תביעה לביטול הסכם גירושין בגין אונאה במחיר הדירה

תיק ‏ 1133902/11

התובעת: פלוני (ע"י ב"כ עו"ד רבקה שורץ)

נגד

הנתבע: פלונית (ע"י ב"כ עו"ד יעקב ביטון)

הנדון: דחיית תביעה לביטול הסכם גירושין בגין אונאה במחיר הדירה

פסק דין

לפנינו תביעת האישה לביטול הסכם הגירושין של הצדדים.

רקע ועובדות

הצדדים נישאו זה לזה בשנת 2010. מנישואין אלו נולדו להם שלושה ילדים. 

היחסים בין הצדדים התערערו, ובאוקטובר 2018 עשו הצדדים הסכם שלום בית ולחילופין גירושין שאושר בביה"ד. בהסכם זה דובר גם על דירת הצדדים, וכך נאמר שם:

2. הדירה [...] תימכר לבעל בסך כולל של 820,000 [...] מחצית משווי המכירה בניכוי סכום המשכנתא יועבר לאישה בתוך 5 חודשים ממועד החתימה על הסכם זה.

ביולי 2021 באו הצדדים שוב לביה"ד, הפעם להתגרש, וביה"ד אישר להם הסכם גירושין חדש, וז"ל בעניין הרכוש:

ג. דירת הצדדים [...] תימכר לבעל בסך כולל של 820,000 ₪. על דירת הצדדים חיוב משכנתא [...] הצדדים הסכימו כי על הבעל להעביר לאישה בגין קניית חלקה בנכס סך של 200,000 ₪.

[...]

ו. האישה מסכימה כי תשלום הבעל עבור חלקה בבית ייפרע כולו עד 24 חודש מיום קבלת הגט.

במאי 2022 פנתה האישה לביה"ד בטענה שהסכם זה נעשה תוך הטעיית האישה בעניין הדירה, האיש קנה את הדירה בנזיד עדשים, ויש לבטל לאלתר את ההסכם ולחלק את הדירה מחדש כראוי. 

התקיים דיון אחד בעניינם באוקטובר 2022. 

לאחר מכן ביה"ד מינה שמאית לדירה, השמאות שהתקבלה לגבי שווי הדירה במועד ההסכם השני היא 1,060,000 ₪, האישה הגישה השגות עליה, השמאית הגיבה, וביה"ד החליט לקבל את עמדת השמאית.

לאחר מכן התבקשו הצדדים להגיש סיכומים.

סיכומי הצדדים הגיעו, ולהלן עיקרי טענותיהם:

טענות האישה:

1. היא לא הייתה מיוצגת.

2. הטעו את כבוד האב"ד הרה"ג אליהו רוזנטל שליט"א בעניין פרטי ההסכם השני והשינויים שנעשו בינו ובין ההסכם הראשון, ולפיכך לא יכול היה לבחון האם האישה הבינה את ההסכם ומסכימה עליו.

3. האונאה שבה אונה האיש את האישה עולה על שישית. אומנם בקרקעות אין אונאה, אך במכירה בין שותפים יש אונאה כמבואר בפס"ד של הרב צבי יהודה בן יעקב שליט"א.

4. טענות האיש כי האישה הסכימה לאמור בגלל חובות שהאיש נטל על עצמו, או מזונות שהסכים לשלם אינן נכונות כי הסכים לשלם על חוב נמוך בלבד, וגם לא קשר את זה בנושא של פירוק השיתוף בדירה כלל וכלל, וגם המזונות שקיבל על עצמו נמוכים מאוד.

טענות האיש:

1. האישה קיבלה ייעוץ משפטי לכל אורך הדרך בעניין ההסכם, האיש הציג מסמכים והתכתבויות שלו עם האישה, ולפיכך אינה יכולה לטעון שלא הייתה מיוצגת.

2. הרב רוזנטל חקר את הצדדים היטב לפני אישור ההסכם.

3. הסכום שבו "הוטעתה" האישה עומד על סך של 50,000 ₪, דהיינו לאחר קיזוז המשכנתא וחובות שונים שלקח האיש על עצמו:

4. במשך תקופה ארוכה האישה הסכימה עם ההסכם ולא הייתה לה כל טענה עליו, ורק בפברואר 2022 התחילה האישה להעלות טענות לביטול ההסכם, שבעה חודשים לאחר אישורו, והרי גם לפי ההלכה וגם לפי החוק יש זמן מוגבל שבו אפשר להעלות טענה על אונאה (כדי שיראה לתגר וכו', או זמן סביר כלשון החוק). 

