הוצאת ספר שהתעכבה

תש"ע/13

התובע: א', מחבר ספרים.

הנתבעים: הוצאת ספרים ב'.

וכן תביעת נגד של ב'.

תיאור הרקע: א' הינו מחבר ספרים בשם פ"פ העוסקים בתיאור נופש של פ' בארץ, היתה התקשרות ביניהם כפי שיפורט בהמשך, שא' נותן את החומר הכתוב וב' אמורה להדפיס ולשווק את הספרים בשוק. בהמשך ההתקשרות נתגלו חילוקי דעות ביניהם ולכן הם באו לבירור של תורה כיצד עליהם לנהוג. וכן היה כתוב בחוזה שביניהם שאם יתגלו מחלוקות יובא הנושא לבירור לבית הדין של הרב ליאור.

טענות הצדדים:

התובע:

א.     אני מסרתי להם את ספרי פ"פ א' וב' וג' בהתאם לתנאים ברורים ומוסכמים לשווק אותם והם הפרו את תנאי השיווק, שינו ללא רשותי את תוכן הספרים, והוציאו ספרים שגויים ולא מעודכנים לשוק ביודעין ובחוסר תום לב ובזדון.

ב.      הנתבעים שיקרו לבית הדין (בכתב ההגנה) באשר לקיומם של תנאים ברורים אשר סוכמו בין הצדדים ולא הועלו על הכתב, ומסבים עוגמת נפש גדולה למחבר, ולא שילמו מה שמגיע לו לפי ההסכם. כמו כן, אני תובע סך 450,000 ₪ היות ויצא ספר מקביל אלי.

ג.       על אף שהתשלום נקבע מראש וניתן בצ'קים לתובע, הם לא כובדו, לכן אני תובע לקבל סך 66,000 ₪ עבור הספרים שהוציאו ואשר נמכרים בשוק.

כל זה בלי להגיש דוחות של מכירה מאושרים ע"י רואה חשבון אשר בניגוד לכל ההסכמים בינינו לא נמסרו לי עד עצם היום הזה. בלי לבצע את התיקונים הנדרשים בספרים שכבר הוצאו לרבות כריכת הספרים כמתחייב מההסכם.

ד.      לאסור על הנתבעים להוציא לאור את הספרים ולהחזיר לתובע את כל החומר הקשור אל הספרים לרבות לוחות ההדפסה וגרפיקה אשר ברשותם.

ה.     לאסור על הנתבעים להוציא כל ספר מטעמם הקשור ב פ' בארץ או שקשור בעקיפין לספריו של התובע בתוכנם בנושא פ' לתקופת צינון של חמש שנים.

ו.       לחייב את הנתבעים בסכום כספי כמפורט בכתב התביעה בגין נזיקין שנגרמו לשמו הטוב עקב הוצאת ספרים שגויים, וכן עבור מניעת רווח של התובע בגין אי הוצאת ספרים מחודשת של פ"פ ד', סכום רווח ברוטו משוערך לתקופת הקיץ בסך 450,000. אני חוזר ומדגיש שבהסכם ישנו מבוא והוא חלק מההסכם, ושם כתוב שמסירת כתב היד למו"ל היא להפצה ושיווק בלעדיים והם לא קיבלו זכות על הספר ותוכנו, אלא להפצה ושיווק. בתמליל שנמסר לבית הדין, השיחה היתה לי עם ט' הוא אמר על שאלתי למה לא תיקנו בתיקונים "שהיה לחץ", ובצורה פשוטה שמה שסוכם בע"פ כאילו לא קיים כלל.

הנתבעים: ב 22/12 נחתם הסכם בנינו לאחר משא ומתן ארוך כארבע חודשים, בסמוך לחתימת ההסכם בא התובע לשם קבלת המחאות נשוא ההסכם ולא דיבר מילה על שום תיקונים בספרים.

הספרים החדשים הופצו לחנויות החל מ 24/4, ועד לתאריך זה התובע לא העביר לידינו את כתב היד של פ"פ ד', למרות שהיה אמור להעביר בשלבים עד 15/4. מועד תחילת ההפצה היה למעלה מחודש מעת חתימת ההסכם, ורק שלשה שבועות לפני מועד הסופי של העברת כל החלקים של פ"פ ד', מכאן נראה שעוד טרם ראה התובע את הספרים החדשים, כנראה שהחליט על דעתו של לקיים את ההסכם ולהעביר את כל הכתבים של פ"פ ד' אלינו כמתחייב מהחוזה ולכן כל הדיבורים שכאילו בגלל אי תיקון השגיאות זה שגרם שלא להעביר הם תירוצים ולא זאת האמת. לא היה איכפת לו התיקונים מה שמעניין אותו זה אך ורק התגמולים שאמור לקבל, טענתו של התובע שכאילו קיבל תלונות על השגיאות בספרים שלא מעודכן דיו, קשה לקבל טענה זו, היות והכתובת והמייל היו של בית ההוצאה ולא שלו, ולכן הדברים היו אמורים להגיע אלינו ולא אליו. ב' היא הנושאת באחריות הכוללת, ומספר הטלפון שלה ואתרה באינטרנט מופיעים בספרים ולא שלו, ואנו לא קיבלנו שום פניה אודות שגיאות או טעויות בספרים.

במבוא לחוזה כתוב: הואיל והמחבר מעוניין להעביר את מלוא זכויות היוצרים וההדפסה של כתב היד, והמו"ל מוכן לקבל מאת המחבר את כתב היד ולהוציא לאור, ע"כ. וכן עוד פיסקה ישנה שמה המורה בעליל שהוא העביר את זכויות היוצרים אל ב', ולכן הספרים בחזקת המו"ל.

טרם חתימת ההסכם היו כמה חילופי טיוטות בין הצדדים והתובע הכניס שינויים הנוגעים לגובה התמלוגים והתחייבויות של המו"ל, ולא הכניס שום בקשה בנושא תיקון שגיאות ועידכון הספרים. לדעתנו מה שמחייב זה מה שמופיע בהסכם כתוב שקראו אותו לפני החתימה עליו, ואם היו דיבורים מקודם זה בגדר רעיונות אבל מה שמחייב זה מה שכתוב בהסכם. אי קיום חלקו של התובע בהסכם גרם נזק כספי ופגיעה בשמה הטוב של ב' שכן היא פרסמה והודיעה והחלה בהכנות לקראת הוצאת הספר הרביעי.

ההוצאה גם מעוניינת לתקן את השגיאות ב פ"פ א', שכן שמה של הנתבעת הינו בעל מוניטין לפחות כמו של התובע. אילו היו מתקנים תיכף את התיקונים זה היה גורם דחית הוצאתם לאור והיו עלולים להפסיד את העונה המתאימה, גם בעונה הקודמת הופיעו ספרים לא עדכניים, והתובע ידע, אך מכיוון שהרוויח מכך לא התריע על כך. התובע בידעו שזה הוא שהפר את ההסכם הודיע לנתבעת כי לא מתכוון לספק את החומר של פ"פ ד' והציע מעצמו פיצוי על הפרת ההסכם. זה קרה ביום 7/6. לאור ההפרה הזאת לא נשארה לנתבעת ברירה, ובהגיע פירעון של ההמחאה שהיתה ביד התובע, היא ביטלה את הצ'ק, וחשבה לתבוע אותו על הפרת ההסכם ולא לדון על פיצוי כל שהוא.

נודע לנו שבימים אלה טורח המחבר על הוצאת ספר חדש בסדרת פ"פ שהינו למעשה בגניבה מוחלטת וברורה של ב', והוא מנסה לשנות את שם הספר כדי שיוכל לטעון כי לא מדובר ב פ"פ ד' שעל פי ההסכם היה אמור לצאת לאור ע"י ב' .

ולכן אנו תובעים

א.    לאשרר כי זכויות הספרים פ"פ א'-ד', שייכות לב' וכי החוזה הוא בר תוקף.

ב.     לאסור על המחבר להוציא או להעביר לגורם אחר את ספרי פ"פ א' או ב' או ג' או ד', או כל ספר אחר הדומה בצורתו או בסגנונו לסדרת ספרי פ"פ ועוסק ב פ' בכל פורמט ובכל שפה.

ג.       לחייב את המחבר להעביר לידינו את כל החומר של פ"פ ד'.

ד.     לפצות את ב' עבור הנזק שנגרם כתוצאה מאי הוצאת הספרים, שכאמור כל מה שמתמשך הזמן התחרות תהיה קשה יותר.

עד כאן עיקרי הטענות. הצדדים הרחיבו לבאר פרטי דברים וכן כתובים הדברים בסיום טענותיהם שהוגשו לבית הדין אולם אלה הם תמצית הטענות ועיקרם.

הצדדים חתמו על הסכם ביניהם שבמידה ויתגלו חילוקי דעות ידון בהם בית הדין של הרב ליאור.

בירור הדין

יש לנו שתי תביעות, תביעתו של א' כנגד ב' ותביעת נגד של ב' מא' על הנזקים שנגרמו להם.

בית הדין לאחר שעיין בכל החומר הרב שהגיע אליו וכן קרא את התמליל, לאחר העיון בנושא בא לכלל המסקנות הבאות:

א. ראשית עלינו לברר האם ההסכם החתום הוא קובע, או שיש להתחשב בדיבורים בעל פה שהיו ביניהם מקודם:

במציאות שלפנינו שהחוזה הכתוב נשתהה כמה חדשים בעריכתו וכל צד הוסיף דברים או גרע נראה בעליל שמה שקובע לעתיד הם הדברים שהופיעו בו. אם דיברו מקודם ולא מצאו לנכון להכניס את הדברים בחוזה, סימן שאינם די חשובים לצדדים, ולכן יש להתחשב אך רק במה שכתוב בו ולא בדברים שדיברו בעל פה. והיות והתיקנים והעידכונים בספרים שיש לתקן, אין לראות בהם מרכיב בסיסי שישמש עילה לטעון שהיתה הפרת חוזה על ידי הצד השני, שגם הוא מעוניין בתיקון אבל אינו רואה בזה עיקר בסיסי. מה גם שלפי התנהלות הדברים נראה שהנושא לא תפס מקום מרכזי אצל התובע, ולכן אין זו עילה עבורו לא לספק את פ"פ ד' בגלל שלא תוקנו השגיאות. ומאידך ב' טענה שהתיקונים אז עלולים היו לדחות את ב' בזמן, ועלול היה להיגרם נזק כספי משום שהיו מפסידים את עונת הקיץ.

מה שא' תובע שישלמו לו על נזק בעקבות אי הופעת הספר במועד, היות והוא גרם לכך בזה שלא מסר את החלק הרביעי לא שייך לחייב את הנתבעים בגרימת הנזק.

ב. ביחס לתביעתו של א' לתקן את הספרים:

זה נכון שעל ההוצאה לתקן מכאן ולהבא את מה שנשאר להם במחסן, ולא ימכרו ספרים נוספים מבלי שתהיה מדבקה מתאימה עליהם, כדי למנע טעות והונאה מהלקוחות.

ג.  מה שתובע להחזיר את כל החומר אליו כולל גרפיקה ולוחות הדפסה:

היות ובית הדין סבור שיש לקיים את החוזה ממילא לא שייך לחייבם להחזיר.

ד.זכיות היוצר

מה שתובע שלא יוציאו שום ספר מטעמם בזה מה שקשור ל פ' או שקשור בעקיפין לספריו של התובע, למשך חמש שנות צינון:

הם זכאים להוציא את הספרים האלה שקיבלו ולשלם תמלוגים בהתאם לתנאים שמפורטים בחוזה. בנוגע לספרים אחרים בפורמט אחר שאינם דומים לקודמים, לא נראה ששייך למנוע מכל אדם להוציא ספר בנושא פ', ולא שמענו שיש למישהו מונופול בלעדי על זה.

