תשס"ד/12
התובעים: ועד בית א'.
הנתבעים: ב', שוכרים דירה בבנין ומשכירים לצבא.
בנושא: רעש הבוקע מהדירות שהושכרו לצבא.
התובעים: אנו גרות בבניין א', שתי דירות למטה שנשכרו משמשות כאכסניה לחיילים, המקום נהפך כבסיס צבאי, יש רעש בכל שעות היממה כמעט, מכשירי קשר, פגיעה בצניעות שלנו ולכלוך בחדר המדרגות, אנו דורשות שהשוכרים יעבירו את החיילים למקום אחר, זה מאד מפריע לנו, פנינו כבר לשוכרים, והם דחו אותנו עד כה.
הנתבעים: לאחר שהמצב היה לא טוב פנתה אלינו הרשות המקומית וביקשה שנאפשר דיורים לחיילים אצלנו, בהתחלה היה מדובר על כמה חודשים, ואחר כך האריכו את החוזה עד סוף שנה זו למניינם, אנו מוכנים לשלם עבור ניקיון ועבור אדם שיקפיד לשמור על הסדר והשקט.
עד כאן עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות.
לפנינו עומדת לבירור תביעת דיירים שהמשכיר הכניס לבנין שלהם דיירים נוספים שמפריעים להם ברעש ובהתנהגות, האם זו עילה לדרישה לסילוק גורם הנזק?
אין ספק שמה שעשו הנתבעים זו תרומה חשובה לשמירה על הביטחון, אולם האם זה צריך להיות על גבם של אנשים ותושבים שקטים שנוכחות הצבא בבניינם מפריע להם מאוד?
לאחר עיון בנושא בית הדין בא לכלל מסקנה זו.
על בסיס ההלכה המובאת בשו"ע חו"מ סי' קנ"ו סע' ב', שיש זכות לשכנים למנוע משכן אחר, לגרום כניסה ויציאה של אנשים רבים שמפריעים להם. אמנם בתוך ביתו, לדעת מרן המחבר אין שכנים יכולים להתערב אפילו אם עושה הוא רעש אם כבר החזיק, ולדעת הרמ"א, אפילו בלי חזקה יכול לעשות כרצונו, אבל אם עצמת הרעש היא כה גדולה שאותו אדם בגלל רגישותו סובל, חייב השכן להתחשב בזה ולסלק את המזיק. בנידון שלפנינו, בית הדין השתכנע שהרעש ושאר ההפרעות שנגרמים לשכנים הם גדולים עד כדי כך שהם רשאים לדרש מהשכנים סילוק דבר הגורם את הנזק.
ולכן בית הדין סבור שעל הנתבעים למצוא פתרון אחר, או להעביר את החיילים לבנין שיהיה כולו שלהם, או פתרון אחר, השכנים אינם חייבים לספוג את ההפרעות האלה.
לסיכום: הנתבעים יפסיקו את אירוח החיילים בדירות בבניין א', לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידם.