על פסק 14184 - מחילה בלב

לחץ לפסק הדין עליו נכתבו ההערות

בעניין מחילה בלב

1.

יישר כח על פסקי הדין שנכתבים באופן מנומק ובהיר.

לגבי השאלה האם אמירת הקבלן שחשב לעשות את העבודות הנוספות בחנם, האם יכול לחזור בו? בפסק הדין נכתב בשלב ראשון ששאלה זו תלוייה במחלוקת הקצות ומסגרת השלחן.

נראה שהנתיבות סובר שמקרה זה שונה, וכאן לדעת כולם מחילה בלב הוי מחילה. וכך כתב הנתיבות (יב ס"ק ה) לאחר שהסכים עם דברי הקצות:

"אמנם נראה דדוקא מחילה על הדבר שכבר נתחייב לו לא מהני, אבל בדור עמי או אכול עמי שאומר שהיה בדעתו למחול לו, ודאי מהני מחשבתו, דהוי כנתנו למתנה בשעת מעשה. ופשוט".

גם במקרה שלנו הרי הייתה דעתו למחול בעת הנתינה.

הרב משה מאיר אבינר

2. 

יישר כוח על פסק הדין!

לעניין מחילה בלב, מובאים בפסק דברי קצוה"ח בסי' יב, שמחילה בלב מועילה רק אם היא בגדר דברים שבלב כל אדם.

אמנם יש לשים לב, שבמקרה הנדון לא מדובר על 'מחילה' כלל. אם הפועל עושה עבודה, ואחר כך רוצה לוותר על התשלום, זו 'מחילה'. אך אם עוד קודם שעשה את העבודה החליט שלא לדרוש תשלום, וכשעבד עבד על דעת כך, ממילא נתן את העבודה בתורת מתנה ולא בתורת מכר, והעבודה שלו אינה משעבדת את מי שעבד בשבילו.

ונמצא, שאין זו מחילה של חוב שחל בעבר, אלא שמעולם לא חל חוב כלל. ודבר כזה אפשר גם בדברים שבלב, ואין זה שייך לסוגיית דברים שבלב, וכן מבואר בנתיבות המשפט שם, ונראה שגם קצוה"ח לא יחלוק בזה.

ועל פי זה יש להעיר על מה שנכתב בפסק - "לדעת קצה"ח אין כאן מתנה, כיון שבשעת המלאכה לא נאמר במפורש שהיא במתנה, ודברים שבלב אינם דברים".

על פי מה שנתבאר, אין הדבר כך, וכל מה שאמר קצוה"ח הוא במחילה ולאחר זמן, שאם אחרי שחל חוב רוצה למחול עליו צריך לפרש בפיו, אך אם 'בשעת המלאכה' גמר בדעתו לשם 'מתנה', גם אם לא אמר כלום הרי זו מתנה, ולא שעבד את מי שעבד אצלו.

שוב יישר כוח גדול! שנזכה לשמור דרך ה' לעשות צדקה ומשפט.

הרב דוד זאגא

3.

יישר כח על הפסק.

לכאורה יש לדון אם המחילה הזו או יותר נכון מתנה זו הייתה מחמת חברות, ולא מחמת עצם העבודה, ואולי חלק ממנה כי הם היו באמת חברים ואולי אפי' היה עושה בחנם בלי שום הזמנת עבודה, ואפי' אם רק מחמת זה אבל אחרי שהוא במקום עושה דברים בלי קשר לשירות אלא מחמת החברות נטו, אולי אין אומרים אומדנא דמוכח, כי הרי גם כל אחד שנתן מתנה ורב אח"כ יש אומדנא דמוכח, שלא היה נותן, אלא וודאי שבנולד לא אומרים כן (וצל"ע בש"ך ר"ס רמ"ו וצ"ע), וכמבואר בשבו"י הביאו הפ"ת.

יישר כח גדול

הרב יהושע שטיינר