יושב ראש מזכירות יישוב הבטיח לשלם בניגוד להחלטה רשמית

תשס"א/7

התובע: מר א'.

הנתבעים: מזכירות מושב ב', המיוצגת ע"י ב', ג' (יו"ר מזכירות לשעבר), ד'  (מזכיר).

בנושא: תשלום עבור תוספת בניה.

טענות הצדדים:

התובע: גרנו במושב כמה שנים בבית של עמידר, לאחר מכן ניתן היה לרכוש את הדירה, המשפחה גדלה ורצינו להוסיף עוד קומה. פנינו לג' והוא אמר לי איני זוכר בדיוק את המלים, אבל הבינותי שבמקרה של עזיבה יפצו אותי על ההשקעה. וכן קבלתי מכתב (מתויק בתיק) ובו נאמר, בנית קומה שניה ע"ח התושב ופדיון במקרה של עזיבה. המכתב היה מתאריך כ"ו אייר תשנ"ט ומצורף אליו פרוטוקול המזכירות מתאריך כ"ז אב תשנ"ח ושמה סע' 3 נאמר: למשפחה בקליטה יוצע לבנות קומה שניה על חשבונם ולקנות את הבית במוקדם… במידה והמשפחה תעזוב תחשב הקומה השניה כאילו נבנתה ע"י המזכירות בזמן בנייתה בפועל בעלות 45,000 ש"ח במחירי 8/98 וסכום זה יוחזר למשפחה.

באלול האחרון עזבנו, וג' אמר אנחנו נחזיר לך, ניתן סך בתשלומים, ואחר כך פנו אלי מהמזכירות ואמרו לי שלצורך התשלומים צריך להוציא חשבונית (פלוני היה אז מזכיר). אמנם במכתב של המזכירות היה כתוב משפחה בקליטה, ואנו כבר לא היינו במצב שכזה חשבתי שהביטוי הוא לאו דוקא.

בקומה שבניתי יש בה ליקויים ואני מוכן לנכות את העלות לתיקונם.

לאחר מכן השיבו מהמזכירות שהיות ואתה לא היית משפחה בקליטה לא מגיע לך פדיון הקומה, היה לי חוב במזכירות ואמרתי נקזז והם השיבו שאין קשר בין הנושאים שילמתי את רוב החוב ונשאר רק חלק ממנו. אני בניתי לאחר שג' נתן התחייבות שבמקרה של עזיבה יחזירו לי את ההשקעה.

הנתבע: יש לנו מסמך שחולק בבתים בימי שישי מתאריך לועזי 3.9.98 ובו פיסקה המבהירה שפדיון מצד המזכירות זה למשפחה בקליטה ולא לחברים וזה פורסם כשנה לפני שבנה.

מר ג' (יו"ר מזכירות לשעבר): א' פנה אלי בעקבות הפרסום ואמרתי לו בטעות כן, וכן כתבתי לו את המכתב שיש בידו. וזה אישור למה שאמרתי בע"פ היה בלבול אצלי, גם הוא היה יכול לטעות. כעת המצב הוא שהבית הזה לא נדרש כלל כי המבצע כבר עבר.

המזכירות חשבה שמשפחת א' תרכוש את הבית כי התענינו בקניה, ומי שבנה בנה על חשבונו מתוך סיכון מסויים.

מר ד' (מזכיר): אני לא יכול לקנות קומה שאני מסופק מאוד אם ניתן למכור כי מי יקנה דבר שיש ספק באם ניתן שמה בכלל לתקן את הליקוי, למרות כל זאת אנו מוכנים לעזור שיכנס דייר חדש וישלם לו את ההשקעה.

מר ב': החוב שא' היה חייב לישוב חלקו עבור דלק ועבור פעוטון ומסי חבר, על שני החובות לא היינו מוכנים בכלל לדון היות והוא קיבל תמורה צריך לשלם עבורה ואילו החוב למזכירות נתבע לאחר מכן.

 ע"כ עיקר הטענות הצדדים חתמו על שטר הבוררות.

בירור הדין

הנושא העיקרי העומד לבירור הוא האם אמירתו של ג' שהיה אז יו"ר המזכירות מחייבת את המזכירות על אף שבהחלטה מוזכר שהפדיון לעזיבה זה למשפחות בקליטה?

בפשטות נראה שליו"ר המזכירות יש לו דין שליח של הציבור, דהיינו המזכירות שהוא מיצג אותה, ואינו יכול ואינו מוסמך על דעת עצמו להוציא החלטות אלא כפוף להחלטת המזכירות. ואם זה עומד בסתירה למה שהם החליטו, אזי פוקע ממנו דין השליחות ואין זה מחייב אותם. דוגמא לכך מצינו בתלמוד מסכת בבא-מציעא ע"ו ע"א, דאם בעל הבית שולח שליח לשכור פועלים ואמר לו שכור לי בשלשה זוזים ליום והוא שכר בארבעה, ואמר להם 'שכרכם על בעל הבית', אם אי אפשר לברר את שווי העבודה, או שיש פועלים שנשכרים גם בשלשה אין הוא חייב לשלם ארבעה, כי זה שינוי בביצוע השליחות. ולכן גם בנידון שבפנינו היות והשליח שינה מהחלטת המזכירות בנקודה זו הוא פעל על דעת עצמו ואין זה מחייב את המזכירות.

ולכאורה יש לעיין בזה במה שכתבנו ששליח שטעה אין זה מחייב את המזכירות, דהנה מצינו בשו"ת-מים-עמוקים ח"ב סי' ס"ג דאם נבחרי הציבור פטרו את מי שהוא ממסים בתנאים מסויימים, והקהל ערער שהם טעו בהערכתם, מסיק הרב המחבר דמה שעשו נבחרי הקהל עשוי, ואין יכולים לטעון טעות. ולכאורה גם כאן יטען התובע, על אף שהמזכיר טעה דבריו קיימים, ועל סמך הבטחתו הוא הלך ובנה. אמנם יש לחלק בין הנושאים, דכאן אמנם המזכיר הבטיח בע"פ, אולם לאחר מכן שלח מכתב ומצורף אליו פרסום שהמזכירות פרסמה ושמה היה כתוב מפורש שההתחייבות שלה היא לגבי משפחות בקליטה, ומה שקובע בענינים שכאלה זה מה שכתוב כי זה גובר על דברים שנאמרו בע"פ, ועל התובע היתה החובה לברר עוד הפעם מה בדיוק היתה המשמעות "משפחות בקליטה" שכתוב, ולא לחשוב שזה לאו דוקא.

לסיכום:

א. אין לחייב את המזכירות בדמי השקעה.

ב. על התובע לשלם לישוב את יתרת חובו.

בכבוד רב 

    הרב דוב ליאור                      הרב אהרון אליהו                      הרב שלום אילוז