אירוח בסטנדרט נמוך מזה שהובטח

 

יז בסיוון תשע"ב

7 ביוני 2012

תיק מס' 72027

פסק דין - אירוח בטנדרט נמוך מזה שהובטח

 

בעניין שבין

 

         א.         תמצית העובדות וטענות הצדדים.

התובעת סיכמה עם הנתבעת על קיום שבת גיבוש לגרעין התורני בבית ההארחה בשבת פרשת --.

לטענתה, כאשר הגיעו למקום בערב שבת מצאו שהמקום אינו עונה על ציפיותיהם, וקיימת חוסר התאמה בין מה שסוכם לבין מה שמצאו בפועל, מה שגרם להם עוגמת נפש רבה.

התובעת קובעת כי מבחינה רוחנית הייתה שבת נפלאה אך מבחינה פיזית – בעייתית.

טענות התביעה מתייחסות הן לחדרים והן למטבח בו היו אמורים להשתמש על מנת לחמם ולאכסן את האוכל אותו הם הביאו.

הטענות בנוגע לחדרים מפורטות בכתב התביעה ובפרוטוקול. עיקרן: חוסר נקיון בחלק מתוך 54 החדרים שהוזמנו. לדבריהם בכ- 14 חדרים היו בעיות של חוסר נקיון, אם כי ידוע להם בוודאות על 7 חדרים כאלו.

כמו כן, העדר מים חמים בכמות מספקת בכל החדרים, וכן אי הפעלה של שעון השבת שגרם לכך שהאור לא נכבה והמזגן לא נדלק למרות שהייתה שבת קרה.

בנוסף, ב 2- 3 חדרים היו חסרים מצעים, והמשפחות נשלחו למחסן לאתר מצעים, וכן היתה, לדבריהם חוסר התאמה בין חלוקת החדרים ומספר המיטות עליו סוכם לבין המצב בשטח.

בנוגע למטבח טוענת התביעה כי בניגוד לסיכומים הודיע להם אחראי המטבח, ברגע האחרון, כי לא ניתן להשאיר בשבת את הטשולנט על האש. כתוצאה מכך השתמשו בפלטה חשמלית מה שהביא בסופו של דבר לכך לקלקולו.

לדבריהם, סוכם שהמטבח יספק מפות – בתוספת תשלום, אך אלו לא היו, ובסופו של דבר קבלו מפה חד פעמית אחד איתה נאלצו להשתמש כל השבת.

כמו"כ הם טוענים שחדר האוכל לא היה נקי, והמלצרים לא תפקדו. כאמירה כוללת, הדגישה התובעת, כי בין קהל המשפחות שהתארחו, היו משפחות שרגילות לרמת אירוח גבוה. התקלות גרמו לאי נעימות גדולה, ולפגיעה בהצלחת השבת.

בנוגע לטענות על החדרים השיבה הנתבעת כי לא ידוע לה על כל תקלה ספציפית, ואם היתה תקלה היה עליהם לידע מראש, סמוך לכניסת שבת או אף במהלכה, והיו מקבלים מענה.

בעיית המזגן נבעה לדברי הנתבעת מכך שהאורחים לא העבירו אותו למצב שבת כפי שהתבקשו.

בנוגע למצב החדרים משיבה הנתבעת כי התובעת ידעה מראש (ביחס לחדרים מסויימים)  שמדובר בפנימיה שאינה מיועדת לאירוח  והסכימה לכך.

בעניין המצעים מקבלת הנתבעת את טענת התביעה והביעה נכונות לקזז את עלותם, ואכן בחשבון לתשלום אותו הגישה הנתבעת לא חוייבה התובעת בגין המצעים.

בעניין בעיית חימום הטשולנט טוענת הנתבעת כי ניתן היה לפתור את הבעיה אם היו מדווחים עליה לפני שבת.

בנוגע לנקיון חדר האוכל והמלצרים טוענת התביעה כי נושא זה לא מוטל עליה.

