בדיקת רכב

תביעת תשלום על בדיקת רכב

נושא הדיון: בענין תביעת תשלום על בדיקת רכב.

לאחר חתימת הצדדים על שטר בוררות וקבלת קנין כדין. ולאחר שמיעת הצדדים, וראיית המסמכים, הוחלט כדלהלן:

התובע: ראובן

הנתבע: שמעון

טענות ועובדות:

התובע מנהל מוסך פלוני. הנתבע הזמין בדיקה לפני קניה. בדיקה לפני קניה הנעשית על ידי בוחן מוסמך ועל ידי בדיקה ממוחשבת. סכום הבדיקה הוא 650 ₪. לאחר כמה ימים ביטל הנתבע את החיוב של העסקה באשראי. התובע עלה על הביטול לאחר כחודש לאחר שעבר על החשבונות והעסקאות באשראי. לאחר מכן התובע ניסה לאתר את הנתבע. התביעה היא על סך 1300 ₪ הכוללת עוגמת נפש, איתור הנתבע, נסיעות וביטול זמן. הנתבע רצה לקנות רכב מחברת א' והיתה לו בדיקה ממוחשבת ודו"ח תקינות הרכב מטעמם. הנתבע רצה חוות דעת נוספת, ולכן הלך לבצע בדיקה שלא מטעם חברת א', בכדי לדרוש מחברת א' לתקן לקויים טרם הרכישה, אם ימצאו כאלה בבדיקה הנוספת. הנתבע חיפש מכון רציני והגיע דרך פרסום ברשת למוסך הנ"ל.

הנתבע טוען שהוא ציין בפני המוסך בטרם ביצוע הבדיקה שהוא זקוק לבדיקה ממוחשבת לפני קנייה ושאל האם למוסך יש אישור לבצע בדיקות מסוג זה. ואף לא היתה הכחשה על כך מצד התובע. טענת הנתבע על הביטול, שהמוסך הזה הוא מוסך ולא מכון בדיקה, ואין להם תעודה בדיקה לפני קניה, ובדיקתו אינה קבילה לצורך תיקון לקויים על ידי חברת א' או כל חברה אחרת. הנתבע אף הציג בפני בית הדין תמונות ומסמכים כדי להוכיח טענתו. המסמך שניתן ע"י המוסך הנ"ל הינו חשבונית תשלום על השירות ולא אישור בדיקה לפני קנייה, שגם לא נושאת את שם הבדיקה, אלא רשום עליה בכתב יד שהתשלום עבור בדיקה לפני קנייה ותיאור של הדברים שנמצאו לקויים. חברת א'  טענה מצדה בפני הנתבע שאינה מוכנה להתייחס לאישור הנ"ל ולכבדו כיוון שמדובר בבדיקת מוסך רגילה ולא בדיקה קבילה ממכון בדיקה. יש לציין שבמסמך שניתן במוסך כתוב במפורש שאין אחריות על בדיקת גיר מנוע ושלדה.

חברת א'  טענו מצדם שהבדיקה לא הייתה רצינית. גם בוחן מקצועי במ.מ ירושלים אמר שהמוסך הנ"ל אינו מוסמך לעשות בדיקה לפני קניה. התובע מצדו טוען שהמוסך ביצע בדיקה ברמה מקצועית מעל רמת מכון בדיקה, גם מבחינת המכשירים הבודקים וגם מבחינת הדברים שנבדקו וגם ברמת בעל המקצוע שבדק, ומצא לקויים נוספים מעל המפורט על יד חברת א' , והזהיר את הנתבע על קיומם. לטענתו של התובע הנתבע קיבל שירות מקצועי ואדיב, שבדרך כלל מספק את רוב הפונים לבדיקת רכב לפני קנייה. גם התובע הציג בפני בית הדין מסמכים ותמונות כדי להוכיח מקצועיותו. אמנם, לא הציג אישור שהמוסך מוסמך לבצע בדיקות לפני קנייה.

