נעילת רכב בשלט שפתחה נעילת רכב אחר ונגנב הרכב שנפתח

"ברוך שאמר" סימן כב עמ' פז-פח

מכונית שנפתחה ע"י שלט של אדם אחר ונגנבה

שאלה: ראובן חנה בחניה מסודרת וכשנעל את מכוניתו על ידי שלט, נפתחה הדלת של מכונית סמוכה. וכשנעל את דלת מכוניתו, נפתחה דלת המכונית הסמוכה. אשר על כן החליט לסגור את דלת מכוניתו אע"פ שיפתח את דלת המכונית הסמוכה לו. ולאחר שעה נגנבה המכונית החונה מאחר שהדלת לא היתה נעולה ופירצה קוראת לגנב. ראובן הנז' הודיע לבעל המכונית כי דלת מכוניתו נפתחה ע"י שנעל הוא את דלת המכונית שלו, ונפשם לשאו'ל הגיעה אם ראובן חייב בנזקי המכונית?

תשובה: א) איתא בבבא קמא (נה:):

"אמר ר' יהושע ארבעה דברים העושה אותן פטור מדיני אדם וחייב בדיני שמים, ואלו הן: הפורץ גדר בפני בהמת חבירו וכו'."

ופירש"י:

"הפורץ גדר ויצאתה הבהמה וברחה".

וכ"כ התוס' ד"ה אילימא:

"דאבהמה ודאי לא מחייב בפירצת גדר בעלמא דאין זה אלא גרמא בעלמא".

וכ"כ הטור (חו"מ סימן שצו, סעיף ד):

"הפורץ גדר לפני בהמת חבירו וברחה ונפסדה אינו חייב לשלם הבהמה אפילו שהיה הכותל בריא, אבל על הכותל חייב".

אלא שהרמ"ה כתב שחייב גם כן לבעל הבהמה לשלם בהמתו. וכתב הב"י דנראה שטעמו לפי שהוא סובר דהא דפריק "נחייב" אבהמה נמי קאי דכיון דפרצו גדר בפניה הוי כאילו אבדוה בידים.

וכ"כ הב"ח בדעת רש"י ותוס' דאבהמה ליכא למימר דמיחייב דאין זה אלא גרמא בעלמא, וכדתנן פרצוה לסטים פטור, דאף הליסטים פטורים אלא אם כן הוציאוה הלסטים בידים דאז חייבים. ולמאי דמסיק דכותל רעוע, כתבו התוס' דלא קאי חייב בדיני שמים אכותל רעוע אלא אבהמה דאם נפסדה חייב בדיני שמים. וכן כתב הרא"ש שם (סימן ב).

אבל ברמ"ה כתב דאין זה גרמא לפוטרו אם הבהמה הוזקה, אלא מזיק בידים. ול"ד להא דתנן פרצוה לסטים והזיקה דפטורים הלסטים, דהתם ודאי גרמא הוא דעל ידי שפרצוה לסטים הלכה והזיקה לאחר אבל אם הבהמה גופה הוזקה ה"ל היזק בידים. ומפרש את הגמרא בדיני אדם נמי נחייב דאבהמה נמי קאי.

אולם דעת הרמב"ם דחייב לשלם בנזקי הבהמה אם הלכה והזיקה ומפרש את הגמרא בדיני אדם נמי נחייב אם הלכה והזיקה.

וכתב הרמב"ם בתשובתו לחכמי לוני'ל, הובא דבריו בדרישה (ס"ק ד) וז"ל:

"וזה שהקשיתם על דבר זה מן הליסטים שפרצו מחיצת הדיר הבריאה שאין חייבין בנזקיה עד שיוציאוה אבל אם יצאת מעצמה פטורין, ודאי קושיא היא זאת ושמא זאת הקושיא שיבש המפרש עד שהעמיד דבר זה בכותל עצמו. וזה פירוקה, הפרש גדול יש בין ליסטין שפרצו הדיר ובין חבירו שפרץ לפני בהמתו. שהלסטים כוונתם לגנוב הבהמה לפיכך כל זמן שלא הוציאוה מרשות הבעלים לא נתחייבו ולא נעשית ברשותם ובעת שיוציאוה נעשית ברשותם ונתחייבו בנזקיה, אבל אם הניחוה שם הרי לא עשו הנזק שנתכוונו לו שהוא הגניבה ולפיכך פטורין. אבל הפורץ גדר חבירו אין כוונתו לגנוב ולא נתכוון אלא שתצא הבהמה ותזיק ויתחייבו הבעלים בנזקיה, ולפיכך הוא חייב באותו נזק כדין כל מזיק", עכ"ל.