בעניין המפות טוענת הנתבעת כי לא הוזמנו ממנה מפות.

סכום התביעה:

עלות השבת כללה תשלום של 15,200 ₪ לתובעת ועוד תשלום לקיטרינג המפעיל את חדר האוכל, בשיעור של 1,500 ₪ ותשלום נוסף של 500 ₪ במקרה שמצב חדר האוכל לא יוחזר לקדמותו.

התובעים מבקשים לקזז את הסכומים הבאים:

2,000 ₪ עבור השימוש במטבח

2,100 ₪ עבור החדרים – העלות המלאה של החדרים בהם היו ליקויים חמורים.

בנוסף פיצוי בשווי של 20% משבת שתהווה ארוע מתקן שעלותה 20,000. סה"כ הפיצוי 4000 ₪.

התובעים שלמו מקדמה של 3,000 ₪  כך שהם מוכנים לשלם סך של 6,100 ₪ בלבד.

בסיום הדיון הורה בית הדין לתובעים לשלם סכום זה, שאינו שנוי במחלוקת.

נציין אם כן, שהשימוש במינוחים תובעת ונתבעת הם לצורכי נוחות בלבד, שכן הנתבעת היא זו הדורשת תשלום מן התובעת, אלא שהתובעת טוענת שזכותה לקזז סכומים כאלה ואחרים.

כמו כן, נציין שאומנם ההתחייבות של התובעת עבור שכר המטבח היה למטבח בנפרד (בעל הזיכיון), אך הנתבעת הודיעה שהיא נציגה מקובלת על בעלי הזיכיון במטבח, או שתסתדר איתם על פי פסק הדין.

         ב.         דיון:

המטבח:

בסעיף 4 א לחוזה שנחתם בין הצדדים נאמר:

"יצור המזון, הספקת כלי האוכל, עריכת חד"א, הגשה, פינוי וניקיון חד"א והמטבח באחריות המזמין"

נוסח זה תומך בטענתה של הנתבעת בכל הנוגע לנקיון, למלצרים ולמפות.

בענין המלצרים אף הודתה נציגת התובעת בפני בית הדין כי המלצרים לא הובאו ולא הוצעו ע"י הנתבעת. להיפך, בדיון עלה שהנתבעת אמרה במפורש שלא תוכל לספק מלצרים. לבסוף, פנה בחור שגר באיזור (והופנה על ידי הנתבעת) אל התובעת ואמר שהוא יכול לארגן מלצרים. סיטואציה כזו אינה מטילה על הנתבעת כל אחריות.

לטענתה של התובעת כאילו היה סיכום בעל פה על כך שהנתבעת תדאג למפות, בתוספות תשלום, לא הובאו ראיות וסימוכין.

מאידך, טענתה של התובעת בעניין חימום הטשולנט מוצדקת, באשר בחוזה שנחתם בין הצדדים נאמר בסעיף 4 ד כי הישיבה תעמיד "כיריים גז לחמין".

העובדה שהתובעת היתה טרודה בעניינים אחרים ולא מצאה את הזמן לדווח על הבעיה שנוצרה לא משחררת את הנתבעת מאחריותה לכך שלא מילאה התחייבות מפורשת זו.

מבחינה זו לא סיפק המטבח חלק משמעתי ממה שהיה צריך לספק, וגרם לתובעת נזק. על כן, קובע בית הדין כי יש לקזז 50% מהסכום של 1500 ₪ שנועד עבור השימוש במטבח – סה"כ 750 ₪.

אף שיש להניח  שהטושלנט המקולקל גרם לאי נעימות לכלל המשתתפים בשבת, בית הדין קובע שאין לקזז בגין כך מן הסכום ששילמו המתארחים עבור השימוש בחדרים, משום שבכל הנוגע לערך הכספי של הנאת השימוש שלהם בחדרים, אין להעדרו של הטשלונט השפעה ממשית, והשווי הכספי של הנאת השימוש בחדרים לא משתנה גם אם בסופו של דבר לא הוגש טשולנט בסעודת השבת.

