות והם מחלו לו במפורש, והרי זה דומה למום גדול במקח שאם נשתמש בו לאחר ידיעת המום, אינו מקח טעות.

אלא שנשאר לנו לדון האם אכן יש לנכות מדמי המקח את אי הגעתו לפעם הראשונה. כמו כן יש לנו לברר האם המקח הסתיים, או מכיוון שלא נעשה השלב האחרון לא נסתיים העניין וממילא לא חל המקח.

נתחיל מהבירור השני וממנו נגיע לראשון שיתכן והוא תולדתו:

אם נגדיר שיש כאן מכר ממשי, לא נבין מהו המכר, שהרי העסקה כוללת פרטים נוספים חוץ מרשימת לקוחות שהוא דבר הנמכר היות ויש בו דין נהנה המחייב כסף לפי סיכום.

לכן נראה שרשימת הלקוחות זה מכר במושג של ערך הנמכר, ושאר פרטי העסקה שכירות או קבלנות פועל.

(לבוא בהלכות תנאים לא נראה מן הנכון, שהרי לא דובר פה בלשון תנאי.)

עיסקת קבלנות היא מדיני פועל שבהתחיל ללכת חל הקניין. כאן כבר התחיל השירות של מוכר הפרחים על ידי הסברת שיטת השזירה ועוד, כלומר החלה עסקת הקבלנות.

אלא שהעיסקה לא הושלמה מבחינת העבודה של הקבלן שהרי לא הגיע לעזור להם בפעם הראשונה.

נראה מן ההגיון שאם הם היו ממשיכים, מוכר הפרחים היה בא לאחר השבועיים במילואים ועוזר להם והיה מבין שזו מחובתו, אלא שהם נטשו את העיסקה.

מחילתם בפעם הראשונה לא היתה מחילה מוחלטת, אלא שהם אמרו "תן לנו לנסות לבד" ואחר כך חשבו שמאוחר מידי בלילה בכדי לדפוק אצל אנשים. כלומר אם הם לא היו מוותרים על העיסקה הכוללת הם היו נעזרים בו פעם אחרת.

לכן דין זה דומה לדין קבלן שלא סיים את עבודתו עקב החלטת בעל הבית. ההלכה היא שנותנים לו כפועל בטל. הט"ז כותב שמורידים חצי, ויש שחלקו.

העיסקה שבפנינו מורכבת מ6 חלקים, כאשר החלק השישי הוא ההליכה עם קוני הקו.

מדרך פשרה הקרובה לדין נחלק את 3000 השקלים ל6, ונפחית חצי מהשישית כדברי הט"ז.

הקונים ישלמו למוכר 2750.

דרך ב'

קניית קו חלוקה היא קניה מורכבת, כמו שהוסבר לעיל קו חלוקה הוא עסק שצריך הרבה גורמים כדי שהוא יפעל ויהיה רווחי.

בעולם המסחרי קניית קו מתבצעת בכמה שלבים והמוכר לוקח אחריות על המכירה ומסייע ממש בחפיפה, מנהג העולם שיש דמי קדימה ורק לאחר זמן שרואים שהעסק פועל, הקונה משלם את שאר התשלומים.

עפ"י המנהג הזה גם פה למוכר לא מגיע כל התשלום, אך רואים מסכום התשלום ומההתנהלות כולה ששני הצדדים לא עבדו פה כמנהג העולם אלא עשו קנין פשוט ובו הקו עבר לרשות הקונים, אמנם כיוון שהקנין הוא מדין סיטומתא, ומנהג העולם כן מחייב את המוכר אי אפשר לומר שהוא סיים את הקניין לכל חלקיו במקרה שהוא לא עשה חפיפה מסודרת ולכן לא מגיע לו את כל הסכום.

הקונים מחלו לו על החפיפה המסודרת אך הוא לא נתן להם הכל, הם לא קיבלו את כל מה שכלול במכירת קו חלוקה ולכן צריך להפחית לו מעט מסכום המכר.

לסיכום סעיף זה:

מכח פשרה קרובה לדין וכיון שעפ"י שני האפשרויות המקח קיים אך המוכר לא עשה את המכירה כמו שצריך נראה לבית הדין להוריד לו 250 שקל והקונים ישלמו לו 2750 שקל.

בברכה ויישר כח לבעלי הדין שדנו ביניהם בנעימות ומקבלים על עצמם את הדין

בברכה

הרב אריאל איגרא    הרב חננאל פאטשינו    הרב שי שטרנברג