דו"ח מס הכנסה שהוכן ולא הוגש

תשס"ה/17

התובע: מר א', יועץ מס.

הנתבע: מר ב', מקבל שירותי ייעוץ.

בנושא: תשלום עבור הגשת דו"ח.

טענות הצדדים:

התובע: אני עובד בתור יועץ מס, ונתתי שירותים למר ב' למעלה מעשר שנים. בכל שנה בחודש נובמבר הייתי כותב לו מכתב ובו בקשה להגשת המסמכים על מנת להגיש שומא שנתית, במכתב כתוב שהשומא תוגש לאחר תשלום בפועל.

לפני כשלוש שנים למדתי בעצמי את נושא הביטוחים, ואמרתי לב' שאיני רוצה שהוא יבטח אותי, ושאני רוצה להפסיק לתת לו שירות בגלל המקרה שאירע שגנבו לי כספת עם תכולה והיא לא היתה מבוטחת, ולדעתי הוא היה צריך לידע אותי, (אמנם איני תובע אותו על כך). ב' הודיע שהוא רוצה שאגיש את השומא עבורו לשנת 2004, הוא נתן לי 5 המחאות סירבתי לקבלן היות ואני עומד להפסיק לעבוד איתו, אני דורש שישלם לי את הסכום 350$ + מע"מ בתשלום אחד.

הנתבע: מר א' גלש בתיאורו לנושא שלא מופיע בכתב התביעה, לא ביטחתי ולא אמרתי לו לבטח כי לא ראיתי שינויים מהותיים במשרדו.

אני הבנתי מתוך דבריו שהוא דורש מזומן ושאינו מעוניין להגיש את הדו"ח, ולכן פניתי לאדם אחר. לדעתי היות ושילמתי את השירות השוטף כל חודש לא מגיע לו יותר.

התובע: יש הרבה דוחות שצריך להגיש חוץ מהנהלת חשבונות שוטפת כל החדשים.

הנתבע:  הכל רשום במחשבים בעצם אין לי הרבה דוחות.

התובע הגיש מכתב לבית הדין שקיבל ממס הכנסה מתאריך ו' מר חשון תשס"ו, המראה בעליל שעדיין א' רשום כמיצג את מר ב' כלפי מס הכנסה, ולא כפי שטען שהוא הודיע למס הכנסה על הפסקת עבודתו אצלו.

עד כאן עיקר הטענות, הצדדים חתמו על שטר בוררות כמקובל בישראל.

בירור הדין

שכר הכנת הדו"ח

הבעיה העומדת לפנינו לדיון, האם מגיע לתובע שכר עבור הכנת דו"ח השומא שבפועל לא בוצעה.

לפי מה שמתברר מטענות הצדדים, עצם הכנת השומא נעשתה בהסכמת הנתבע, אולם היות והתובע לא קיבל את התשלום במזומן לפי תביעתו, לכן לא הגיש את השומא, אולם הבנתו של הנתבע שהתובע אינו רוצה להגיש עבורו היא מוגזמת, כי לא אמר שלא רוצה להגיש אלא דרש תשלום.

מבלי להיכנס לבעיה האם התביעה לתשלום במזומן מוצדקת או לא, כי בשנים הקודמות היו משלמים בכמה המחאות כשלוש או ארבע (אבל לא בחמש). את עצם העבודה, ריכוז כל החומר והכנתו להגשה ביצע התובע, כל מה שחסר זה רק עצם הגשתו למס הכנסה. בנוסף, המציאות שמשתקפת מהמכתב שמס הכנסה נתן ביום ו' בחשון הינה שהנתבע משתמש עדין במוניטין של התובע. בית הדין סבור לאור הנתונים שמגיע לתובע שכר עבור עבודתו, בניכוי אי הגשת השומא השנתית בפועל למס הכנסה.

לסיכום: בית הדין סבור שיש לנכות סכום בסך 80$ מהסכום הכולל של 350$ דהיינו שישלם 270$+מע"מ.

היות ועבר זמן רב, סבור בית הדין שעל הנתבע לשלם את החוב לא מאוחר משלושים יום מעת הגעת פסק הבוררות לידיו.

אנו סבורים שהצדדים יבינו את רוח הדברים והאמת והשלום אהבו.

בכבוד רב

הרב דוב ליאור                          הרב אהרון אליהו               הרב ישראל הירשנזון