אי ביצוע מלאכה כראוי על ידי מנהל עבודה ונאלץ אחר לעשותה

‏יום חמישי כ"ח אדר תשע"ח

תיק 0318

פסק דין בתביעה של נתן ושלמה נגד צבי

התביעה של שלמה נידונה ברובה בפסק קודם (תיק 0218), וכאן נידון החלק שנשאר פתוח כמבואר בפסק הנ"ל.

טענת התובע – נתן

נתן תובע מצבי שלוש תביעות:

•     20,000 ש"ח דמי תווך שבנויים משתי פעימות: א. 5,000 ש"ח מסכום ראשוני של 25,000 ש"ח דמי תווך בזה שקישר בין גיסו, שלמה, לבין צבי, וגרם לכך שצבי יקבל את העבודה לבניית ביתו של שלמה. מ- 25,000 ש"ח אלו שולמו 20,000 ש"ח ולכן יש 5,000 ש"ח שעדיין מגיעים לנתן. ב. מעבר לסכום זה הייתה תוספת של עוד 15,000 ש"ח דמי תווך, שצבי הסכים לשלם לנתן, כאשר נתן טען לפניו שדמי התווך המקובלים הם הרבה מעבר לזה שצבי התחייב לו בהתחלה. מסכום זה לא שולם כלום, אע"פ שבתור דמי תווך היה חיוב לשלם אותו מראש בלי קשר כלל להתקדמות העבודה.

•     40,000 ש"ח דמי ניהול בגלל שצבי לא היה בשטח הרבה מן הזמן לפקח על הנעשה ולא לקח אחריות על הנעשה כגון ביציקות וכו', ולא היה בשטח לתת עצות ולטפל בבעיות שנוצרו וכל זה נפל על כתפי נתן. נתן הביא ראיות ממסרונים שבינו לבין צבי וחלק מן הדברים יפורטו בהמשך.

•      החזר בעבור קורסים שהיה צריך לבטל בגלל אריכות העבודות, ותשלום לשומר מחליף בעבור קורסים שהיה חייב להיות נוכח בהם ועוד.

טענת התובע – שלמה:

שלמה עדיין עומד על התביעה שלו שנידונה ברובה בפסק קודם (תיק 0218) להחזר בגלל שצבי לא עשה עבודתו כדבעי כמפורט בתביעה בפסק הנ"ל.

טענות הנתבע:

בקשר לתביעה א.

צבי הודה שחייב 5,000 ש"ח על דמי התווך הראשונים.

בקשר לדמי התווך השניים צבי טוען שתי טענות:

•      ההסכמה שלו לעוד 15,000 ש"ח הייתה תוצאה של סחיטה של נתן שאיים שיסלק אותו מן העבודה אם אינו משלם לו 15,000 ש"ח הנותרים ולכן אינה מחייבת.

•      ההסכמה של צבי הייתה על סמך זה שנתן יעבוד בשטח בניהול הפרויקט בשבילו, ולכן זמן התשלום על חלק זה של הכסף - היה לקראת סוף הפרויקט על סמך שירות שיינתן. והואיל וצבי סולק מן העבודה כבר בהתחלת הפרויקט - אין חובה לשלם בגלל שלא קוים התנאי של עזרה בניהול הפרויקט.

בקשר לטענות שלא ניהל הפרוקט כדבעי, צבי טוען שלא התחייב להיות בשטח זמן מסוים, ובכל זאת היה בשטח, וכל פעם שהיה צריך משהו הוא הגיע ועשה.

פסק דין:

נדון בטענה הראשונה של דמי תווך ואחר כך נדון בטענה שצבי לא ניהל הפרויקט כדבעי.

דמי תיווך

יש לעיין:

א. אם הטענות הבאות של צבי מתקבלות:

•      הסכמתו באה מתוך סחיטה.

•      בתמורה להתחייבות היה תנאי שנתן יעבוד בשבילו, והואיל וזה לא קוים - הוא פטור מן התשלום.