בירור הטענות והצעת הדיינים:

לאחר ששמענו ודובבנו את שני הצדדים התברר שהדבר העיקרי שהפריע לתובע זה הפגיעה בכבודו וחשש לשמו הטוב, שמא יוציאו עליו דיבה ולשון הרע, כפי שהזכיר בסוף הדיון. למעשה, התברר שהנתבע לא התכוון לפגוע בתובע וכל שכן לא להוציא עליו שם רע, וגם בפועל לא עשה זאת, חלילה. לכן, בית הדין ראה לנכון לפייס את התובע שימחל על התביעה. בנוסף לכך, בהחלטת בית הדין אף יש מימד של פשרה, כיון שייתכן שבאמת אם הנתבע היה ניגש לרשויות היה יכול לסבך את התובע מעל ראשו, שהרי, למעשה, לא ניתן דו"ח ממוחשב כפי שנדרש לפני קנייה, אלא בסה"כ ניתנה חשבונית קבלה, שבה מפורטים פרטי הבדיקה. כמו כן הוברר לבית הדין שהנתבע קנה את הרכב (ולא כפי טענת התובע), ובזה מוכח שעל אף הבדיקה של המוסך הנ"ל, שעלה על פגמים רציניים נוספים, כפי שטען התובע, הנתבע היה מוכן לקנות את הרכב כיוון שסמך על המוכר של הרכב מטעם חברת א' , שלפי בדיקתם הרכב היה תקין.

אחד הדיינים טען שלאור הדברים שהתבררו במהלך בירור הטענות, שמבחינת התובע כל העניין הוא כבודו וחשש לשמו הטוב, יש לסגור את התיק עם הסכמת שני הצדדים כשהנתבע יבקש מחילה מהתובע ויתחייב שלא יפגע בשמו הטוב. וכן הסכים עמו דיין נוסף, במיוחד שאין כאן מקום לחיוב הנתבע מהטעם של מקח טעות. הצדדים הסכימו להצעת הדיינים, ולאחר בקשת סליחה ומחילה של הנתבע מהתובע וההתחייבות שלא יפגע בשמו הטוב, נראה שבעלי הדין יצאו מרוצים, כשכל צד מרגיש שהוא הרוויח פה הרבה. הרי התובע קיבל בקשת מחילה התחייבות שלא יפגעו בשמו הטוב וכן שלא יהיו תביעות עתידיות מצד הנתבע אם תתגלה איזו בעיה ברכב.

עם כל זה ,טען אב"ד כיון שהתובע אמר שהוא רוצה לדעת מה דין התורה אומר, וגם שני הדיינים אמרו לו במהלך הדיון שזה לא אומר שהוא צריך לוותר, לכן יש לברר האם יש בנידו"ד האם מדובר במקח טעות ובאמת המקח בטל, הרי הנתבע למעשה לא קיבל את מבוקשו או שמא במקרה הנ"ל אין לבטל מקח כי הנתבע אכן קיבל טיפול מקצועי שבדרך כלל מספק אנשים וגם כבר שילם עליו ואולי יש בנידו"ד הנאה כלשהי שניתן לחייב עליה תשלום.

נושאים לבירור:

א. האם יש כאן מקח טעות

ב. האם שימוש ב"מוצר" מחייב תשלם

ג. קיבל דבר שמקובל על רוב אנשים, האם בטל המקח

ד. האם יש כאן דין נהנה והאם יתחייב בתשלום עבור הנאה

מקורות ודיון:

א.

טענת הנתבע בנידו"ד היא טענה למקח טעות, שלא קיבל מה שביקש, ולכן ביטל עסקה בחברת אשראי לאחר שכבר שילם. לאור זאת יש לבאר דיני מקח טעות השייכים למקרה שלפנינו. עולה מדברי הרמב"ם (הלכות מכירה פרק טו הלכה ג) וכ"פ מרן השו"ע (סי' רל"ב סע' ג') שמקח טעות חוזר אפילו לאחר כמה שנים, והוא שלא ישתמש במקח אחר שידע במום, אבל אם נשתמש בו אחר שראה המום הרי זה מחל ואינו יכול להחזיר. וכתב המגיד משנה (שם ד"ה ומ"ש והוא):

"יצא לו ממה שאמרו כן במקדש את האשה ובא עליה ונמצאו בה מומין דאמרינן חזקה אין אדם שותה בכוס אלא א"כ בודקו וחייב בכתובתה כמו שנתבאר פרק כ"ד מהל' אישות, וכן הם דיני מקח וממכר שוים לאשה בדינין אלו כדאיתא פרק המדיר (דף ע"ה:)".

ובנידון שלנו כיון שכל מטרת הבדיקה היתה עבור חברת א'  כפי שטען הנתבע, והוא ציין זאת מספר פעמים בפני המוסך, והתובע לא הכחיש את דבריו, לכן בפשטות יש כאן דין מקח טעות, אלא שמדברי הרמב"ם הנ"ל יש מקום לחייב אם האדם משתמש במוצר, ובנידון שלנו היינו בידע שהוא קיבל.

