מקום הדיון כאשר אין ב"ד בעיר

מקום הדיון כאשר אין ב"ד בעיר

בנוגע לשאלתך, איה מקום הדיון בינך ובין ה"ה יי"ס שליט"א אשר מקום מגוריו הינו בעיר א' שבאוקראינה, ומקום מגורך הינו בעיר ב' שבאוקראינה במשך מיעוט השנה, ורוב השנה אתה מתגורר בירושלם, וה"ה יי"ס תבע אותך לדין תורה בפני בי"ד בארה"ב והם כתבו לך שמאחר ובעיר ב' אין ביה"ד ע"כ מקום הדיון הוא בזבל"א, ורצונך לדעת אם זכותך לבקש להתדיין בעיר ירושלם מקום מגוריך העיקרי.

תשובה:

קראנו את כל ההתכתבות בינך ובין ביה"ד והננו להשיב לך דבר ע"פ מקורות נאמנים.

ובע"ה נשיב על ראשון ראשון,

א.

ותחילה מה שכתבו שבעיר שאין בה בי"ד הולכים אחר זבל"א הדבר מפורש בשו"ע דלאו הכי הוא (שו"ע חו"מ סי' יד ס"א):

וכל זה כשיש ב"ד בעירן אבל אם אין ב"ד שם כל א' יוכל להכריח חבירו שילך עמו לב"ד לדון עמו (מרדכי ס"פ זה בורר ופסקי מהרא"י סי' ס"ה).

הרי במפורש שבמקום שאין בי"ד הולכים לבי"ד אחר ולא שהולכים לזבל"א, וע"ש בביהגר"א (ס"ק יז) שלמד דבר זה ממה שאין בי"ד בבבל הרי שאין נפק"מ אם אין בי"ד בעיר או בכל הארץ בכל אופן אין הולכים לזבל"א אלא לבי"ד אחר, ולאיזה בי"ד הולכים?

התובע צריך לילך אחר הנתבע אם הוא בעיר אחרת אף ע"פ שבעיר התובע הב"ד יותר גדול (מהרי"ק שורש א').

וכתב בביהגר"א (ס"ק יח) הטעם משום דמאן דכאיב לי כאיבא אזיל לבי אסיא, ולכן תובע הולך אחר הנתבע, ועל כן כיון שברוב השנה מקום מגוריך בירושלם זכותך לבקש להתדיין בירושלם, וע"ע בשו"ת מהריב"ל (ח"ג סי' צז) שכתב שהולכים אחר הנתבע מן התקנה [ולא כביהגר"א שהוא מדינא] כדי שישמע הנתבע לדין תורה שהוא יותר יציית לדין תורה בביה"ד שבחר מביה"ד אחר, ולכן מכריע המהריב"ל שאם יש בזה מחלוקת היכן מקום הדיון יכול הנתבע לומר קים לי כהדעה שהולכים אחר הנתבע לבי"ד זה ולכפות את התובע להתדיין בביה"ד שהוא בחר להתדיין בו, ומה יפים לענין דברי המהרשד"ם (חו"מ סי' ז) [שדן באדם שרוצה להתדיין בפני הרב דקהילתו אשר לו כמובן קשרי גומלין עמו בהיותו משומעי שיעורו] וז"ל: 

דבזמן הזה קרוב בעיני שמאחר שהנתבע רוצה להיות ציית דינא ע"פ התורה, אין חולק שאין כח ביד אדם בעולם לכופו לומר תעמוד בפני זה. וכן נראה בהדיא מדברי הרא"ש בפסקיו ... אלא דכולי עלמא מודו שיעמוד הנתבע לפני מי שירצה, בהיותו יודע ומומחה בדין תורה כפי הזמן. אבל לא ראיתי להאריך בזה, אחר שאינו מן הצורך, כיון שיש לנו עמודי עולם סוברים שיש לדון כפי רצון הנתבע כיון ששני הדיינים בעיר אחת וגם מנהג העיר מסכים לזה כך ראוי להורות.

ועל כן במקום כזה ודאי לא ניתן לכפותך לדון באופן אחר מאחר ואתה רוצה להתדיין בפנינו.

טעם נוסף מצאנו בשו"ת דברי מלכיאל (ח"ד סי' קמח) בטעם הדין שהולכין אחר הנתבע וז"ל:

שלא יוכל כל אחד לתבוע אנשים רחוקים ממנו לדין, והלה יתפשר עימו כדי להפטר מטורח הנסיעה ומההוצאה ע"ז.

ומקור דבריו בתוס' (ב"ק קיב ע"ב ד"ה מצי) בשם בה"ג ודלא כר"ת שם, ועלינו לדון לפי דברים אלה במקרה הזה מה יהיה הדין, שכן מקום מגוריכם הינו באוקראינה ויש מספר בתי דין באירופה ואילו התובע טרח להרחיק תביעתו עד לאמריקה, האם לא במקרה כזה דיבר הדברי מלכיאל שנראה הדבר שכל מטרתו היא רק לגרום לכם להתפשר מפני טורח הנסיעה וההוצאה?

וגם לאחר שהצעתם להתדיין בא"י [שהיא יותר קרובה לאוקראינה מאשר ארה"ב] סירב, והציע בוררות זבל"א בא"י, כך שאינו מבקש לחסוך את עלות הנסיעות ורק רוצה להשית עליך עלויות של בוררות זבל"א אשר כידוע הינן יקרות. ולכן נראה שאין לו שום זכות לא לבקש להתדיין במקום אחר, ולא לבקש להתדיין בזבל"א, ורק לנתבע קיימת הזכות לבקש להתדיין בזבל"א ככל ויש זכות כזו, אבל לתובע, הרי שלאור טעמו של הדברי מלכיאל נראה שאין לו שום זכות לכך שהרי הדבר מוכיח שכל מטרתו היא רק לייקר את עלויות הדיון כדי להוביל לויתור של הנתבע על זכותו להתדיין בדי"ת ולגרור אותו לויתורים אשר לא היו נצרכים לפי די"ת ואם במקום בו הוא מבקש רק זבל"א לא היה אפשר להוכיח שזו היא כוונתו ואי"ז אלא חשש, והיה מקום לתת לו אפשרות להתדיין בזבל"א, במקרה כזה אשר מראש הרחיק תביעתו כדי לגרום נזקים ועלויות הרי הדבר מהווה יותר מחשש, ואין לתת זבל"א במקרה כזה בשום אופן, וזכותך להתדיין אחר הנתבע בעיר בה אתה גר בלא עלויות מיוחדות.

ב.

אמנם, העלו בפניך ביה"ד שם טענה נוספת, והיא שמקום האירוע הוא באוקראינה ולכן זכותו לבקש זבל"א מאחר ושם האירוע, אלא שזה לא שייך מכמה טעמים א. שהרי לדבריהם אין בי"ד שם, וא"כ מה יתן ומה יוסיף ששם הוא מקום האירוע. ב. לגופם של דברים מוכח בתשובת הרשב"א (סי' אלף קמט) שהולכים אחר הנתבע גם נגד מקום האירוע וז"ל:

ולענין מה ששאלת אם יכולין הבי"ד שיצא משם לכוף אותה לדון שם כיון שהקרקעות שם אם לאו? [תשובה] יכולים הם לכופה לדון כאן או תפייסם או תבוא או תשלח מורשה שלא לדון שם הא לאו הכי בי"ד שולחין ומודיעין אותה אם באה או שפייסה אותם מוטב ואם לאו בי"ד מגבין לאלו מאותן קרקעות שעשתה להם אפותיקי וכדאמר רבא אמר ר"נ בפרק הכותב כדי שלא יהא כל אחד ואחד נוטל מעותיו של חבירו והולך ויושב לו במדינת הים.

הרי המדובר כאן באשה שלותה שהיה לה חוב והיו הקרקעות שם, וביקש השואל לדון שם לפי שהקרקעות שם, והרשב"א דוחה טענה זו, וכותב דאדרבה מקום הדיון הוא במקום שהאיש נמצא ורק במקרה של לוה והולך למקום אחר יש דין שדנים אותו במקום הראשון מכח התקנה! כדי שלא יפקיעו לווים הלוואתם בדרך זו, הא לאו הכי זכותם להתדיין אחר הנתבע ולא במקום האירוע.

ג. 

ומה שמאיימים עליך שיוציאו נגד כתב סירוב אם לא תשמע לקולם, זה ודאי טעות בדבר משנה שהרי כתב בנתה"מ (חי' סו"ס כו):

ואם רוצה לציית דין רק לפני ב"ד אחר אפי' דזוטר מיניה. או לפני ב"ד בעיר אחרת ציית דינא מיקרו ולא דיינין ליה בדין אלם.

הרי שגם אם כל מה שנכתב כאן בטעות לא ניתן להוציא כתב סירוב, שהרי לכה"פ אתה מוכן לציית לדין תורה בבי"ד אף שהוא בעיר אחרת ואף אם לדבריהם הוא זוטר מהם, והדברים דומים למש"כ לעיל בשם המהרשד"ם.

על אחת כמה וכמה כשזה הדין וזה הטעם וזכותך לומר קים לי ולהתדיין בפנינו.

על החתום:

הרב שלמה שרגא, אב"ד            הרב אפרים שימלמן, דיין,               הרב משה פרקוביץ, דיין