5. באשר למזונות, הצדדים הסכימו לחיוב מזונות שוויוני, ובהסכם השני בגלל שני ימים נוספים שהאישה לקחה על עצמה במקום משמורת משותפת לגמרי הוסכם על מזונות בסך שהוסכם, ולא מדובר על מזונות נמוכים כלל וכלל. 

דיון והכרעה

אונאה בקרקעות

לאחר העיון נראה שמדובר בסוגיית אונאה בקרקעות: בַית דינו כקרקע, ראה לקמן הרחבה בנושא זה, וקיימא לן בשו"ע חו"מ סי' רכז סעי' כט שאין אונאה בקרקעות. אלא שהאישה מציגה ומסתמכת על פסק דין של כבוד האב"ד הרה"ג צבי בן יעקב שלפיו יש אונאה, ויש להתייחס לדברים אלו.

להלן ציטוט מפס"ד בתיק ‏1056911/6 בבית הדין הרבני תל אביב יפו (לפני כבוד הדיינים: הרב צבי בן יעקב – אב"ד, הרב יצחק הדאיה, הרב משה בצרי):

יש חילוק בין מכירת קרקע בשוק החופשי, לבין חלוקת שותפות. חלוקת שותפות אמורה להעשות בדרך של גוד או איגוד, וכאשר נמכרה חלק השותף בפחות משוויה, יש לבטל את המקח, מאחר ואין השותף יכול לטעון גוד או איגוד בפחות משוויו, שכך פסק הרמ"א חו"מ קעא, ו:

"ואין אדם יכול לומר לחבירו גוד או אגוד בפחות משויו, דאם לא כן יידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו."

דשונה פירוק שיתוף בדירת בני זוג ממכירה של דירה לעלמא. פירוק שיתוף בין בני זוג, וגם בין שותפים, הוא לפעמים הכרח, שהרי התגרשו ומעוניינים שלא להישאר שותפים. ולכן מכירה כזו לא מוגדרת כמכירה וקניה חופשית, אלא הליך פרוק שותפות בין שותפים שבא מכורח המציאות, ולכן בזה ההליך צריך להיות בדרך של גוד או איגוד, ולכן אם במסגרת גוד או איגוד נקנה ע"י מי מהשותפים בפחות משוויו, המקח בטל (ראה פת"ש שם (קעא,ו) מה שהביא מתשובת רבי משה רוטנבורג, אב"ד קאזמיר).

כלומר: בחלוקת שותפות בדבר שאינו ניתן לחלוקה קיים דין של גוד או אגוד, דהיינו אחד השותפים יכול לתת לחברו בחירה לקנות את חלקו או למכור לו את חלקו, והוא יכול לכפות אותו על כך. הרמ"א כותב שבדין גוד או אגוד חייב המציע לעשות זאת לפי המחיר האמיתי של החלק  ולא במחיר נמוך, שאם לא כן יוכל שותף עשיר לחייב את שותפו העני למכור לו את חלקו בזול, וז"ל שם:

וי"א דלא יוכל לומר: גוד או אגוד כשאין לו מעות רק צריך למכור (חלקו) (טור בשם י"א מרדכי פ"ק דב"ב), ואין אדם יכול לומר לחבירו: גוד או אגוד בפחות משויו, דאם לא כן ידחוק העשיר את העני למכור את שלו פחות משויו (ב"י בשם הרמ"ה).

כבוד הרה"ג צבי בן יעקב שליט"א הוציא מדין זה שאם לא עשו כן – בדיעבד החלוקה בטלה. 

סברתו היא שדין גוד או אגוד הוא כפייה שכופין על אחד השותפין למכור את חלקו, ואם הכפייה נעשתה שלא כדין הריהי בטלה ואין לה תוקף. 

אומנם סברתו נכונה, אך לדעתנו זהו במקרה שביה"ד כפה את הצד האחד לגוד או אגוד, שאז לא ייתכן לכפות שלא כדין, אך במקרה שלא נעשתה כפייה כלל אלא הצדדים באו עם הסכמות הרי זו מכירה לכל דבר ועניין, ואין זה נחשב כלל וכלל להליך של "גוד או אגוד". 