החדרים:

אין ספק כי עלות השבת אותה נדרשה התובעת לשלם הינה עלות נמוכה. התובעת גם לא הכחישה כי ניסתה לצמצם את העלויות ככל הניתן – ומסיבה זו אף ביקשה לדאוג בעצמה להבאת האוכל ולטיפול בו, מה שבסופו התברר כאחד הגורמים המשמעותיים לחוסר שביעות הרצון שלה מן השבת.

ברור כי כאשר מזמינים שבת במקום כזה ובתנאים כאלו לא ניתן לצפות לרמה של בית מלון, ובמיוחד כאשר מדובר בפנימיה שהנתבעת ציינה במפורש בפני התובעת שהיא אינה מיועדת לאירוח.

אכן, אין זאת אומרת שהיה על התובעת לצפות לקבלת חדרים שיש בהם ליקויים חמורים, אך כן היה עליה לצפות שיתכנו תקלות ובעיות שיידרשו פתרון לפני שבת, ובמידת הצורך והאפשר – גם במהלכה.

בדיון בבית הדין אמר מנהל הגרעין:

"כמות הבעיות שהיתה לפני שבת, לא אפשרה לפתור את כל הבעיות באותו זמן קצר... היתה אנדרלמוסיה, כולל הנושא של החימום. הנושא של המפות לא קיבל מענה. אני ירדתי עם אחד האנשים המבוגרים ומצאנו גליל נילון ישן, שבו השתמשנו במהלך השבת באופן חלקי."

נמצא א"כ שהבעיות הקשות שארעו סביב נושא האוכל, מנעו דיווח וטיפול בתקלות שהיו בחדרים, וניתן להניח שאלמלי  הבעיות שארעו בעניין האוכל היה ניתן לפתור בצורה סבירה את מירב הבעיות שהיו סביב  החדרים.

כאמור לעיל, למירב התקלות שארעו סביב המטבח אין הנתבעת אחראית, ואשר על כן לא ניתן לראות בנתבעת את האחראית הבלעדית ללחץ שנוצר בערב שבת – לחץ, שכאמור לעיל, גרם לאי הדיווח על התקלות בחדרים ולאי הטיפול בהן.

נראה לדמות תקלות אלה לתקלות שארעו מחמת סיבה חיצונית, שלא באשמת המשכיר ושלא באשמת השוכר, באשר גם כאן לשני הצדדים היתה כוונה טובה ורצון טוב, אלא שכתוצאה מאי הבנות נוצרו תקלות שהעיבו על השבת.

תשלום דמי שכירות עבור שכירות שלא תאמה את הציפיות

לאור דבריה של התובעת בבית הדין, מסתבר מאוד שאילו היתה יודעת מראש שאלו יהיו התנאים לא היתה שוכרת את המקום לשבת.

מאידך, בסופו של דבר שהתה במקום בשבת, השתמשה במתקניו השונים, וכפי שהעידה בעצמה נהנתה מאוד מהחוויה הרוחנית של השבת. לכן ברור שאין מקום לפטור מתשלום – גם את אותן משפחות שבחדריהם היו, כדברי התובעת, ליקויים חמורים.

יש לדון אפוא כמה על אותן משפחות לשלם בנסיבות אלו.

בשולחן ערוך חושן משפט סימן שי סעיף א פסק:

"השוכר את הבהמה וחלתה ( ועדיין ראוי למלאכה) (טור), או נשתטית, או נלקחה לעבודת המלך אעפ"י שאין סופה לחזור, אם נלקחה  דרך הליכה הרי המשכיר אומר לשוכר: הרי שלך לפניך, ונותן לו שכרו משלם. בד"א, כששכרה לשאת עליה משאוי שאיפשר להשליכה בלא הקפדה; אבל אם שכרה לרכוב עליה או לשאת עליה כלי זכוכית וכיוצא בהם, חייב להעמיד לו בהמה אחרת; ואם לא העמיד, יחזיר השכר ויחשוב עמו על שכר כמה שהלך בה. מתה הבהמה או נשברה, בין ששכרה לשאת בין ששכרה לרכוב, אם אמר לו: חמור סתם אני משכיר לך, חייב להעמיד לו בהמה אחרת; ואם לא העמיד, יש לשוכר למכור הבהמה וליקח בה בהמה אחרת, ואם אין בדמים ליקח בהמה אחרת, שוכר בדמים בהמה אחרת עד שיגיע למקום שפסק עמו".

