מקח טעות - החזרה או הפחתה?

פד"ר ירושלים כרך א' עמ' ריז-רכ תיק מס׳ 293 ־ נב

בהרכב הדיינים: הרב אברהם דב לוין, אב״ד; הרב שמואל ביבס; הרב ברוך שרגא.

פס״ד בענין תביעת אונאה ומקח טעות

נושא התביעה

התובע קנה מהנתבע מכונית מסחרית ששימשה אותו להובלת דגים בקירור, תמורת מחיר שקבעו ביניהם. בשעת סיכום העיסקה שילם התובע לנתבע דמי קדימה, וכתבו זכרון דברים שבו מאשר הקונה שבדק את המכונית והיא מתאימה לו, והתחייב לשלם למוכר את מלוא מחירה כעבור כמה ימים שאז גם יעביר המוכר לקונה את המכונית על שמו במשרד הרישוי, וכך אמנם נעשה. לאחר מכן קרעו את מכתב זכרון הדברים.

טוען התובע שהמוכר אמר לו לפני ביצוע העיסקה שהמכונית במצב טוב וראויה לשמש את הקונה למטרתו, ובאמת בבדיקה חיצונית נראתה המכונית מתאימה וראויה לשימושו, אך הקונה ביקש לבודקה בדיקה פנימית במכון שמתמחה בבדיקת מכוניות. המוכר תבע ממנו שקודם כל ישלם לו את מלא המחיר, ובאם ימצא בבדיקה שהמכונית פגומה יחזיר לו את הכסף. הקונה נכנע לדרישתו והאמין לו ושילם לו את הכסף ואח"כ מסר אותה לבדיקה יסודית במכון ונמצא פגם בשילדת המכונית ליד קופסת ההגה. טוען התובע שבמשך כל הזמן שעבר מאז שקנה את המכונית לא השתמש בה. הקונה דרש מהמוכר להחזיר את המקח ואף היו לשם כך לבירור אצל הרב א. המוכר הסכים להחזיר את המקח, אך לטענתו רצה לנכות מהסכום שקבל עבור המכונית שווי דמי שכירות בעד הזמן שהקונה השתמש במכונית, ולכך הקונה לא הסכים. מאוחר יותר מכר הקונה את המכונית לאחר במחיר נמוך ממה ששילם הוא. ואחר כך תבע את המוכר בערכאות, ולבסוף הגיע לבית הדין לברר את תביעתו וביטל את תביעתו בערכאות.

המוכר טוען לעומתו שטרם ששילם לו הקונה את המחיר המלא בדק אותה אצל בעלי מקצוע, ועל כן אינו יכול לטעון מקח טעות. למרות זאת כשתבע אותו אחר זמן להחזיר את המקח, הסכים כאמור, אך בגלל סירובו של הקונה לנכות את שווי השכירות מהמחיר, לא בוצעה ההחזרה, וכעת לאחר שכבר מכר הקונה את המכונית לאחר אין יותר מה לדבר על החזרת המקח, כמובן.

התובע ביקש להזמין לעדות בביה"ד עד שהיה נוכח בשעת העיסקה, אבל בבואו לבית הדין הודה שהוא אינו מדבר עם התובע כבר זמן רב והתובע אף אינו מחזיר לו שלום בגלל הסכסוך. ביה"ד לא שמע את עדותו.

בישיבה אחרת הופיע לעדות בביה"ד מי שמכר לנתבע את המכונית המדוברת, והוא העיד שמכרה לאחר שנעשה בה טלאי מולחם בחלק מהשילדה שהתפרק ליד קופסת ההגה, אם כי איננו זוכר אם סיפר זאת לנתבע בזמן שמכר לו.

כמו כן הוצגה תעודת ביקורת של מכון דינמומטר ובו צוין שנמצא פגם עם טלאי ליד קופסת ההגה.

הנתבע עצמו טוען שלא ידע מאותו פגם, וכמו כן חוזר וטוען שהיה מוכן להחזיר את המקח, אבל עכשיו כשהתובע כבר מכר את המכונית לאחר אין יותר לדבר על חזרת המקח.

פסק דין

דוחים את התביעה, מאחר שגם אם מדובר במקח טעות, הואיל והמוכר הסכים להחזיר את המקח, וכעת הקונה אין בידו את המקח להחזירו, אין הקונה יכול לדרוש את פחת המום בלא להחזיר את המקח.

השאלות לדיון

א. לוקח שטען טענת מקח טעות, ובינתים מכר את המקח, האם יכול לדרוש את פחת המום.

ב. מום שהמוכר עצמו לא ידע ממנו, אבל ברור שהיה קיים ברשותו של המוכר, האם מבטל את המקח.

ג. נשתמש הלוקח במקח, ואח"כ ביטל את המקח בטענת מקח טעות, האם צריך להחזיר למוכר את הפירות שאכל מהמקח.

תשובה

א. קונה שאינו יכול להחזיר את המכר למוכר, האם יכול לטעון מקח טעות?

פסק בשו"ע חו"מ סי' רלב סעי' ד' שאם רצה הלוקח בקיום המקח ולקבל פחת המום, הרשות ביד המוכר לומר תחזיר המקח ואחזיר לך מעותיך.

ולפי"ז בנידון דידן שהקונה מכר בינתים את המקח ואינו יכול עוד להחזירו למוכר, אם המוכר עומד על שלו ואינו מוכן להחזיר את פחת המום אלא אם יחזיר את המקח, הרשות בידו.

ב. מום שלא היה ידוע למוכר

אף מום של טריפה בבית הכוסות של הבהמה שבודאי לא היה ידוע למוכר קודם שמכרה, פסק בשו"ע חו"מ סי' רלב סעי' יא שהמקח חוזר וצריך להחזיר את הדמים. לפי"ז בנידון דידן גם אם צודק המוכר שלא ידע מהפגם במכונית, מכיון שע"פ עדות העד היה הפגם קיים עוד קודם שנמכרה המכונית למוכר, המקח חוזר, כמובן בתנאי שהוא עדיין ברשות הלוקח להחזירו.

ג. השתמש הקונה במקח

פסק השולחן ערוך חו"מ סי' רלב סעיף טו שאם נשתמש הלוקח במקח צריך להחזיר גם הפירות שאכל, ועי' סמ"ע שם משום גזל, ועיין ש"ג ב"מ פרק הזהב ואור שמח מכירה פרק טז.

ולפי״ז צדק המוכר בתביעתו להחזיר לו את דמי שימוש המכונית בעת שהיתה ברשות הלוקח, אך כמובן היה עליו להוכיח שאכן הלוקח עשה בה שימוש, שהרי לטענת הלוקח לא עשה בה כל שימוש, ולפיכך עצם תביעתו לנכות דמי שכירות המכונית עבור השימוש שעשה בה הקונה - אם עשה - אינה נקרית דחית התביעה להחזר המקח, אלא חשבון ההחזר בלבד, ומכיון שתשובתו העקרונית להחזר המקח היתה חיובית, א"א כיום לתבוע ממנו להחזיר את פחת המום מבלי להחזיר את המקח.