במקרה דנן לא נעשתה כל כפייה שהיא: הצדדים באו עם הסכם מוכן לביה"ד, הצדדים אמרו שניהם כי הם מסכימים לאמור בהסכם, ביה"ד לא איים כלל על מי מהצדדים ולא דובר כלל על גוד או אגוד, אלא מלכתחילה היה ברור כי האיש יקנה את חלקה של האישה בדירה.

ולכן הדרינן לכלל שאין אונאה בקרקעות המבואר בשו"ע חו"מ סי' רכז סעיף כט, וההסכם שריר וקיים.

מכיוון שהאונאה במקרה דנן פחותה בהרבה ממחצית לפיכך גם הרמ"א יודה שבמקרה דנן אין אונאה.

האם מחובר לקרקע דינו כקרקע

אלא שבמקרה דנן מדובר בבית, והוא אינו קרקע ממש אלא מחובר לקרקע, ומצאנו דיון בפוסקים האם דינו כקרקע. 

בשו"ע חו"מ רכז, לב הביא השו"ע את לשון הרמב"ם לעניין טרקלין שאין בו אונאה, דחשיב כקרקע. ובסימן צה התעלם באופן מופגן מדעת העיטור הסובר שמחובר לקרקע אינו כקרקע, למרות שבטור ובית יוסף שם הוזכרה שיטתו. מזה נראה שסובר בבירור שלא כדעת העיטור, ומחובר לקרקע חשיב כקרקע לעניין שבועה, שומרים ואונאה.

הרמ"א בסי' צה, א הביא שיש מחלוקת בדבר: 

י"א דתלוש ולבסוף חברו בקרקע לאו כקרקע דמי (טור בשם עיטור); ויש חולקין. ולכן אם שאל בית, ונשרף, פטור מלשלם (מרדכי פרק הדיינים).

מהרמ"א עצמו נראה שפסק דלא כהעיטור, מלבד מה שהביא את דברי המרדכי באחרונה, גם בסימן שא סעיף א פסק "השואל בית ונשרף, פטור לשלם, דה"ל קרקעות", ולא הביא שום חולק.

אומנם הש"ך סק"ח השיג על דברי הרמ"א הללו שהבין שהעיטור חולק גם בבית, וכתב שבבית לכו"ע חשיב כקרקע, ורק בכותל אבנים גרידא נחלקו האם חשיב כקרקע או לא. אך יצוין שהש"ך לא בא לחלוק על עצם פסיקת הרמ"א שכל מחובר לקרקע הוא כקרקע, אלא בא רק לומר שלגבי בית אין מחלוקת שהוא כקרקע, וגם העיטור מודה.

גם המגן אברהם באו"ח סי' תרלז סק"ז שמשיג על הש"ך מכל מקום לא בא לחלוק על הכרעת הרמ"א כלל וכלל אלא המעיין בדבריו יראה שבא רק להסביר איך יתבאר לפי השיטות השונות הדין שהוציא את חברו מסוכתו וישב בה יצא ידי חובה. 

לפיכך לא מצאנו מי מגדולי האחרונים שחלק למעשה על הכרעת הרמ"א.

לפיכך לדעת בעלי השו"ע מחובר לקרקע דינו כקרקע, ובדירה דעת הש"ך שגם לדעת בעל העיטור דינה כקרקע, ולכן מקרה דנן דינו כאונאה בקרקעות, ודין תביעת האישה להידחות.

טענת האישה שלא היה לה ייצוג משפטי

באשר לטענת האישה שלא הייתה מיוצגת בעת אישור ההסכם, וזו סיבה לבטל אותו, דברים אלו דחויים:

1. התברר לנו שהאישה קיבלה ייעוץ משפטי במהלך כתיבת ההסכם.

2. גם לו יצויר שלא הייתה מקבלת ייעוץ משפטי מכל מקום היא ידעה שהאיש מיוצג, והיא בחרה שלא לקחת ייצוג מבחירתה החופשית וללא אונס כלל, וחתמה על ההסכם, ולכן אין זה מן הדין כלל שתבוא ותטען שיש לבטל את ההסכם כי לא היה לה ייצוג! גם ראה מה שנאמר בשו"ע חו"מ מה, ג בעניין מי שחתם על הסכם ואל ידע לקרוא מה שכתוב בו שאעפ"כ מתחייב בכל האמור בו, שהרי החליט מבחירתו לסמוך על האמור בשטר.