ב. אם יש לצבי מיגו להעצים טענתו, בגלל שאין לפנינו שטר או עדים שהייתה התחייבות אלא מסרונים והודאה של צבי על כך.

ג. אם יש בנידון דידן "מודה מקצת הטענה", בגלל שצבי הודה על חיוב של 5,000 ש"ח מתוך התביעה של 20,000 ₪, שתחייב את צבי שבועה דאורייתא לאמת טענתו? ואם כן, מה הדין בזמנינו כאשר בתי הדין נמנעים מלהשביע?

נדון אחד אחד בע"ה.

טענה שהייתה סחיטה

טענת סחיטה לפטור מהתחייבות מתקבלת באחד משני מקרים:

•      יש עדים שמעידים שידוע להם אמצעי הסחיטה שהמוטב הפעיל נגד המתחייב.

•      המתחייב מסר מודעה לפני עדים טרם ההתחייבות שבה הוא מצהיר שהוא נשוא סחיטה והסכמתו להתחייב אינה מרצונו.

כל זה מבואר בחו"מ רמב,א על פי ב"ב מ:

במקרה שלנו יש אך ורק טענת הנתבע שהוא היה נשוא סחיטה, בלי שום ראיה או מודעה, ולכן לא מתקבלת טענה זו.

סיכום פרק זה

לא מתקבלת טענת סחיטה בגלל שאין על כך ראיה או מודעה.

טענה שההתחייבות באה תמורת עבודה של נתן

כאשר יש התחייבות ברורה לפנינו - לא מועילה טענת המתחייב שהיה תנאי בהתחייבות שלא קוים ולכן הוא פטור מלשלם. דבר זה מבואר בחו"מ פב,יב:

"טען הלווה שהשטר נעשה על תנאי שאם אקיימנו אפטר וקיימתיו ומלוה אומר שלא היה שום תנאי בדבר... נשבע המלוה ונוטל..."

סיכום פרק זה

אין טענת המתחייב מתקבלת שהיה תנאי בהתחייבות להפטר, אלא המוטב נשבע ונוטל.

האם יש לנתבע מיגו להעצים טענתו?

יש כלל בהלכה, שאם עמדה לפני טוען טענה שהייתה מזכה אותו, והוא בחר בטענה שאינה מזכה אותו, יש להעצים טענתו שטען בפועל עם הנאמנות שהייתה עומדת לו אילו היה טוען את הטענה האחרת המזכה אותו. כלי זה נקרא "מיגו", היינו מיגו שהיה טוען טענה אחרת שהיתה מתקבלת...

יש לעיין אם עומדת לצבי טענת מיגו?

בדרך כלל יש שני סוגי טענת מיגו:

•      לא היו דברים מעולם, זאת אומרת שהטוען היה יכול להכחיש טענת השני מכל וכל, והיה נאמן בטענה זו, ובמקום זה הוא בחר להודות לטענת השני, אלא לטעון טענת פטור אחרת שאינה מזכה אותו.

•      טענת פרעתי, זאת אומרת גם כאשר יש לשני ראיה שמונעת מהטוען לטעון להד"ם - הוא יכול לטעון שאכן היה חייב אבל פרע את התחייבות שלו בהמשך.

יש לעיין אם עומדת לפני צבי אחת מטענות מיגו אלו?

טענת להד"ם

אין לפנינו שטר או עדים שמעידים על קיום ההתחייבות, ברם יש לפנינו העתק של המסרונים של צבי ונתן שבהם צבי מודה להתחייבות של 15,000 ש"ח אלו. ונשאלת השאלה אם אפשר לטעון להד"ם מול העתק של מסרונים?

נראה שהעתק של מסרון אינו פחות מכתב ידו של מתחייב שתקף, ואי אפשר לטעון נגדו להד"ם כמבואר חו"מ סט,א.

סיכום פרק זה

לא מתקבלת טענת להד"ם מול העתק של מסרונים שבהם המתחייב מודה שחייב.

