על פסק 12802

לפסק עליו נכתבה ההערה, לחץ.

לכבוד הדיינים,

יישר כוחכם על כתיבת פסקי הדין.

בפסק הדין הגדרתם את המציאות, כמלווה הטוען איני יודע אם פרעת.

לענ"ד, מקרה דומה לזה הובא בקצות סימן נט (ב):

"מעשה בא לידינו במלוה שהוציא שטר חוב וטען הלוה יש לי בידך כנגדו ואמר המלוה איני יודע. ורצו קצתם לומר דהוא הך דינא דלוה טוען ברי ומלוה שמא. אבל נראה דהוא אינו דומה לזה, דכאן טעמא הוא משום דהמלוה גופיה מסופק בפרעון ושטרא עומד לפרעון ואמרינן ברי ושמא ברי עדיף וכמ"ש סק"א, אבל טענת יש לי בידך כנגדו מצד עצמה לאו טענה היא כלל".

הקצות כאן מגדיר שאם טענת הלוה אינה פרעון החוב, אלא שהמלוה חייב לו מכח חיוב אחר, אין בכח טענה זו להגדיר את המלוה כטוען טענת שמא.

כך גם במקרה המדובר, השוכר אינו טוען שפרע את השכירות אלא שהמשכיר חייב לו מכח חיוב אחר.

בברכה,

הרב משה מאיר אבינר