שידוך ע"י שליח

בדבר אשר אברך אמר לחמותו להציע שידוך להורי הבת, והמובן באופן מוחלט הי׳ דמבקש ממנה רק בתורת התחלה. כיון דקשה לו מכמה סיבות להתחיל בזה. אבל אחר שיהא התחלה, הוא ימשיך את עסקי השידוך, האם נחשבת חמותו כמתחלת דמגיע לה שליש.

הנה בשו״ת חוט השני סי׳ ג׳ מבואר דהשולח חבירו, מקבל דמי שדכנות רק השליח ולא המשלח יעוי״ש, [ובמקו״א הארכתי בזה]. אמנם נראה התם דהוא רק משום דלא דובר בין השליח למשלח דאינו אלא בתורת שליחות גרידא, אבל בני״ד הרי מהא דדובר שההמשך יהא ע״י האברך, מוכח דעתה אינו אלא שליחות בעלמא, וגם חמותו לא ע״ד הכי דשכר שדכנות קאתי אלא לעשות חסד בעלמא, וכן רצון חתנה - ומה״ט אפשר דגם אם הוא בכה״ג שאם האברך הי' אומר הדברים לצד הכלה לא היו דברים נשמעים, ורק דיבורי חמותו הם שהשפיעו, מ"מ כיון דאינו אלא בתורת שליחות בעלמא אין חייבים לה דמי השידוך אף לא כמתחיל – מ"מ מהראוי לבקש מחילתה או לפייסה במעט ממון אם היה כגוונא הנז'.