טענת פרעתי

עיין חו"מ סט,ב מחלוקת בין המחבר והרמ"א אם הנתבע נאמן לטעון פרעתי כאשר יש בידי התובע כתב ידו של הנתבע שהנתבע חייב לו. המחבר פסק כרמב"ם, שמתקבלת טענת פרעתי מול כתב ידו של הנתבע, והרמ"א הביא דעת החולקים שלא מתקבלת טענת פרעתי במקרה זה. מסקנת הרמ"א:

"ואין לדיין בזה אלא מה שעיניו רואות".

יסוד המחלוקת היא בשאלה אם מי שמשלם התחייבות כאשר יש עליו כתב ידו, צריך לדרוש החזר הכתב יד כדי שלא יהיה עליו שטר התחייבות, והואיל וכן אם לא דרש החזר כתב היד - הכ"י עומד בתוקפו ואינו נאמן לטעון מולו פרעתי, או דלמא מי שמשלם אינו שם לב לכתב יד בגלל שאינו שטר רשמי, ולכן אינו דורש החזר הכתב יד כאשר הוא משלם - לפי הבנה זו נאמן לטעון פרעתי מול כתב יד.

נראה שבנידון דידן לכל הדעות נאמן לטעון פרעתי כאשר מדובר בהעתק תכתובת של מסרונים, בגלל שאין משהוא בידי התובע שהיינו מצפים מן המשלם לדרוש שיחזיר לו. אם כן נאמן לטעון פרעתי מול העתק מסרונים.

סיכום פרק זה

נאמן לטעון פרעתי מול העתק התכתבות של מסרונים.

לפי הנאמר כאן, יש לצבי מיגו שהיה יכול לטעון שפרע כבר ה-15,000 ש"ח של ההתחייבות השנייה ועל סמך זה מתעצמות טענות צבי שההתחייבות הייתה כתוצאה מסחיטה וטענתו שהייתה מול תמורה של עבודה של נתן.

סיכום פרק זה

הטענות של צבי שפטור מלשלם ההתחייבות של 15,000 ש"ח מתקבלות.

האם יש כאן מודה מקצת הטענה?

כאמור צבי הודה שהוא חייב 5,000 ש"ח על ההתחייבות הראשונה של דמי תווך, ולכן יש כאן דין מודה מקצת הטענה כמבואר בחו"מ עה,ב. ואפילו לפי הסוברים שאם טענו הלוואה ומודה בפיקדון - פטור משבועה עיין ש"ך פח,לט דיון בזה, מ"מ בנידון דידן לכל הדעות חייב, בגלל שמודה לו בחלק מן התווך שתבע ממנו היינו 5,000 ₪, ובכפירה יש ויכוח אם זה תווך או התחייבות מותנית בתמורה של עבודה, ובזה חייב לכל הדעות בגלל שההודאה היא ממן הטענה.

סיכום פרק זה

צבי חייב בנידון דידן שבועת מודה מקצת הטענה שאינו חייב ב-15,000 ₪ של התביעה השנייה.

איך נוהגים בזמנינו כאשר יש חיוב של שבועה דאורייתא?

עיין חו"מ פז,יט:

"י"א שבדורות אחרונים ביטלו שבועה בשם, לפי שעונשה גדול, ונהגו להשביע בארור".

ובזמנינו גם לא משביעים בארור, בגלל שגם בזה ענשה גדול, אלא מנהג בתי הדין לחייב שני שליש בשבועה דאורייתא לפי ראות עיני הדיינים.

במקרה דנן נראה לחייב שני שליש לפי המנהג, בגלל שהטענות של צבי לא היו כל כך טובות כמו שכתוב למעלה, ואע"פ שהיה לצבי מיגו, מכל מקום יש גם מודה במקצת, ולכן נעמיד הדין על המנהג לחייב שני שליש.

סיכום פרק זה

על צבי לשלם לנתן 5,000 ₪ עבור התביעה הראשונה שמוסכמת בין הצדדים ושני שלישים של 15,000 ₪, דהיינו 10,000 ₪, על התביעה השנייה, סה"כ לתשלום 15,000 ₪.