עבר זמן "בכדי שיראה"

היה שיהוי ניכר בין חתימת ההסכם לתביעת האישה לביטולו, שיהוי של כשבעה חודשים. בהלכות אונאה (שו"ע חו"מ סי' רכז, ז) מצאנו שאם עבר זמן בכדי שיראה את המקח לתגר או לקרובו אינו יכול לטעון טענת אונאה, שכיוון שיכול היה לברר את מחירו האמיתי של החפץ ולא עשה זאת הרי שמחל על זכותו לטעון טענת אונאה. 

במקרה דנן בוודאי שהייתה לאישה אפשרות לברר על מחירי דירות באזור שלהם, ולכל הפחות האם הייתה עליית מחירים מאז 2018, והאם הוטעתה או לא, ומכיוון שלא עשתה זאת בתוך פרק זמן סביר הפסידה האישה את זכותה לטעון טענת אונאה.

אומנם יש לדון בזה, שהרי מבואר בשו"ע חו"מ סי' רכז, ח שדווקא בלוקח שהמקח בידו ויכול להראותו לתגר או לקרובו הדין קצוב לו זמן של בכדי שיראה, אבל במוכר חוזר לעולם מפני שאין מקחו בידו. אך באמת במקרה דנן אין מניעה לברר מחירים של דירות דומות, ובוודאי שגם אפשר לברר בקלות האם הייתה עליית מחירים גלובלית כפי שאכן היה, וזאת גם בלי לשכור שירותי שמאי שיבדוק מהו בדיוק מחיר הדירה. זאת ועוד, במקרה דידן שהאישה ידעה שיש שינוי במחיר הדירה והיה עליה לבדוק את השינוי במחיר לפני שהסכימה לחתום על הסכם הגירושין ולכל היותר, בזמן סביר לאחר הגירושין, אפילו לטענתה שבזמן הדיון על אישור הסכם הגירושין היא לא הייתה מיושבת בדעתה על האמור בהסכם הגירושין, כפי שנאמר בדיון שהתקיים ביום 20 ליולי 2021 בפני האב"ד הרה"ג אליהו רוזנטל שליט"א כדלהלן:

ב"כ האיש: הצדדים רוצים להתגרש מתוך הרמוניה ויודעים שיש ילדים משותפים והחשיבות לדאוג לילדים למרות שהם לא הסתדרו בניהם. יש שינוי את המחיר של הדירה המשותפת על מחיר הדירה ויש משכנתא האיש קיבל את האופציה לקנות את חלקה של האישה. 

העולה מהאמור כי האישה לא עשתה זאת בזמן סביר אלא בשיהוי ניכר, ואם כן הפסידה את זכותה לטעון טענת אונאה גם לו היינו אומרים שיש דיני אונאה במקרה של חלוקת שותפות בדירה.

האונאה לא הייתה גדולה

בנוסף לכל האמור לעיל יש לבחון מהו שיעור האונאה שהתאנתה האישה: 

האיש הגיש טבלה שלפיה האונאה הייתה קטנה:

אומנם הסך שבו העריך האיש את הרכוש שהאישה לקחה אינו ברור כלל, לא נעשתה שמאות עליו, וגם כפי הנראה שמדובר בסך מופרז בהתחשב בעובדה שמדובר ביד שנייה, אך גם אם נתעלם מזה נמצא שהטעות הייתה בסך של כ-70,000 ₪. סך זה הוא בוודאי נמוך בהרבה משישית שווי המקח, וגם אם היינו מתייחסים לנדון כמיטלטלין ולא כקרקעות הרי זה נחשב כמחילה ואין בו דין אונאה. 

לאחר התייעצות עם כבוד האב"ד הרה"ג צבי בן יעקב שליט"א, הסכים עימנו כי במקרה דנן לאור המפורט יש לדחות את תביעת האישה לביטול הסכם הגירושין.

מסקנה

לאור האמור לעיל ביה"ד קובע כי ההסכם שהובא לאישור לפני כבוד האב"ד הרה"ג אליהו רוזנטל שליט"א ביום 20 ליולי 2021 שריר וקיים, ותביעת האישה לביטולו נדחית.

ניתן לפרסם את פסק הדין, לאחר השמטת פרטים מזהים.  

ניתן ביום כ"ד באייר התשפ"ג (15/05/2023).

הרב מרדכי רלב"ג – ראב"ד הרב מרדכי מזרחי בר אור הרב דוד שני

מסמך זה עלול להכיל שינויי עריכה והגהה.