א"כ בנד"ד שזה שפתח את מנעול המכונית לא נתכוין לפתוח לחבירו את מכוניתו אלא לסגור את דלת מכוניתו, כ"ש שפטור אף לדעת הרמב"ם.

ב) ועדיין יש לחלק ולומר דע"כ לא פליגי אלא היכא דלא נגע בבהמה עצמה אלא פרץ את הגדר, משא"כ בנידון דידן כיון שפתח את הדלת עביד מעשה בגוף המכונית וגרע מפורץ גדר. וכעין זה ראיתי בשו"ת חוות יאיר (סימן רד) באחד שקשר פרה בחבל בסורג חלון ונכנס לבית המשתה ואחד מבני המסיבה שהיה שכור התירה ונאבדה. והעלה דאי תפיס לא מפקינן מיניה, ע"ש. ומ"מ אינו דומה ממש לנד"ד, דהתם ברגע שהתיר הפרה לא נשאר שום מעצור וברחה תיכף ומיד, משא"כ בנד"ד אע"פ שפתח את דלת המכונית עדין המנוע סגור וצריך קוד סודי ומפתח להניעו וא"כ ברגע שפתח את הדלת דמיא יותר לפורץ גדר שמחוסר שתצא ותברח, ואף גרע מפורץ גדר.

ומרן בשו"ע (סימן שצו סעיף ד) כתב:

"הפורץ גדר לפני בהמת חבירו ויצאה והזיקה אם היה גדר בריא וחזק חייב".

ובשו"ת מהרש"ם (סימן שסה) דן באחד שקיבל מפתחות חנות חבירו והוזהר שלא יפתח את החנות אלא בנוכחות אדם שלישי והוא פתח את החנות לבדו ואח"כ נטען ע"י בעל החנות שנגנב מחנותו משי, ומדוע פתח את החנות בלי נוכחות אדם שלישי. ורצה השואל לדמותו למנה לי בידך והלה אומר איני יודע. והשיב הרב, לא זו הדרך ולא זו העיר ופשוט יותר מביעתא בכותחא שאיש זה פטור מן הדין הגם שלא טוב עשה. ודין זה מתברר מסוגיא הנז' וכמ"ש בפלוגתא לעיל. והוי האי דינא פלוגתא דרבוותא. והלכה למעשה ודאי כיון שהריף ורש"י ובעלי התוס' דעתם לפטור, פשיטא שכן הלכה למעשה. כ"ש כפי מה שכתב מהר"ם דנהגו לפסוק הלכה כהרי"ף במקום שאין התוס' חולקים עליו, א"כ כ"ש וק"ו בנדון כזה שהרי"ף והתוס' מסכימים לדעת אחת ורש"י והרא"ש ובנו הטור וגם הנמק"י הסכימו לדעת זו, א"כ פשיטא דלמעשה הכי עבדינן. כ"ש שאני אומר דאיכא למימר דע"כ לא פליגי אלא בבהמה דאית לה נגרי וממילא אזלה אבל בכלים לכו"ע פטור. והדברים פשוטים, ואע"פ שהיה בהם להאריך די בזה לפי שעה, עכת"ד. וא"כ בנדון דידן שהיו כלים דלית להו נגרי וההיזק היה ע"י שלט חיצוני ודאי דפטור.

אשר על כן אין לחייב את הנתבע כלל, ואפילו לצאת ידי שמים נראה דפטור. וראה במאירי ב"ק (נו) שחיוב גרמא בידי שמים אינו אלא במתכוין להזיק. וכ"כ החזון איש (ב"ק סימן ה ס"ק ד) דבשוגג אינו חייב בידי שמים. וראה עוד בתשב"ץ (ח"ב סימן קיד) דגרמא חייב בידי שמים רק בעשה מעשה. וראה עוד בשו"ת מהרי"ט (חלק א סימן צ"ה).