נעבור עכשיו לדון בדמי ניהול הפרויקט.

דמי ניהול

התרשמות בית הדין היא שאכן צבי לא היה בשטח כדבעי, וניהול הפרויקט התבצע ברובו על ידי נתן. יש כמה אינדיקציות לכך:

•      בהעתק התכתבות המסרונים שנתן הציג לפני בית הדין, אנו עדים לכך שנתן היה צריך לבקש ולהזכיר לצבי כמה פעמים להביא או לעשות דברים באתר, כגון לגדר האתר ולהביא שלטי אזהרה ולהגדיל מספר הפועלים, כאשר צבי אינו מודע דיו לנעשה באתר.

•      יש התכתבות מתאריך 17.9.2017 שנתן מתחנן לצבי לעשות משהו וצבי כותב לו שהוא עם הילדים ולכן לא יכול.

•      קבלן המשנה הראשון קרע כבל חשמל של חברת החשמל שמוביל לבית של שלמה. הכבל נשאר חשוף הרבה זמן בלי טיפול של צבי והתברר שהיה בו חשמל חי כל הזמן הזה, וכל הזמן הזה נתן ביקש מצבי לטפל בנושא. ואע"פ שצבי אמר שהוא הודיע לשלמה לקרוא לחברת החשמל, לא נראה שבזה תמה האחריות שלו על הנעשה בשטח.

•      הוכח בבית הדין שהיו יציקות שצבי כלל לא היה נוכח בהן, ונתן היה צריך להביא מהנדס לבדוק שהברזלים היו קשורים כדבעי וכו'. ההוכחה הייתה שצבי טען שהיציקה של המדרגות נעשתה אחרי שעזב העבודה, ונתן הוכיח על ידי צילומים עם תאריך שהן נעשו כאשר צבי היה עדיין הקבלן.

•      צבי טען שה- 15,000 ש"ח שהוא התחייב לנתן – היו תמורת עבודה שנתן יעשה לו בשטח בניהול הפרויקט. יש בזה הודאת בעל דין שאכן נתן עשה עבודה שצבי עצמו היה אמור לעשות.

•      בדיון הראשון של טענות שלמה נגד צבי, צבי אמר במפורש שלא היה צריך לבא לשטח בגלל שידע שנתן נמצא והוא דואג לכל הדברים (עמוד 6 בפרוטוקול).

•      נראה מתקבל על הדעת שההתחייבות הנוספת של צבי ב- 15,000 ₪ נעשתה בגלל שצבי ידע שנתן עושה לו שירות מצוין בשטח, בין אם זה נאמר במפורש, כטענת צבי, ובין אם זה לא נאמר כמו טענת נתן. איך עוד אפשר להבין האדיבות של צבי לשלם סכום כזה גדול בגלל טענת נתן שדמי תווך בשטח הם גדולים ממה שצבי שילם לו?! לא נראה שטענה זו הביאה את צבי להתחייב לשלם סכום כזה גדול כמו שצבי עצמו תמה בדיון שלא היה מתחייב סתם לנדב סכום כזה גדול. לכן יש בזה ראיה שאכן נתן עשה לצבי שירות מצוין בשטח כאמור.

לאור כל הנ"ל נראה לקבל הטענה שנתן עשה הרבה מניהול הפרויקט שצבי היה צריך לעשות.

ועיין בפסק הקודם של שלמה נגד צבי (תיק 0218) שהתשלום לקבלן אינו נמדד לפי התוצאה בלבד ולכן אם נמלים קצרו קמה שהקבלן היה צריך לקצור - הקבלן אינו מקבל תשלום על כך, וכן אם אחרים קצרו הקמה - גם בזה הקבלן אינו מקבל תשלום, וכל זה על פי דברי הרמב"ן גיטין עז: ועוד פוסקים, אם כן לא מגיע לצבי תשלום על ניהול הפרויקט שהוא לא עשה בפועל.

סיכום פרק זה

על צבי להחזיר דמי ניהול הפרויקט שהתבצע בפועל על ידי נתן.

מיהו אי אפשר לומר שצבי לא עשה בניהול הפרויקט כלל, שהרי לדוגמא הוא זה שהביא הגדר והשלטים לגדור האתר, על אף שנתן היה צריך להזכיר לו ולבקש כמה פעמים, מכל מקום סוף סוף צבי היה זה שהביא הדברים. אם כן אי אפשר לומר שצבי לא עשה כלום. אם כן נראה לחייב את צבי להחזיר שני שליש מדמי הניהול שקיבל על ניהול הפרויקט.

איך לכמת דמי ניהול של פרויקט כזה?

עמיתינו הרב ישועה שליט"א הביא לפנינו שבאתר דה מרקר נאמר שמנהל עבודה שאין לו תואר או ניסיון מקבל 11-12,000 ש"ח בחודש, ובאתר שמועסקים כותבים כמה מרוויחים בפועל נאמר שמנהל עבודה מרוויח 10,000 ש"ח בחודש.

למעשה נראה לקבל את האומדן הנמוך של 10,000 ש"ח בחודש בגלל שהמוציא מחבירו עליו הראיה.

מדובר בעבודה של שלושה וחצי חודשים עד שצבי סולק סה"כ 35,000 ₪. נאמר כבר שיש לחייב שני שליש מזה סה"כ 23,333 ₪.

סיכום פרק זה

על צבי להחזיר 23,333 ש"ח מהמשכורת שהוא קיבל.

למי מגיע החזר זה לשלמה או לנתן?

נשאלת השאלה למי מגיע החזר זה?

נראה שהחזר זה מגיע לשלמה ולא לנתן, בגלל שנתן הוא העובד של שלמה לפקח על העבודה לטובת שלמה, ולכן כל מה שהוא עשה היה מחוייב מתוקף תפקידו וכבר קיבל על זה משכורת.

אפשר להביא כמה הוכחות לכך:

•      גם היום כאשר צבי אינו קבלן בשטח, נתן ממשיך לנהל הפרויקט ועושה מה שעשה כאשר נתן היה קבלן באותה משכורת שהוא קיבל אז, בלי תוספת. זאת אומרת המשכורת שלו כוללת ניהול הפרויקט. אם כן כל החזר צריך להגיע לשלמה.

•     נתן טען מול צבי שנתן היה בעד שצבי יהיה הקבלן, בגלל שנתן חשב שצבי יקל מעליו את עומס הניהול של הפרויקט לעומת קבלן ערבי שבמידה ונבחר היה כל העומס מוטל על כתפי נתן בלבד. באמירה זו יש הודאה שניהול הפרויקט היה מוטל בראש ובראשונה על נתן, אלא שחשב שצבי יעשה את עבודתו כנדרש וכך יקל עליו.

לאור האמור נראה שההחזר מגיע לשלמה ולא לנתן.

סיכום פרק זה

ההחזר של צבי מגיע לשלמה.

הפסדים בגלל אריכות העבודה

כבר פסקנו בפסק הדין קודם (תיק 0218) שאי אפשר לחייב את צבי על אריכות העבודה ואת כל ההפסדים צריכים לדרוש מאיברהים שהתחייב בחוזה לסיים העבודה באמצע ינואר.

סיכום פרק זה

צבי פטור מכל הפסד שנוצר על ידי אריכות העבודה. כל התביעות האלו צריכים לתבוע מאיברהים.

ההחלטה:

על צבי לשלם לנתן 15,000 ש"ח בתוך שלושים יום מאישור פסק זה.

על צבי לשלם לשלמה 23,333 ש"ח בתוך שלושים יום מאישור פסק זה וזה בנוסף ל 53,500 ש"ח שצבי חייב לשלם לפי הפסק הקודם (תיק 0218). סכום זה היה אמור להיות משולם שלושים יום מתאריך הפסק הקודם כ"א שבט תשע"ח.

ניתן כ"ח אדר תשע"ח

הרב יהודה קרויזר - מרא דאתרא.

הרב ברוך פז.

הרב ישועה רטבי.