התחייבות בדבר שאינו תלוי במתחייב

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' נז-סב

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בטענת קנין דברים

השאלה

הנתבע התחייב לתובע על דבר שאינו בידו לעשות והוא תלוי בדעת אחרים, האם ההתחייבות תופסת.

תשובה

סתירה בפסקי המהרשד"ם במחייב עצמו לבדר שאינו בשליטתו

במהרשד"ם חו"מ סי' רס"ה כתב בסוף התשובה וז"ל:

"ומה שחייב עצמו ראובן המוכר בקנין שמחוייב לעשות שתתרצה אמו ואחיו במכירה, פשיטא דקנין דברים בעלמא הוא ולא שייך קנין בהאי, משום שהדבר תלוי באחר ואינו בידו" עכ"ל.

ובסי' תי"א שנשאל בראובן ששכר דירה מאלמנה ובנה, ונתחייבו המשכירים בשטר בחיוב להעמיד הבתים ביד ראובן כל זמן השכירות מכל מערער בעולם, ועתה בא לוי שגם הוא בן האלמנה ומערער על השכירות באמרו שגם לו חלק ונחלה בבית והוא אינו מרוצה להשכיר לראובן, ופסק שהשכירות קיימת, ובסוף דבריו כתב וז"ל:

"וזולת זה אף אם לא היה למשכירים שום חלק בבתים הללו מכל מקום כיון שנתחייבו להעמיד הבתים בשכירות ביד ראובן, פשיטא שחייבים לקיים".

הבדל בין חיוב להשתדל לבין חיוב גמור

ולכאורה פסקיו סתרי אהדדי, ונראה דאם נתחייב ראובן בקנין שמחויב לעשות שתתרצה אמו ואחיו במכירה, זה ודאי קנין דברים, דהוא לא בעלים על רצון של אמו ואחיו, אבל אם אחד התחייב להעמיד את הבית של פלוני ויעשה כל השתדלות שפלוני ישכיר לראובן את ביתו, ודאי חייב להשתדל כדי להעמיד את הבית לרשות ראובן השוכר, דזה פשוט אם המשכיר לא יסכים בשום אופן להשכיר לראובן, מה יש לו לעשות יותר, אבל להשתדל מחוייב.

ועיין בחוות יאיר סי' קכ"ח בראובן שתבע את שמעון שנתחייב לו שמעון בשטר ובקנין להשתדל לראובן חזקת ישוב אצל השר, על הוצאות שמעון, ושמעון טוען שאין החיוב חל מעיקרו כי נתחייב על דבר שאינו בידו דשמא לא ירצה השר ליתן לראובן חזקת ישוב, והשיב הרב חוות יאיר דאם היה החיוב שבשטר שאם לא ישתדל יתחייב ליתן לו סך כך וכך, אז היתה ההתחייבות הזאת אסמכתא דלא קניא רק בב"ד חשוב, אבל בנידון דידן שנכתב בשטר סתם איך שהוא מחייב עצמו בהשתדלות הנ"ל, אף שהוא דבר שאינו בידו דשמא לא יתרצה השר, מ"מ לא נפטר שמעון מההשתדלות כמו שחייב עצמו, ואם לא יתרצה השר בשום פנים אז יפטר בטענת אונס דפטריה רחמנא.

והנה כן כתב המהראנ"ח חלק ב' סי' ל"ו והובא דבריו במחנ"א בדיני אסמכתא בסי' ד' שכתב דלא קרינן אסמכתא מה שאדם מחייב את עצמו לעשות כשאין הדבר בידו, ובההוא דיהיב זוזי אחמרא ופשע ולא זבין, לא אמרינן אסמכתא על קנית היין עצמו, דודאי מחוייב לקיים דבריו ולקנות ולהביא, אלא היכא דעבר ולא קנה ובא זה לחייבו לפרוע לו מה שהתנה לפרוע לו משלו, לא גמר ומקני.

כשמתחייב לקנות לא חל חיוב גם להשתדל

אולם בנתה"מ בביאורים סי' ס' ס"ק י' ובסי' רי"א ס"ק א' כתב לדינא דהמחייב עצמו לקנוס לחבירו דבר ידוע שאינו ברשותו ואינו מצוי בשוק לקנות, כגון שהתחייב לו בית פלוני או שדה פלונית, לא חל עליו החיוב כלל ואין עליו חיוב לקנותו, כיון דאינו בידו לגמרי, דאולי לא ירצה חבירו למכור לו בעד כל הון, וכיון שלא חל החיוב במקצת לא נתחייב כלל, ולא מהני החיוב רק כשמחייב עצמו ליתן או למכור לו לכשיקחנה ויבוא הדבר לרשותו.

ונראה ללא דמי לנידון דידן, דאם התחייב לקנות לו בית פלוני אינו מחוייב גם להשתדל, כיון דאינו בידו לגמרו על מה שהתחייב, וכיון דלא חל החיוב במקצת לא חל כלל, אבל בנידון דידן דהחיוב היה להשתדל וזה בידו הוא, ודאי חייב להשתדל, וכמו שהסיק בחוות יאיר, ועי' בנתה"מ סי' ר"ח ס"ק ג'. ובנידון דידן זהירותו של המוכר שלא הקנה לו את המחסן אלא שתהיה לו זכות קדימה, זה מזכה את הקונה שהחיוב על המוכר להשתדל.

הרב ברוך יצחק לוין.