מכירת חנות והמלאי שבה

תשס"ד/16

התובעים: משפחת א', בעלי מפעל.

הנתבע: מר ב', קונה המפעל .

בנושא: שכירות מפעל והמלאי שלה.

טענות הצדדים:

התובעים: אנו בעלי המכולת בשכונה שכרנו אותה מבעל הבית והוא אינו צד למי אנו מעבירים, לא איכפת לו, אנו מצדנו מוכנים למכור את זכות החנות, הציוד והמלאי למר ב', הציוד הוערך בכ 50,000 ש"ח + מע"מ וסוכם שתיערך ספירת מלאי לאחר כמה ימים ע"י הקונה והמוכר, או שינתן סכום גלובלי על סך 100,000 ש"ח עבור המלאי. הקונה נתן מקדמה בסך 3,000 ש"ח, אני אמרתי שנעשה ספירת מלאי לפי חשבון שלי והוא רצה לפי חישוב שלו. לפי החישוב שלי מגיע לי עוד 27,000 ש"ח, החישוב שלו לא מדויק.

כמו כן השתמשו בחשמל אחרי העסקה בסך 800 ש"ח ואנו תובעים את הסכום הזה.

הנתבע: דיברנו בתחילה על סכום גלובלי בסך 100,000 ש"ח ואחר כך דובר על ספירת מלאי. אני סגרתי עם הבן על ספירת מלאי שלי והוא בסך 100,000 ש"ח, הם לחצו עלי לאחר ששילמתי את המקדמה שאשלם עוד 5,000 ש"ח אחרת יעבירו את הזכות למישהו אחר ונאלצתי להסכים. כעת אני תובע אותם בחזרה, יכול להיות שטעיתי בספירת המלאי, זה יכול להיות לכאן או לכאן, כמו כן המחירים בחנות היו יקרים ממחירם הריאלי וחלק מהמוצרים לא היו ברי תוקף, לא קיבלתי חשבונית על הסכום של 5,000 ש"ח וזה גרם לי הפסד, כמו כן אני תובע ריבית והצמדה על הקדמת התשלום בחודשיים עבור סכום 30,000 ש"ח.

הצדדים לא הביאו שום ראיות לטענותיהם.

 הצדדים חתמו על שטר בוררות.

בירור הדין

הבעיות העומדות לפנינו לבירור הן:

א.    האם בכלל ניתן לקנות סחורה מבלי לדעת מה בדיוק קונים?

ב.    האם צריך להחזיר את 5,000 ש"ח שהקונה נאלץ לשלם?

ג.     האם ניתן לסמוך על ספירת המלאי של נציגת הנהלת חשבונות של המוכרים באופן שתחייב את הקונה?

קנית סחורה לא ידועה

הנה ביחס לקונים סחורה בלתי ידועה, לא המוצרים ולא הכמות, מצינו שתי שיטות בראשונים. בשו"ע חו"מ סי' ר"ט סע' ב', לדעת מרן המחבר אם קונים גלובאלי מבלי לדעת מה מכרו זו אסמכתא ואין הקנין תופס, אולם ישנם פוסקים הסוברים שאם הקונה והמוכר שניהם אינם יודעים אז אין בזה חסרון של אסמכתא, ע' ערוך-השלחן חו"מ סי' ר"ט סע' ב'. אולם בררתי שנכון להיום מקובל אצל בעלי חנויות ומחסנים למכור מלאי באופן גלובאלי, מבלי לספור. והיות וככה נוהגים, זה לא גרוע מסיטומא דמועיל, ולכן מצד זה גם לשיטה הראשונה אין לראות בחסרון בגמירות הדעת והקנין חל, נמצא שמה שנתן מקדמה זה בבחינה חלות קנין כסף.

אונס במכר

מה שטען הנתבע שנאלץ להוסיף 5,000 ש"ח וטוען שזה אונס, מצינו בהלכה בשו"ע חו"מ סי' ר"ה בסופו סע' י"ב, שדן שם מה מקרי אונס (שאם אנסו את מי שהוא עד שנאלץ למכור, אם מסר מודעה מראש המכר בטל). אונס נקרא כשמכריחים את המוכר, או באונס גוף או ממון או איום שיש ביד המאיים לבצע. אבל אדם שיש לו אילוץ מצד עצמו, כגון שזקוק מאוד לכסף ובגלל זה מכר, אונסא דאתי מנפשיה לא מקרי אונס. בנידון שלפנינו היתה ביד הקונה רשות שלא לבצע כלל את הקניה, נמצא שהוא בעצמו אילץ את עצמו, ולכן אין לדבר על אונס, ממילא מה ששילם זה נקרא מרצונו.

ספירת המלאי

ביחס לספירת המלאי, בהתחלה דובר שימכרו גלובאלי ואחר כך אמרו שיספרו, הקונה בנוכחות המוכר, וזה כנראה לא סיפק את המוכרים ועשו ספירה מחודשת, עם מנהלת החשבונות, ואילו הקונה טען שסגר עם הבן לסמוך על הספירה שלו.

הכחשה בטענות

במקרה שכזה היות ולטענת התובע מגיע לו עוד כ 27,000 ש"ח, ולדברי הנתבע הוא פטור לגמרי, קרוב לומר שיש כאן כעין טענת ברי מטעם התובע. הסתמכות על מנהלת החשבונות שעבדה אצלו, לשיטות מסוימות ניתן להחשיב את זה כטענת ברי של התובע ולא לכל השיטות. מקובל בבתי דין כדי לפטור משבועה מחייבים את הנתבע בשליש, במציאות שלנו נראה לבית הדין בתור פשרה לחייב בסך 5,000 ש"ח בלבד כולל החוב עבור החשמל שהנתבע לא הכחיש את התביעה.

כמו כן התובעים יתנו חשבונית לנתבע על סך 5,000 ש"ח ששילם ולא קיבל.

יש לבצע את פסק הבוררות והתשלומים, לא יאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידי הצדדים.

שאר התביעות של נזקי גרמא, אין בית הדין מחייב עבורם בנסיבות שהועלו בטענות.

בית הדין מקוה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                הרב אהרון אליהו            הרב ישראל הירשנזון