התחייבות מנהל מוסד עבור עובדת האם מחייבת אישית

ביה״ד לעניני ממונות שע״י הרבנות הראשית לירושלים כרך ב' עמ' רג-רד

בהרכב הדיינים: הרב ברוך יצחק לוין (זצ"ל), אב״ד; הרב אליהו קצלנבוגן שליט״א; הרב חיים הרצברג שליט״א.

פס״ד בתביעה ממנהל מוסד שהתחייב לעובד בשם המוסד, והתפטר

סיפור המעשה

גב׳ ר. עבדה בעבודה סוציאלית בבי״ס ל״ה מספטמבר 80 עד ינואר 82, ז״א בערך 14 חודש, והמנהל פיטר אותה וחתם על חשבון שחייבים לה פצויים בסך 2059,08$ לפי פצויים מוגדלים של 300 אחוז ועוד הפרשים בסף 195,33$ ס״ה 2,254,41$. לאחר שהמוסד שקע בחובות גדולים התפטר המנהל מכל תפקידיו, אך למרות זאת קבל עליו להפעיל את הידידים בחו״ל למען יוכלו לשלם את החובות כדי שהמורים ימשיכו בעבודתם, אבל לשלם פצויים למי שיתפטר או יפוטר ע״ז לא קבל עליו, כי דבר זה לא יגרום להתמוטטות של המוסד. כיום יש למוסד הנהלה חדשה, ובגלל סבות פנימיות עם ההנהלה החדשה, הוסכם כי המנהל לשעבר מפסיק את איסוף הכספים לטובת בי״ס הנ״ל, ואף אם ירצה לשלם את הפצויים שחתם לשלמם אין לו שום אפשרות לממן את הדבר, והשאלה בזה היא האם מנהל שהתחייב לשלם חוב שחל על המוסד, במקרה שהמוסד קיים האם יש על המנהל חוב לשלם, אמנם לא מכיסו, אבל להשתדל ולענין אנשים לספר להם את המצב העובדתי כדי שיתנו לו שיוכל לסלק את המגיע לגב׳ ר., כפי שבעצמו הודה שהחוב הוא קיים, או שההנהלה החדשה נכנסת תחת המנהל הראשון וכל החיובים שהמנהל הראשון התחייב והכיר בהם חלים על ההנהלה החדשה בלי שום ערעור על גובה החוב.

הצדדים בהלכה

שליח שכתב שטר על שמו

עי׳ בית אפרים אמצע סי׳ י״ז שליח שלוה מעות מאחד ונתן השטר על שמו ונכתב בשטר שלוה לצורך פלוני משלחו, וכן האפוטרופוס שלוה וכתב בשטר שלוה לצורך היתומים, אין המלוה יכול לגבות חובו מנכסי השליח או האפוטרופוס, וכן באנשים שלוו לצורך הקהל.

ועי׳ בשער המשפט סי׳ קי׳׳ז ס״ק א׳ בנאמן של מחזיקי האוראנדא שהי׳ מגיע לאיש אחד מעות מהמחזיקים לצוו לנאמן שיתן לו שט״ח על שמו לשלם מתיבת מעות האוראנדא ולבסוף נסתלק הנאמן ומחזיקי האוראנדא לא רצו לשלם ותפס המלוה ממעות הנאמן, א״כ כיון שנכתב מתיבת המעות של האוראנדא הרי זה כתנאי שיהיה הפרעון רק מתיבת המעות של האוראנדא, הנאמן פטור כיון שהתנה לשלם רק ממעות האוראנדא, וכיון שנסתלק מהנאמנות אין לו שליטה על תיבת המעות של האוראנדא, אבל אם נסתלק הנאמן מרצונו אחר שהגיע זמן הפרעון של השט״ח, נראה שהנאמן חייב לשלם כיון שהתחייב עצמו, לכן כשהגיע הזמן פרעון ונסתלק מרצונו הטוב ומסר המעות למחזיקי האוראנדא ולא פרע השט״ח הרי לא קיים תנאו ונשאר החוב לשלם מכיסו, ועי׳ בשו״ת שארית יוסף סי׳ כ״א עכ״ל. ועיי״ש היטב במה שהאריך בזה.

התחייבות לשלם על חשבון המוסד

ונראה בנידון דידן דאה״נ ההתחייבות שהתחייב לשלם היתה על חשבון המוסד, מ״מ כיון שהחוב כבר הגיע זמנו לפי שהתפטר, אם ההנהלה החדשה מסרבת לשלם, הרי המנהל הראשון צריך לשלם מכיסו וכמו שהסיק בשער המשפט להלכה ולמעשה, וע״כ לאו מטעם שהשט״ח היה כתוב על שמו, אלא שלא היה יכול להתפטר ולפטור עצמו מהחובות שהתחייב בזמנו ולכה״פ לפי דעת ביה״ד - כיון שבאמת החיוב מתיבת ממון של המוסד, אין ההנהלה של עכשיו יכולה למנוע את המנהל הראשון לבלי לאסוף סכום הזה שחייבים לגב׳ ר. הנ״ל.

ודברי השעה״מ צריך לי עיון מנליה מ״ש בשטר לשלם מתיבת מעות האוראנדא לחייבו לעכב מעות האוראנדא, אולי הכונה לאפוקי מכיסו והשטר מסייעו, דהלא קי״ל דיד בעהש״ט על התחתונה דפירושו המוציא מחבירו עליו הראי׳. ונראה כיון דידוע דאין זה חוב עצמו למה הי׳ צריך להוסיף לשלם ממעות הקופה, וע״כ כונתו לעכב מעות הקופה. לכן גם בנ״ד הכונה בחתימה שלו שיעכב את מעות הקופה עד שישלמו לגב׳ ר. את המגיע לה.

הרב ברוך יצחק לוין.