ביה״ד
לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים
כרך ב' עמ' קלט-קמ
בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין
(זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.
בנידון
מוכר שמכר נעלים, ואחרי שהקונה נעל את הנעלים ודרך בהן רק יום אחד נשתפשף חוד של
הסוליות ונקלף וגם העקב נפרד קצת, וגם העור שלמעלה ירד, משום כך דורש הקונה ביטול
מקח מחמת מום.
א. אין לקונה זכות תביעה של ביטול מקח.
ב.המוכר חייב להחזיר את הנעליים למצב שתהיינה כמו
חדשות בלי החסרון שיתקלף החוד של הסוליות בזמן מועט, וגם להחזיר את הברק של עור
העליון.
נראה
לפי מה שפסק הרא״ש בתשובותיו כלל צ״ו סי׳ ו׳ והביאו בשו״ע חו״מ סי׳ רל״ב סעי׳ ה׳ והוסיף הרמ״א דבית שמכר ועדיין הוא בית, בבית שנהרסו חלונות ועשנו הכתלים, והמוכר
יצטרך לתקן את החלונות ולסייד את הכתלים כדי להחזיר את הבית לקדמותו. לכן גם בנידון דידן, נעלים מכר וגם עכשיו הם נעליים, חייב המוכר לתקן אותן להחזירן
לקדמותן, הגם שנשתפשפו החודים ועי״ז נקלפו ע״י דריכת הקונה, מ״מ גם המוכר מודה
שהעור המכסה את התפירות של הסוליות לא היה מודבק כהוגן לכן נקלף, וזה הלא אפשר
להחזיר לקדמותו. גם מה שעומעם קצת הברק, טבעי הדבר שחדש יש לו ברק בהשפעת הלק
והגלזור. ומה שנכרים הקמטים של עור העליון, הלא כשקנה הקונה את הנעליים, ראה מה
שקונה, והמוכר לא מסר לקונה דבר שקשור בשק, ואם הקונה אינו מומחה, היה צריך להראות
את הנעליים למומחה ולא לנעול אותם, וכבר פסק שם בשו״ע אם נשתמש בחפץ אינו יכול
לטעון מקח טעות, ועי׳ בגליא מסכת הובא בפ״ת, איך מותר לו להשתמש בנעליים של אחרים
אם בדעתו לבטל מקח, ובר מן דין, עור גדול המעובד, יש חלק
שהעור שלו עב ובשרי ובשפולי
העור, שמה הוא דק ונקמט, אבל בשום אופן אין זה מום המבטל מקח.
ועי׳
ברש״י ביצה ז׳ א, דאין המקח בטל דהא בר אכילה נינהו אלא שאלו יפים מהם
ויחזיר לו דמי מעליותן, ושם, ואימתי הוי מקח בטל, דוקא אם לאפרוחים בעי להו ואין
אלו שוים לו כלום עכ״ל.
לכן
בנידון דידן הרי הם נעליים, אלא שאלו יפים מהם ואין זה מק׳׳ט.