ומקור הדברים במשנה בבא מציעא עח ע"ב ובגמרא שם.

בהסבר הבדל בין מקרה בו המשכיר אומר לשוכר "הרי שלך לפניך" לבין מצב בו רשאי השוכר לנכות את דמי השכירות כתב הט"ז (סימן שכא סעיף א):

"דבכל מקום שנתבטל הענין ויפסד לגמרי כמו מת או נשבר בבהמה... אין על זה שום שכירות כלל כיון דאינה ראוי כלל... אבל במקום שיש עדיין אותו דבר בעין אלא שאירע בו הפסד לא מצי שום אחד מהם לחזור"

לאור דברי הט"ז הללו דן ביה"ד לממונות בירושלים (פסקי דין - ירושלים דיני ממונות ובירורי יוחסין יא פס"ד בעמוד שפד)  במי שהזמינו חדרים בבית מלון אך בסופו של דבר האווירה שם לא היתה כמובטח:

"ובנידון דידן שגב' א' שכרה חדר במלון לליל הסדר ולימי החג בחברה חרדית, וכוונתה היתה ברורה לחוג את הסדר והחג באוירה יהודית קדושה כדבעי, ואף ביקשה לשבת בשולחן הסדר עם משפחה שראשה יערוך את הסדר, ולמעשה קבלה אוירה מעורבת עם חילונים ופריצות, ואף הושיבו אותה בסדר בשולחן עם חילונים, יש לדון האם זה דומה לחמור למשא והבריקה דאומר לו הרי שלך לפניך, דעיקר השכירות היא החדר והאוכל ואת זה היא ממשיכה לקבל גם בתוך החברה המעורבת, או דדומה לחמור לרכב עליו דאין ע"ז שום שכירות כלל כיון דאינה ראויה כלל לזה, וכלשון הט"ז, דעיקר השכירות היא האוירה היהודית הקדושה לכבוד החג, ואת זה היא לא קבלה. ונראה לפשר בין הצדדים בסכום מסויים."

בנידון דדין מדובר במקרה דומה אך הפוך: האווירה היתה בהתאם לציפיות אך התנאים הפיזיים – פחות.

ואמנם אין לדמות לגמרי את המקרים באשר בנידון דידן התקלות לא נבעו מסיבה חיצונית אלא, בחלקן, ממעשיה של הנתבעת. אך מאידך, בנידון דידן גם התובעת היתה אחראית לחלק מן התקלות, ובכל מקרה לשני הצדדים היתה כוונה ורצון טוב, ועל כן, כאמור לעיל, נראה שניתן לדמות זאת לתקלות שארעו מסיבה חיצונית.

בשונה מהנידון בבית הדין בירושלים, בנידון דידן מדובר באירוח במקום שמראש היה ידוע שהסטנדרט בו אינו גבוה ושעלולות להיות בו תקלות.

זאת ועוד, בדיון בבית הדין התברר שהנתבעת אינה מאפשרת בדרך כלל למתארחים להביא אוכל משלהם, ומחייבת אותם להשתמש בשירותי הקייטרינג שלה, מה שכמובן מגדיל את רווחיה מן השבת. במקרה שלפנינו אפשרה הנתבעת לתובעת, לפנים משורת הדין, להביא בעצמה את האוכל. עובדה זו היא שבסופו של דבר  גרמה לחוסר שביעות הרצון מן השבת.

