תשלום שוכר על קו טלפון שאין לו שימוש

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' פא-פב

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בשוכר שהתחייב לשלם עבור טלפון כשלא יכל להשתמש בו

סיפור המעשה

בנידון שבחוזה לא נזכר כלל שחייב המשכיר להעמיד לרשות השוכר טלפון, ואכן השכן הקודם בדירה לקח אתו מכשיר הטלפון, והשוכר בכלל לא היה יכול להשתמש בטלפון, אבל כעת ששכר את הדירה כתוב בחוזה החדש שעל השוכר לשלם עבור הטלפון וכו', ומבזק תובעים מהשוכר את התשלום הקבוע שצריכים לשלם אף אם לא השתמש בטלפון, ויש לו ברירה להודיע לנתק את הקו אז יהיה פטור, אבל אם ירצו לחדש את הקו יצטרכו לשלם בהתקנה חדשה, וע"ז הלא התחייב השוכר שעליו לשלם את כל ההוצאות בגין הטלפון, ואף אם ירצה השוכר לוותר על טלפון אבל בגלל ההתחייבות בחוזה החדש יצטרך לשלם עבור כל ההוצאות בגין הטלפון. לכן יש כאן ספק גדול מי צריך לשלם עבור דמי החזקה של השנה קודמת, לכאורה כיון שלא היה לשוכר שום תועלת מהטלפון, ולא נזכר בחוזה שעל המשכיר לספק טלפון לשוכר, גם השוכר וגם המשכיר אינם חייבים בדמי ההחזקה, ויש לומר דהשוכר חייב בכל ההוצאות שחלו על הדירה, ובדירה שיש בה אינסטילציה וקו לטלפון, הרי זה חלק מהדירה וחל על בעל הדירה, או דיש לומר דהתשלום של דמי ההחזקה חל על בעה"ב דאין זה תשמישי הדירה, שעל השוכר אין חיוב לשלם אלא תשמישי הבית, דרק אם הטלפון פועל הרי זה תשמישי הדירה, ושוכר ששוכר דירה כל תשמישי הדירה שייכים לו, אבל אם הטלפון לא פועל אין זה אלא חלק מהבית והבית הלא קנין גוף הבית של בעה"ב, ולכן עליו מוטל לשלם כמו מס רכוש, דרק ארנונה צריך השוכר לשלם מפני שמסים הללו הוא מי שמשתמש בקנין הפירות.

פס"ד

על השוכר לשלם עבור התקנת הטלפון

הצדדים בהלכה

ב"ב ו' ב':

"אמר רב נחמן אמר רבה בר אבהו המשכיר בית לחבירו בבירה גדולה משתמש בזיזיה ובכתליה עד ד' אמות", ופירש"י: "הרי זה משתמש בכתליה בחורי הכתלים על פני ארכה מבחוץ עד ד' אמות", וברמ"ה פירש לתקוע מסמרים בכתלים ולהעמיד סולם. ורבא אמר אפילו רחבה שאחורי הבתים".

והלכה הוא הכל כמנהג המדינה.

ולכן בטלפון במה שיש קו לטלפון אפילו אם לא כתוב בחוזה יש לו לשוכר זכות השתמשות, וכיון שקנה קנין פירות בכל המתקנים הללו הרי זה ברשותו וצריך לשלם דמי החזקה מפני שזה נכלל בשכירות הדירה. ועי' בחו"מ סי' שי"ג סעיף א' במה שמסיק ובכל אלו הדברים הולכים אחר מנהג המדינה והשמות הידועים להם עכ"ל.

ובקצרה נראה, אמנם חוזה שכירות הדירה הופר אחרי חדשיים ע"י המשכיר שלא סדר נתינת המים ע"י העיריה, ובגלל זה נהפך מדירה למחסן, אבל אין זה אמור אלא לענין התשלומים, אבל אם ירצה המשכיר לסלק את השוכר מהמושכר בתוך הזמן לא יוכל, כיון שיש לו לשוכר קנין פירות בדירה והוא הבעלים על כל התשמישים, ואין המשכיר בעלים לסלק ולהשכיר לאחרים בתוך הזמן, וכיון שהשוכר הוא בעל קנין הפירות ובתוך קנין פירות נכלל גם שמוש בקו הטלפון כמנהג המדינה, אף שלא כתוב בחוזה, ואין המשכיר בעלים אף בנוגע לטלפון, לכן החייב בהחזקת הקו הוא השוכר ועליו לשלם שכר החזקת הטלפון, ואין לחייב את המשכיר. ולא דמי למה שאין השוכר צריך לשלם שכר דירה אלא שכר מחסן, דבאמת אין זה אלא מחסן, אבל בשכר אחזקת טלפון חברת הטלפונים דורשים מחיר של החזקת טלפון, וזהו שוויות של זכות החזקת קו, וכיון שזכות הזאת נקנית לשוכר הוא צריך לשלם כמה שעולה זכות זאת שלפי ההערכה של חברת הטלפונים שוה 14.50 ש"ח לחדשיים.

הרב ברוך יצחק לוין.