ה. החומר

על התובע להעביר לנתבעים את כל החומר שיש לו לפ"פ ד', ועל ב' לכבד את ההתחייבות שלה, לשלם את הצ'קים במועדם בהתאם למפורט בחוזה שביניהם. וכן להמציא לא' דוחות מכירה, בהתאם להנחיות שלטונות המס במדינה, שגם התובע ידע כמה ספרים באמת נמכרו.

ו. כתב היד

א' צריך להעביר את כתב היד של פ"פ ד' לידי ב' וכפי שבית הדין כתב הם קנו וזכו בזכויות היוצרים של הספרים האלה בלבד, ורק אותם הוא חייב להעביר. אם ירצה בעתיד לכתב ספרים בפורמט אחר ובסגנון שונה זה ודאי שלא כלול בהעברת הזכויות שלו.

ז. מניעת רווח

מה שב' תובעת פיצוי עבור הפסדי העונה הנוכחית שהתבזבזה שלא התאפשר לה למכור את פ"פ ד' וההתחרות תלך ותגדל, בודאי תקטין את כמות הספרים הנמכרים, ופיצוי עבור שמה הטוב:

יש מקום לדון בתביעה זו. אמנם ידוע כלל חז"ל מבטל כיסו של חברו דהיינו לא שעשה נזק אלא מנע רווח, מצד עיקר הדין ברור שאסור לעשות זאת, אבל זה לא גורר אחריו חיוב כספי. ע' ספר פתחי חושן נזיקין פרק ג' סע' כ"ט שמביא את כל השיטות בנושא, ויש מקרים שאם ברי היזקא חייב מצד דינא דגרמי, אבל סתם לא. אולם בפועֵל או בשותף שלא ביצע את המוטל עליו ומנע רווחים מהשותפות, חייב לשלם גם אם זה נחשב כגרמא משום ששם החיוב הוא מדין התחייבות לספק את החומר עם תאריך יעד מסוים, והיות וזה לא בוצע התעכב העניין והפסידו את כל העונה, ולכן יש חיוב על הגורם את מניעת הרווח לפצות את הנפגע. היות וקשה לבית הדין לקבוע את גודל שיעור ההפסד הרי צריכים לחשב את ניכוי ההוצאות ורק לדבר על רווחים בלבד. אמנם הצדדים נקבו בסכומים כלליים וקשה לקבל את זה כדבר מוסכם. אי לכך בית הדין פונה לצדדים שיביאו שמאי ניטראלי ולצייד אותו בנתונים שלהם, והוא יקבע כמה נזק היה בדיוק במניעה זו. אבל עצם החיוב מצד ההלכה קיים, והבירור הוא רק על גובה הפיצוי.

לסיכום:

א.    החוזה הוא בר קימא ויש לקיימו על כל סעיפיו.

ב.    א' יעביר לב' את כתב היד של פ"פ ד'.

ג.     ב' תמציא לא' את דוחות המכירה.

ד.    ב' תדביק מדבקה על הספרים שישנם במחסן כי קשה לעקוב אחרי הספרים הבודדים שנמצאים בחנויות.

ה.    ב' תעמוד בפירעון הצ'קים בהתאם למחויבות המופיעה בחוזה.

ו.     יש להביא שמאי שיעריך את גודל מניעת הרווח שהיה יכול להיות, ואת זה א' יצטרך לשלם. יש לאפשר לפרוס את החוב אם הוא גדול.

ז.     יש לבצע את פסק הבוררות תוך שלשים יום מיום הגעת הפסק לידי הצדדים המתדיינים.

ח.    ברור שאין מקום לאף צד לתבוע את הצד השני בכל ערכאה משפטית נוספת ויש לראות את הענין כסופי.

ט.    אם ישנן תביעות מכל צד שלא באו לכלל סיכום בפסק הבוררות, הדבר הוא משום שלא שייך לחייב עליהן וממילא הן נדחות.

בית הדין מקווה שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

      הרב דוב ליאור                  הרב אהרון אליהו              הרב ישראל הירשנזון