על פסק 1661

לפסק עליו ניתנו ההערות

שאלה

שלום וברכה,

בפסק הדין נכתב שעל בעל העץ לקצוץ את האילן, גם את הענפים שפלשו לשטח השכנה וגם להוריד את גובהו.

צל"ע לכאורה מקרה זה ממש כדברי הגמ' שאם נטע ברשות על הניזק להרחיק עצמו וגם כאן כאשר נטע לא היה נזק והנזק שנגרם אחר כך אין דינו כגירי דיליה.

וכן לגבי הענפים שנוטים לשון המשנה שהשכן הניזק עליו מוטל לקצוץ.

וכן פסק החלקת יעקב חו"מ י, ד:

"על מי לקצוץ, על ראובן בעל האילן המזיק או בעל השדה? פשטות הסוגיא בלא יחפור וברמב"ם ושו"ע חו"מ קנ"ה משמע דאם נטע שלא ברשות החיוב עליו להרחיק הנזק, ואם נטע ברשות ונצמח אח"כ נזק לשמעון יכול הניזק להרחיק הנזק אבל לא על המזיק להרחיק הנזק, ומשה"כ במתני' כ"ו הי' חופר בור שיח קוצץ ומשמע הניזק, וכן בדף כ"ז קוצץ מלא מרדע וברש"י שם שלא יעכבוהו מלהוליך מחרשתו ומשמע ג"כ דקאי על הניזק, וכן בהאי דסי' קנ"ה סעיף כ"ח אם הנוף מעכבו להטיח גגו יכול לוי הניזק לקצצו והכל משום דקי"ל כר"י כ"ה שם דזה נוטע בתוך שלו וזה חופר בתוך שלו".

הרב משה מאיר אבינר - חוקר "מכון פסקים"

תשובה

הבהרה לפסק הדין:

בנידון דידן בית הדין הציע שהמזיק יקצוץ, מהסיבות הבאות:

א. הוא העדיף לעשות זאת בעצמו, מחשש שמישהו אחר יזיק לעץ.

ב. אין זה מקרה רגיל, משום שהעץ גורם לכלוך רב אצל הניזק, ובעל העץ אינו מנקה את הלכלוך. והזכרנו שם את פסיקת השו"ע בהל' נזקי שכנים (חו"מ קנה,לט):

"מי שהחזיק לעשות מלאכת דם או נבילות וכיוצא בהן במקומו, ויכנסו העורבים וכיוצא בהן בגלל הדם ויאכלו, והרי הם מצירים את חבירו בקולם ובצפצופם או בדם שברגליהם שהם יושבים על האילנות ומכלים פירותיהם, אם היה קפדן או חולה שצפצוף הזה מזיקו, או שפירות שלו נפסדים לו בדם, חייב לבטל אותה המלאכה או ירחיק עד שלא יבא לו נזק מחמתן, שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. והוא הדין כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו".

כלומר, למרות שהחזיק והתחיל ברשות, אם גורם נזק כגון שהפירות מתלכלכים בדם מחמת העורבים, החובה על המזיק להרחיק את נזקו ולא אמרינן שעל הניזק להרחיק את עצמו.

ג. יש לצרף לזה את טענתה של הניזקת (שלא הוכחה כדבעי) שיש לה אלרגיות וכאבי ראש מהזיתים ודינה כחולה, ושוב במקרה כזה אין חזקה ועל המזיק להרחיק את עצמו.

הרב ניר אביב - אב"ד כוכב יעקב, איגוד בתי הדין

שאלת המשך

שלום וברכה,

יישר כח על התשובה המהירה.

לענ"ד אין ראיה מסעף זה לנידון עליו מדובר בפסק. אלא א"כ מדובר שנטעו עץ גדול שמשעה ראשונה גרם ליכלוך לשכן.

כדי שיהיה חיוב הרחקה בנזקי שכנים אנו צריכים שהנזק יהיה בגירי דיליה, ואם הנזק הוא רק בגרמא אין חיוב להרחיק.

כך כתבו התוספות כו.:

"אבל בגפנים בעי טפי - והוא כשנטע דקלים כשהם גבוהים אבל אם נטע גרעין לא דממילא קא גדל ולא גירי דיליה הוא".

וחילוק זה מובא ברמ"א סעיף כה.

ולכן הראשונים הסבירו שמקיזי הדם היו צריכים להרחיק כיוון שכאשר הציפורים מגיעות האנשים היו מעיפים אותם, וזה נחשב גירי. אך אם לא היו עושים כך (או שאין חשש שמא יעשו כך) לא היו צריכים להרחיק למרות שהנזק גדול כמו קוטרא ובהכ"ס.

רא"ש פרק ב סימן כח:

"אבל אילנות לגפנים בעי טפי ואף על גב דקיימא לן הלכה כרבי יוסי הא אמרי' מודה רבי יוסי בגירי דיליה והאי נמי גירי דיליה היא דכשרואה בעל האילן עופות יושבין על האילן מפריחן והולכין ויושבין בגפן וצריך להרחיק לפי האומד כאשר יפריחו העופות מן האילן כדי שייטתם קודם שינוחו וכן אמר רב יוסף אפיקו לי קורקור מהכא משום דמפסדי בפירות".

וכך גם כתבו הרשב"א כו.:

"י"ל דהוה ליה כקורקור דרב יוסף דקרי ליה גרמא דגיריה משום דכי אתו אומני מפרחי להו ואזלי ויתבי בתאלי".

ר' יצחק קרקושא כג.:

"והוי גרמא דגירי, דכי הוו אתו עורבים היו האומנין מפריחין אותן".

שיטה מקובצת:

"והיינו טעמא דהויא גרמא דגיריה דכי הוו אתו עורבים הוו האומנין מפרחים אותם. עליות הר"י".

הרב משה מאיר אבינר - חוקר "מכון פסקים"

תשובה

ישר כח על ההערה.

אתה בוודאי צודק, ולמרות דברי הראשונים שמדובר בגירי, השו"ע כתב נימוק אחר מדוע המזיק צריך להרחיק, וזו לשונו: "שהיזק זה דומה לריח בית הכסא וכיוצא בו שאין לו חזקה. והוא הדין כל נזק גדול שאין אדם יכול לסבלו". כלומר, כל נזק שאדם אינו יכול לסבול על המזיק להרחיק את הנזק, ולא נראה שקוטרא הוא גירי. באופן פשוט, מי שגורם לכלוך צריך לנקות או להפסיק ולמנוע את מה שגורם לכלוך. כאמור, בנידון שלנו, היו כמה סיבות למה שכתבנו, וגם הנכונות שלו לקצוץ בעצמו ולכן לא נכנסנו לעניין הזה מי צריך לקצוץ כי היה מוסכם ביניהם. ישר כח גדול. ונשמח תמיד להערות והארות, ומכל מלמדי השכלתי.

הרב ניר אביב - אב"ד כוכב יעקב, איגוד בתי הדין

שאלת המשך

השולחן ערוך לא נתן נימוק אחר, טעם זה כתוב בגמ' להסביר מדוע למרות שהחזיק צריך להרחיק, אלא שצריך שזה יהיה גם גירי והראשונים מסבירים מדוע במקרה זה יש גירי.

הרב משה מאיר אבינר - חוקר "מכון פסקים"

תשובה

לאחר שדיברתי עם אחד הדיינים, הוא הזכיר לי פרטים נוספים. א. מיד שהעץ גדל והתחיל ללכלך הניזקת מחתה בו. ב. לאחר שמחתה הוא היה נוהג בעצמו לקצוץ את העץ מדי פעם.

נמצא, שאמנם נטע את העץ ברשות, אבל לאחר שגדל והתחיל ללכלך היא מחתה בו ולעניין הלכלוך אין לו חזקה, ואין לו רשות ממנה שהעץ יפלוש לתחומה וילכלך. החילוק בין גירי ללא גירי הוא רק אם סמך ברשות, אולם אם נחשב שלא סמך ברשות על המזיק בכל מקרה (בין גירי בין לא גירי) החובה להרחיק את הנזק. השאלה שהסתפקנו בה, מה ההבדל בין העלים לשורשים, מדוע על השורשים אם לא מיחתה בזמן הנטיעה שוב לא יכולה לומר אחר כך שמוחה, ואילו על העלים והלכלוך שנוצר מהזיתים יכולה למחות ברגע הראשון של הלכלוך. ונ"ל שלא יכלה לצפות את סוג העלים ואת כמות הפירות, וגם הגובה של העץ הוא חריג יחסית לעצי זית ולכן גורם לכלוך יותר, ועל דעת זה לא מחלה. ובזה דומה לענין קוטרא שהזכיר השו"ע.

הרב ניר אביב - אב"ד כוכב יעקב, איגוד בתי הדין