יש להניח, שאלמלי הליכתה של הנתבעת לקראת התובעת, היתה השבת עוברת בצורה סבירה, ומירב התקלות היו נפתרות.

לא סביר אפוא שהנתבעת תפגע מכך שהייתה מוכנה לעשות טובה עם התובעת.

על פי זה נראה שגם אותן משפחות שהיו בחדרים בהן היו ליקויים חמורים, תצטרכנה לשלם את רוב הסכום מתוך סך 2,100 ₪ אותו אמורות היו לשלם עבור השימוש בחדרים.

אמנם, על פי דברי התובעת, גם בחדרים נוספים היו תקלות – אם כי חמורות פחות, אלא שהתובעת לא ציינה מספר מדוייק של חדרים, לא הביאה סימוכין לכך ואף לא ציינה מהו הסכום שהוא דורשת לקזז מהתשלום בגין אותם חדרים.

לאור האמור, ולאור סמכותו של בית הדין לפשר, מחליט בין הדין לקזז 1,000 ₪ מהתשלום עבור החדרים.

השתתפות בעלות אירוע מתקן

על פי ההלכה "גרמא בניזקין פטור", ועל כן אף אם נקבל את טענת התובעת כאילו התנהגותה של הנתבעת גרמה לצורך לערוך ארוע מתקן, אין לחייב את הנתבעת בהשתתפות בעלותו של ארוע זה.

אכן מצאנו לעיתים חיובים גם על נזקים עקיפים אך זה כאשר מתעורר הצורך לקנוס את המזיק מחמת התנהגות לא ראויה.

בנידון דידן מודה גם התובעת בכך שלנתבעת היה רצון טוב, ובודאי שלא היה לה כל כוונה לפגוע בהצלחת השבת. זאת ועוד, ברור ששבת מוצלחת מוסיפה לשמה הטוב של הנתבעת, ושבת שאינה מוצלחת גורמת לה נזק. על כן יש להניח שהנתבעת השתדלה לעשות את המיטב לשלם הצלחת השבת – וזאת למרות התוצאות שגרמו לתובעת עוגמת נפש.

על כן, מעבר לפיצוי שנקבע לעיל, אין כל עילה נזיקית על פיה ניתן לחייב את הנתבעת בסעיף זה. כמו כן לא מוזכר פיצוי מסוג זה בחוזה שבין הצדדים ועל כן יש לדחות תביעה זו של התובעת.

    ג.       פסק הדין:

מתוך הסכום של 15,200 ₪ עבור החדרים שולמה מקדמה של 3,000 ₪. מתוך היתרה יש לקזז עוד 1,000 ₪ סה"כ על התובעת לשלם עבור החדרים: 11,200 ₪.

ביחס למטבח: בדיון ובמכתב לביה"ד הודתה הנתבעת כי החיוב של 2000 ₪ היה בטעות, וכי החיוב עבור המטבח צריך לעמוד על 1500 ₪. מתוך סכום זה  יש לקזז סכום של 750 ₪. ס"ה יש לשלם 750 ₪.

סה"כ על התובעת לשלם 11,950 ₪.

עפ"י החלטת ביה"ד בסיום הדיון היה על התובעת לשלם סכום של  6,100 ₪ באופן מיידי. נמצא שהיתרה לתשלום: 5,850 ₪.

 

תשלום זה מותנה במכתב מהקייטרינג של הישיבה בו הוא מודיע שאין לו כל תביעה כלפי התובעים בגין אותה שבת.

שני הצדדים ישאו בשווה באגרת בית הדין. התובעת שילמה 200 ₪ אגרה, על כן יש לקזז מחובה 100 ₪.

         ד.         החלטה

התובעת תשלם לנתבעת סכום של  5,750 ₪ תוך 30 יום ממתן פסק הדין.

פסק הדין ניתן ביום יז סיון תשע"ב.

 

­­­­­______________

הרב שלמה אישון

אב"ד, רמת גן