ביטול הזמנת פייטן ביום האירוע

תשע"ז  2016

תיק מס' 5777-0

פסק דין

בפני כבוד הדיינים:

הרב אוריאל אליהו - אב"ד, הרב אלעד שלמה יוסף - דיין, הרב בועז רוזנטל - דיין.

בעניין ביטול הזמנת פייטן ביום האירוע

שבין

תיאור המקרה

אדם שנולד לו פטר חמור, ארגן אירוע מכובד, לצורך קיום מצוה חשובה ונדירה זו.

לטקס הפדיון, הזמין פייטן, כדי שינעים בקולו במהלך הטקס.  

בעקבות הזמנתו, דחה הפייטן הזמנות רבות, אשר היה יכול לקבל תמורתן כ 10,000 ₪ לכל ערב אליו הוזמן. וזאת משום התחייבותו להופיע בטקס הפדיון.

כמו כן, שכר הפייטן נגנים ומערכת הגברה לצורך האירוע.

יתרה מזאת המחיר שסוכם על ההופעה בטקס היה נמוך באופן משמעותי – 3000 ₪, וזאת משום הזכות לשיר באירוע נדיר כזה, וכן הפרסום שעתיד היה הפייטן לקבל בעקבות הופעתו זו.

בערב האירוע התקשר בעל החמור וביטל את ההזמנה.

לטענתו, לאחר שהרהר בדבר, החליט שלא משתלם לו לשלם 3000 ₪ בשביל טקס של רבע שעה.

יצוין, שהפייטן לא הגביל את ההופעה בזמן.

הפייטן טוען שכיוון שהוזמן, ועקב כך ביטל הזמנות רבות, אשר היה מקבל תמורתן סכום גבוה, הרבה מעבר למה שהיה מקבל עבור שירה בטקס, לכן, על בעל החמור לשלם לו את השכר שהובטח עבור שירה בטקס, בגובה 3000 ₪.

כמו כן, תובע הפייטן בנוסף לנ"ל, את ההפרש, אותו היה יכול להרוויח, אילו היה שר באירוע אחר.

ונימוקו עמו, שהרי לא הוזיל את המחיר ממה שנוטל דרך כלל, אלא מחמת רצונו להשתתף באירוע נדיר כזה כפייטן, השתתפות, אשר נותנת מוניטין ופירסום השווים לו את ההנחה.

לעומתו טוען בעל החמור, שההזמנה הייתה בטעות, מחמת שלא חישב נכון את הזמנים, ושכר של 3000 ₪ לרבע שעה, זהו סכום גבוה מדי, ואינו סביר כלל וכלל.

פסק דין

בעל החמור חייב לשלם לפייטן  3000 ₪.

נימוקים:

א.      בעל הבית שהזמין פועל אסור לו לבטלו ואם בטלו ללא סיבה יש לו עליו תרעומת (ב"מ עו ב, שו"ע חו"מ שלג א), ואינו חייב בתשלומין (תפארת ישראל ב"מ פרק ו יכין אות ג וכ"מ בש"ך חו"מ שלג א), אמנם רשאי להתרעם ולכעוס עליו בליבו (חזון יחזקאל על התוספתא ב"מ פרק ז א) אא"כ בטל הצורך בעבודה שלא בפשיעתו כגון ששכר פועלים להשקות שדהו ובלילה הושקתה השדה ע"י הנהר או שא"א להשקותה כי פסק הנהר שאז בעה"ב פטור לגמרי (ב"מ עו ב, שו"ע חו"מ סימן שלג א-ב, שלד א-ב), ואף תרעומת אין עליו (שם שלג א).

ב.   אמנם אם כבר התחיל הפועל את מלאכתו ואפילו רק יצא לדרך בעה"ב אינו יכול לחזור בו וחייב לשלם לפועל שכרו כפועל בטל ואפילו שלא הפסיד עבודה אחרת על סמך סיכומו עם בעה"ב דבזה שהלך יש כאן קנין על חיוב העבודה כולה, וכ"ש אם מחמת הבטחתו לבעה"ב הזה דחה והפסיד עבודות אחרות שהיה יכול להרוויח בהן שאז חייב בעה"ב לשלם מדין מזיק בדינא דגרמי (ב"מ שם שו"ע שם, כפירוש תוספות ד"ה והרמב"ן שם דלא כר"י ברצלוני).

ג.      בנידון דידן חייב בעל החמור לשלם לפייטן הן מצד דינא דגרמי שהרי היה בידו להיענות להזמנות אחרות והן מדין תחילת מלאכה במה שכבר שכר נגנים ומערכת הגברה דחשיב כתחילת עבודה.

ד.      בגמרא ובשו"ע מבואר שחייב לשלם רק כפועל בטל, ולפ"ז לכאורה א"צ לשלום את כל הסכום (3000 ₪), אלא שמבואר בגמרא (שם ב"מ עז א, שו"ע שלה א) דבאוכלוסי דמחוזא משלם שכר מלא ופירש רש"י:

"בני אדם הרגילים לשאת משאות תמיד, וכשיושבין בטלים קשה להן".

ובטעם הדבר נחלקו הפוסקים, י"א שפועלים אלו כשלא עובדים נחלשים ונעשים חולים ומפסידים במה שלא עובדים (רמב"ם הל' שכירות פ"ט הל"ז), וי"א משום שהיו מעדיפים לעבוד מאשר לשבת בטל וכ"ש לקבל שכר מלא ולא לקבל שכר חלקי על בטלתם (ע"פ הרשב"א מיוחסות א והטור שלד ו והסמ"ע שלה ס"ק ד).

ה.      ואכן בדין בעה"ב ששכר מלמד וחזר בו כתבו הפוסקים שחייב לו שכרו המלא הן מצד שנחלש במה שלא מלמד שהרי שוכח מלימודו (טור שלד ו), והן מצד שמעדיף ללמד מאשר לשבת בטל שהרי פיקודי ה' ישרים משמחי לב (סמ"ע שלה ס"ק ד) וצער הוא לו לשבת בטל (שו"ת הרשב"א המיוחסות לרמב"ן סימן א: "ולומדי התורה אינם נהנים בביטולם אלא מצירים"). וכתב הרשב"א, שהדבר תלוי בעיני הדיין:

"ואם היה יושב בטל הכל לפי ראות עיני הדיינים. שיש לימוד שהרב רוצה להיות יושב ובטל, ויש שהוא חפץ יותר בלימוד. והכל כמו שיראה לבי"ד" (שו"ת רשב"א ח"א אלף מב).

ונראה שכל הסברות הנ"ל נפסקו להלכה (טור שלד ו, רמ"א שלה א וסמ"ע ס"ק ד).

ו.       בנידון דידן נראה ברור שהפייטן מעדיף לשיר מאשר לשבת בטל, ובפרט אם היה מתפרסם ומתגדל שמו בעקבות האירוע ולכן חייב בעל החמור לשלם לו את מלוא שכרו.

ז.       ויש לדון עוד לחייבו בשכר המלא המקובל על הופעה כזו או לכל הפחות כפועל בטל ביחס לשכר המקובל ולא לפי התשלום שסוכם שהרי הוא ניתן בהנחה גדולה מחמת הרווחים הפרסומיים או מחמת הנדירות של האירוע.