על פסק 1764

לפסק עליו ניתנו ההערות לחץ כאן

שאלה:

שלום וברכה,

לכאורה יש משנה מפורשת שדנה בשאלה זו, בבבא בתרא פז: נכתב:

"השולח את בנו אצל חנווני (ופונדיון בידו), ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר, שבר את הצלוחית ואבד את האיסר - חנווני חייב; רבי יהודה פוטר, שעל מנת כן שלחו. ומודים חכמים לר' יהודה, בזמן שהצלוחית ביד התינוק ומדד חנווני לתוכה - שחנווני פטור".

ממשנה זו יוצא שהחנווני חייב באחריות על נזקי הקטן והטעם כפי שכתבה הגמ' הוא משום שהאב שלח את בנו רק להודיע ולא לקחת את המוצרים.

וכן פסק השולחן ערוך חושן משפט סימן קפח סעיף ב:

"לפיכך השולח בנו קטן אצל החנוני, ומדד לו באיסר שמן ונתן לו את האיסר ואבד את השמן ואת האיסר, החנוני חייב לשלם, שלא שלחו אלא להודיעו, ולא היה לו לשלח אלא עם בן דעת".

אך נראה שהיום אומדן הדעת נשתנה וודאי דעת האב שהמוכר ישלח את הקניות עם הילד. ולכן שליחת הקניות עם קטן איננה פשיעה. וכן כתב בשו"ת אמרי יושר (ב קיב) שכיוון שהמנהג נשתנה בזה, נשתנה הדין "כי המנהג עיקר גדול בדיני ממונות". ודינו כפירש שלח עם הקטן - כפי שכתב השולחן ערוך:

"ואם פירש ואמר: שלח לי עם הקטן, ה"ז פטור".

(הרב משה מאיר אבינר - חוקר מכון פסקים)

תשובה:

הערתך ממקדת את שנכתב בפס"ד:

"כן יש לאמוד דעת כל מוכר, שאם ניגש אליו קטן או קטנה לרכוש פריט ומצרך, אם תהיה יכולת תביעה של ההורים על שהמוצר לא הגיע לביתם ולרשותם מחמת אירועי אונס של הילד, לא ימצא מי שימכור לילדים שום דבר, אא"כ יחתים את ההורה ואת הילד כי המכירה חלוטה ולא ניתן להחזירה (אומנם אם יציגו את הפריט, יקבלו החזר על פי הקבוע בחוק, אבל בלא הצגת וקבלת הפריטים והמצרכים לא תשמע טענה על חוסר ביסוד העיסקה והמקח). לדברינו, הרי שבליבו ובלב כל אדם, וכמאן דגלי מעיקרא לכל, שכל עיסקה וקנייה שמבצע קטין, הינה קיימת גם אם יארע דבר אונס בטרם יקבלוה ההורים".

המקור מהגמ' בב"ב אכן דומה למקרה דידן, אם כי שונה בכך שהחנווני לא ממלא את צלוחית הקטן, והקטן נטל בעצמו את שביקשו הוריו - והשאלה בפס"ד אינה מידת האחריות של החנווני, כפי שעולה ממשנה זו, אלא הטענה שההורים מעולם לא קיבלו לידם מדינא את המוצרים.

יישר כח

(הרב אבישי נתן מייטליס - דיין)

שאלת המשך

יישר כח על התשובות המהירות,

הסוגיא שם מדברת גם על השמן ומוכח שלדעת רבי יהודה ההורים מפסידים אם ניזוק אף שהקטן הוא שלקחו. ולא הבנתי מה החילוק בין אם הקטן לקח או נתנו לו, ועוד שבקופה החנוני נתן לקטן גם כיום?

ועיין ברמב"ן (בבא בתרא דף פז עמוד ב):

"בשלמא באיסר ושמן. לאו אבדה מדעת היא דכיון דשמן של חנוני הוא לא קנאו בעל הבית שהרי לא משך ואין משיכת התינוק כלום דלאודועיה שדריה..."

ומשמע מלשונו שאם שלחו האב להביא את המצרכים קנאו בעל הבית על ידי משיכת הקטן.

וכן הפסקי רי"ד דן בזה באריכות:

"ונתן לו את האיסר קאי אשולח, שלא שלח את בנו שיתן לו שמן בהקפה אלא נתן לו את האיסר, ומשום הכי פטר ר' יהודה שאילו לא נתן לו את האיסר אלא שלח לו שיקיפנו לא הוה פליג ר' יהודה ופטר משום טעמ' דלשדורי ליה שדריה, דכיון דאיסר שמן דחנוני הוה לא נפיק מרשותיה דחנוני שייפטר מן האונסין, עד דמשדר ליה בשלוחו של שולח שהוא בן דעת...

אבל כששלח לו האיסר אף על גב דאתא לידיה דחנוני אדעתא דהכי קבליה לשדורי ליה על יד בנו כיון דאמרינן לשדורי ליה שדריה, ולא קם ליה ברשותא דחנוני כלל שנעמידנו ברשותו עד שיגיע לידו."

והאריך בשאלה זו הבאר משה יב ב וז"ל:

"...ובאמת יש להקשות בסוגיא זו לר"י דסבר לשדורי ליה שדריה מ"מ במאי קנה המשלח את השמן והאיסר הא משיכת הקטן אינה כלום כיון דאינו בר שליחות ומעות אין קונות, א"כ ברשות החנוני הוא השמן והאיסר, ולמה אמר ר"י שהנזק הוא של בעל הפונדיון? וראיתי להשטמ"ק שכתב שזה דומה כאלו אמר שלחה לי ביד בני וביד עבדי ושלחה לו ביד בנו ומתה פטור. והנה בעצם הדין בהא דאמר לו שלח לי ביד בנך וכו'  הקשה שם בשמ"ק בשם הראשונים מה מועיל זה הא לאו שלוחו הוא שהרי המשאיל משלח אותו והשואל לא דבר עמהם מאומה ותירצו שם שכוונת המשאיל בעת שעושה אותם לשלוחים שהוא בפקודת השואל נעשה עבורו לשליח. עוד הביא שם תירוץ שהוא מדין ערבות כיון שאמר לו להוציא הפרה מרשותו ולשלחה ביד עבדו ונתחייב מדין ערב. ועיין בנתיבות (שמ ס"ק א) שכתב שנ"מ בין התירוצים היכא שאמר לו שלח לי ביד חשו"ק ושאינו בר שליחות. שלטעם הא' הוא פטור... ולטעם שהוא מדין ערב הוא חייב אפילו באינו בר שליחות... והנה מהא דאמרינן כאן ב"ב בהא דשולח בנו ופונדיון בידו לקח שמן ואיסר שכתב בשמ"ק שהטעם הוא משום דדמי כאילו אמר לו שלחה לי ביד בני ולכך פטור על האיסר והשמן שמסר ביד והכא הקטן אינו בר שליחות וע"כ צריך לומר שהוא מצד ערבות... ונראה לענ"ד לומר גדר אחד בזה, שכל האומר לחברו לעשות דבר זה, כמו שלח לי ביד בנך, סתם כוונתו היא שאומר לו שלח שיתהוה בזה החיובים כמו שיהיה אחר כך כשיבוא לידו..."

עיין שם שעוד האריך בזה.

(הרב משה מאיר אבינר - חוקר מכון פסקים)

תשובה:

לגבי ההערה מאמש, אני מקבל.

יפה מאוד.

לא הכרתי את הספר ואת שכתב. יישר כח

(הרב אבישי נתן מייטליס - דיין)