קניית דירה כשסוכם שהתמורה תהיה צמודה

ביה"ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב עמ' קמט-קנ

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בחוב רבית

נושא הדיון

ראובן מכר מגרש לשמעון, והתנו ביניהם בע״פ בשעת המקח שאם לא יסלק לו כל השיווי ישלם לו את השאר בתוספת אחוזים בהכשר כפי תיקון חז״ל. והנה המגרשים מאמירים מיום ליום ובא ראובן בשאלה האם מותר לו לקחת משמעון היתרה, כיון שלא כתב העסקא שיהיה בהכשר בתיקון חז״ל, אלא רק אמר כך בעל פה.

הצדדים בהלכה

התניית היתר עיסקה בעל פה

עי׳ ש״ך יו״ד סי׳ קעז ס״ק מט מה שהביא בשם הב״ח, ועי׳ דגול מרבבה שם בעצם הדין אם לא כתב לו בשטר עסקא כתקון חז״ל. ובנידון דידן נראה דאפי׳ אי נימא דבעל פה אינו מועיל, הוא רק אם צירף הקרן עם הרבית בשטר, וחיישינן שמא ימות ונמצא השטר ביד היורש וגובה בו את הרבית, אבל בנידון דידן כיון שלא כתב לו כלום, אלא גם התחייבות הרבית היתה בע״פ, נראה שמועיל.

כשהתנו כהיתר עיסקה במכירת קרקע התמורה נחשבת על הקרקע

ובעיקר נראה דכאן כיון שהמגרשים לפי המצב של עכשיו מחיריהם עולים מיום ליום, ומה גם אחרי הפיחות הרי אין שומתם ידועה ואין להם מקח קבוע, ועוד שמחמת עליית המחירים הרי העסקא היא בגוף המגרש, וכיון שנעשה המקח על תנאי זה, הרי הקנין של המגרש נעשה לא רק על המגרש אלא על כל הפסיקה גם על הערך שיתן לו, דאל״כ במה נעשה מחוייב לשלם את הסכום שנדברו ביניהם, ובע״כ דהקנין היה על כל הפסיקה, ואם התנו ביניהם כסף ישן מוכרח הוא לשלם בכסף ישן, עי׳ בפרק הזהב ובר״ן שם, ובע״כ שזה מדין פסיקה, וחל הקנין גם על הפסיקה. וא״כ בנידון דידן כיון שבשעת המקח התנו ביניהם שיהיה בתורת עסקא כתיקון חז״ל, הרי הקנין של המקח היה על הפסיקה ועל העיסקא בכלל, כיון דהעסקא הוא במגרש גופו, וזה עדיף מאילו כתב לו בפירוש עסקא, דכאן אם יכתוב מגרע גרע, דהרי זה כאילו העסקא ממקום אחר, וזה נ״ל לדינא בפרט ברבית דרבנן שהוא רק דרך מקח.

הרב ברוך יצחק לוין