ב.

אולם נראה שבנידו"ד גם אם השתמש בצורה כזו או אחרת בפרטי הבדיקה, מכל מקום לכאורה יש לו טענה שאין לו ברירה אחרת והוא משתמש בעל כרחו, שהרי שאל מספר פעמים האם הבדיקה שיעשה המוסך היא בדיקה ממחושבת והאם המוסך מוסמך לבצע אותה וקיבל על כך תשובה חיובית. בנוסף לכך חויב לשלם על הבדיקה טרם ביצועה וקבלת מסמכים לידיו. כמו כן הנתבע לא ידע בזמן אמת כל הפרטים הקטנים והדרישות לגבי הבדיקה כדי לקבל מבוקשו מחברת א' . לכאורה, גם אם נאמר שיש כאן שימוש ב"מוצר", הוא נעשה בשוגג, ומצינו בסוגית מקח טעות שאף אם השתמש במוצר הפגום הוא פטור מתשלום כאשר הדבר נעשה בשוגג. בספר ארחות משפט נתיב ל"ב שכתב:

"אם הקונה הוא מההמונים ועמי הארץ שאינם יודעים כלל מדין דאם השתמש בו כו' אך מורה היתר לנפשיה דכל זמן שחבירו לא החזיר המעות מותר לו להשתמש בו, אבל מ"מ אינו מוחל בשום אופן, וצווח ככרוכיא שודאי רוצה לחזור. ומכל שכן אם ראה המום בדרך, כגון אם קנה סוס ונסע עליו בדרך ובאמצע הדרך מצא בו מום, ונסע על הסוס בחזרה לעירו ובדעתו לעמוד על זה בדין תורה, אך עכ"פ הלא זה השתמש בו אחר שראה המום, האם נאמר בכזה דודאי מחל, והלא אנו רואין דודאי לא מחל אך מגודל הכרח משתמש בו, הילך ברגליו ויוליך בידיו העגלה עם המשא שעליו, וצע"ג בכל זה, עכ"ל. ולע"ד לכאורה פשוט בדין הראשון שהשתמש מחסרון ידיעה אינו יכול לחזור, דלא נתנו חז"ל דבריהם לשיעורין".

ולכאורה יש לתמוה מדוע הנתבע הלך למקום שאינו עושה בדיקות רכב ממוחשבות והלך למוסך שעושה אמנם בדיקות לרכב, אך לא כפי שחברות הרכב מעוניינות. שהרי יכל לברר לפני שהלך אליהם, ואולי דומה הדבר למה הסמ"ע (סימן רלב ס"ק י):

"אבל אם נשתמש כו'. והוא הדין אם היה דבר שהלוקח יכול להבחינו לאלתר, כגון שיכולין לנסותו ולטועמו ולא הקפיד לעשות כן, והמוכר מכר לו סתם, אינו חוזר, כ"כ המגיד משנה שם [פט"ו ממכירה ה"ג]".

אולם בפתחי תשובה (סימן רלב ס"ק א) הביא דברי המשל"מ שחולק על דברי הסמ"ע, וז"ל:

"עיין סמ"ע [סק"י] שכתב בשם המגיד משנה... ועיין במשנה למלך פט"ו מהלכות מכירה [שם] שכתב דאין ספק דהרמב"ם חולק על דין זה שהביא הרב המגיד, מדכתב והוא שלא נשתמש בו אחר שראה המום, משמע דאפילו ראה המום ושתק חוזר וכו' גם בשו"ת שבסוף ספר בית מאיר כו' כתב על דברי הסמ"ע הנ"ל, עיין בתשובת מהריט"ץ סי' רכ"ה שחולק... ועיין בתשובת שבות יעקב כו' הזכיר ג"כ דברי מהריט"ץ אלו, ושגם בתשובת הראנ"ח ח"א סי' מ' כתב כן דלהרי"ף והרא"ש והרמב"ם [שם] דפסקו דמום לעולם חוזר ולא מהני אם שהה כדי שיראה לתגר, א"כ אף דיכול להבחינו לא אמרינן שמחל, וחולקים על דעה זו שהביא המ"מ...  ועיין עוד במשנה למלך שם, דאף לדעה זו שהביא הרב המגיד דוקא אם הלוקח כבר נתן המעות למוכר, אבל אם לקח בהקפה כיון שהלוקח עדיין מעות המכר בידו י"ל דמשום הכי לא הקפיד לנסותו מיד, ולעולם לא מחיל כו', ע"ש. ובנתיבות המשפט פקפק עליו וכו'".

בכל מקרה בנידו"ד הרי יוכל הנתבע לומר קים לי כדברי הסוברים שגם אם יכל לברר יש כאן מקח טעות כיון שלא אומרים שמחל. ואע"פ ששילם כבר על הבדיקה, אין מכך הוכחה שמחל כי נדרש לשלם מראש טרם ראה המום. כמו כן בית הדין התרשם שאכן לא היה לנתבע מה לעשות עם אותה הבדיקה, ולכן למעשה לא היה כל שימוש ב"מוצר". יתרה מכך על אף הליקויים ברכב ביה"ד חקר ומצא שהנתבע קנה את הרכב כיון שסמך בסוף על המוכר בא' , ודלא כמו הטיעון של התובע.

ג.

התובע מצדו טען שהוא ביצע בדיקה יותר טובה מאשר הבדיקה של מכון בדיקה הרגיל. כמו כן זו בדיקה שמחפשים ועושים רוב האנשים - לדעת מה הם הליקויים שיש באותו רכב כדי להחליט האם לבצע עסקת רכישה או לבטל אותה או כדי לחייב את המוכר לתקן את הלקויים או להוריד ממחירו של הרכב. העובדה היא שהתובע נתן לנתבע את ה"מוצר" כפי שרוצים אותו רוב האנשים. לכן, יש לומר שהמקח אינו בטל והנתבע חייב לשלם על הבדיקה, כדין מי שקנה שור לחרישה ב'סתם' והתברר שהוא נגחן, המקח אינו בטל כי המוכר סבר שמוכר את השור לשחיטה שזו מטרת הקנייה של רוב האנשים, ולכן שאלת היותו של השור נגחן או לא, אינה משנה דבר ולא נחשב לפגם המבטל את המקח. ברם, הנתבע הדגיש מספר פעמים לפני הבדיקה, שהוא רוצה בדיקה מאד ספציפית לצורך מאד ספציפי ולא מעוניין בפירוט הלקויים הכללי שמספק בדרך כלל את רוב האנשים. כאן יש לומר שהמקח בטל, כפי שעולה מדברי תרומת הדשן (סי' שכ"ב) כשהקונה ביקש ביצי דפחיא לגידול אפרוחים והמוכר נתן לו ביצי שחוטה שאינם מגדלים אפרוחים, ועל פי זה פסק הרמ"א (סי' רלג סע' א') לגבי בשר מין איל שביקש מסורס ומכר לן לא מסורס, והקונה איסטניסט. אמנם, לרוב לבני אדם די בבדיקה שביצע מוסך וזו בדיקה טובה מאד. אבל הנתבע רצה בדיקה מיוחדת וזה כדינם של תרוה"ד והרמ"א שבטל המקח. 

ד.

ביאור נוסף שעלינו לעשות היא שאלת ההנאה מ"מוצר" שקיבל הנתבע - האם יש כאן דין נהנה ויש מקום לחייב את הנתבע על ההנאה, אע"פ שהמקח עצמו בטל.

הנה בסוגיית נהנה מצינו שאדם משלם אף על פי שיכל למצוא תמורה כזאת בחינם במקום אחר, וכן כתב הרמ"א (מתנה סימן רמו סעיף יז)

"האומר לחבירו אכול עמי, צריך לשלם לו, ולא אמרינן מתנה קא יהיב ליה. ולכן מי שמאכיל לחתנו עם בתו יותר מזמן שקצב לו מזונות, צריך החתן לשלם לו מזונותיו כשיתבע ממנו, אבל לא מזונות אשתו. ודוקא דליכא הוכחה דנתן לו לשם מתנה, אבל היכא דמוכח דנתן לו לשם מתנה, רק אח"כ נפלה קטטה ביניהם ולכן תובע ממנו, פטור (ת"ה סימן שי"ז).".

ולכאורה הרמ"א סותר את עצמו ממה שכתב בהלכות גזילה (סימן שסג סעיף י):

"האומר לחבירו: דור בחצרי, אין צריך ליתן לו שכר (ב"י בשם  הרשב"ץ)".

ונתקשו האחרונים בדברי רבנו הרמ"א. הנה הט"ז כתב שהעיקר שצריך לשלם כפי המבואר לעיל, ז"ל הט"ז (חושן משפט סימן רמו):

"אכול עמי. בשם מהרא"י יליף זה משבור כדי דחייב אע"ג דמותר לו לשבור [ב"ק צ"ב ע"א], וצ"ע על רמ"א דפסק בסי' שס"ג כו' וצ"ל דפליג על מהרי"ח [בתרוה"ד שם] דהכא, ועל דעת רמ"א צ"ע. ולענין הלכה נראה עיקר כהך דהכא, דראיתו ברורה, וראיה ע"ז מדברי ב"י ביו"ד סי' קס"ו, ד"ה וכתבו תלמידי הרשב"א באומר דור בחצירי דהיינו בשכירות".

הב"ח (חושן משפט סימן שסג) ובעקבותיו גם הש"ך רמו סקי"ג והנתיבות נשארו בצ"ע, וכ"כ החת"ס חו"מ סי' קי"ט, ולכן לשיטתם המוציא מחברו עליו הראיה. וז"ל הב"ח שם:

"כתב ב"י על שם הרשב"ץ בתש' דבאומר לחברו דור בחצרי סתם דור בחצרי בחנם קאמר מדלא פירש דור בחצרי בשכר ונראה דלא מבעיא בגברא דלא עביד למיגר אפילו בחצר דקיימא לאגרא אלא אפילו גברא דעביד למיגר וחצר דקיימא לאגרא נמי פטור והיינו טעמא כו' אם אמר לו דור בחצרי איהו הוא דחסריה אנפשיה... ונ"ל דבפלוגתא דרבואתא המוציא מחברו עליו הראיה ואם הדר בו מוחזק מצי למימר קים לי כרשב"ץ דדור בחצרי חנם קאמר ופטור מלתת שכירות ואם בעל הבית מוחזק מצי למימר קים לי כמהרי"ח ומהרא"י".

כמו כן יש אחרונים שחילקו בין חצר העומדת להשכרה ולחצר שאינה עומדת להשכרה.

ולכא' אין הדבר שייך לענייננו, כיון שבנידון שלנו ודאי שהעבודות במסך עולות כסף ומחסרות את הבעלים ממון. אולם, נראה שכל הנידון בדין נהנה אינו שייך באופן ש"נהנה" דרש מוצר א' וקיבל מוצר ב', ויותר דומה לדיני מקח טעות המבוארים בחושן משפט סימן רל"ב שאם הביא לו מוצר אחר, הוי מקח טעות ומחזיר, וכאן הרי אין לו מה להחזיר כיון שמכר לו ידע. וכבר ביארנו לעיל עניינו מקח טעות השייכים לנידו"ד.

עם זאת מצינו באחרונים שבמקום ספק כשיש הנאה, יש לחייב את הנתבע בתשלום נמוך, אם לפי שומת הדיינים היה משלם על הנאה כזו סכום נמוך כעין "דמי בשר בזול" [שני שליש מהמחיר בשוק, עי' רש"י ב"ק קיב. ושו"ע שמ"א ד'], כפי מה שישערו שהיה מעוניין, והכל לפי ראות עיני הדיין (אחרונים). אולם בנידון שלנו כיון שגילה דעתו לפני הבדיקה שעושה כל זה רק כדי לקבל הנחה או תיקון לקויים אצל חברת א', ואף אם רצה להיות בטוח אם הרכב תקין ביסודו, הרי לא קיבל מבוקשו, כיוון שחברת א'  לא קיבלה את הבדיקה ולא החשיבה אותה לקבילה וגם לא קיבל מהמוסך אחריות על המרכיבים החשובים של הרכב - מנוע, גיר, שלדה. לכן לדינא יש לפטור את הנתבע מתשלום.

החלטה:

א. בית הדין דוחה את התביעה משני הצדדים.

ב. בית הדין מחייב את הנתבע לא לדבר בגנות המוסך חלילה כיון שהיתה פה אי הבנה, ומדובר במוסך מקצועי ומיומן.

ג. בית הדין מחייב את שני הצדדים בשעת דיון של בית הדין (100 ₪ לכל צד).

בברכת האמת והשלום אהבו,

באנו על החתום:

הרב חיים דב בריסק, הרב נועם דביר מייזלס, הרב עזרא שקלים.