אחריות בעל הבית ופועלים על נזקים

בדין אחריות בעה״ב ופועלים על נזקים שנגרמו בזמן הבניה

שאלה:

אחד השכנים הזמין קבלן לבצע שבירת ובניית קיר פנימי בביתו, הקיר היה בסמיכות לקיר חיצוני של שכן. לאחר שהשכן גמר את בניית הקיר התחילו נזילות בקיר החיצוני של שכינו. השכן הניזוק טוען שבזמנו הזמין חברה לצורך איטום הקיר החיצוני, ועכשיו ע״י הבנייה נעשו סדקים באיטום שגרמו לנזילות. השכן הניזוק הזמין את החברה שביצעה את האיטום, והם תיקנו את הנזקים במחיר של 2,000 ש״ח, וכעת הוא תובע את השכן שבנה שישלם את סכום התיקון.

תשובה:

א) בדין זה יש לחלק בין שכיר יום לקבלן. והנה בב"ק צ״ח, ב במשנה:  

"בנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל ושיבר האבנים או הזיקן חייב לשלם, היה סותר מצד זה ונפל מצד אחר פטור ואם מחמת המכה חייב".

וכתב שם השיטה מקובצת בשם הר' יונתן:

"הבנאי שקיבל עליו לסתור את הכותל וכו'. אי נמי הזיק אחרים חייב דאיבעי ליה לעיוני, דאדם מועד לעולם, אבל בעל הבית פטור, שהרי כל המלאכה על האומן ובעל הבית מסולק משם, ומש״ה נקט דוקא קיבל. אבל אם היה שכיר יום שלא נסתלק בעה״ב משם השמירה מוטלת על שניהם ושניהם משלמים" עכ״ל.

וכ״כ המאירי שם. וזה ברור דמה שאפשר לחייב את הבעל הבית בשכיר יום, אינו אלא מדין שומרים שהרי, אין שליח לדבר עבירה ואפי' אם נאמר שבפועל יש שליח לדבר עבירה הרי הבעלים שלחו את הפועל לשבור את הקיר מ״מ לא שלחו להזיק לאחרים. נמצא לפי זה בנידון דידן כיון שהפועל היה קבלן אין שום חיוב לבעלים לשלם, והתביעה צריכה להיות רק כלפי הפועל.

ב) אמנם אם הפועל היה שכיר יום שניהם חייבים ונראה דהפועל חייב מצד מזיק והבעלים חייבים מצד שומר, אמנם מלשון המאירי, ור' יונתן משמע דשניהם חייב משום שומרים, ונראה דחשיב כאומן שקילקל אם מקבל שכר חייב משום שומר כמבואר בב״ק דף צ״ט:, ובשו״ע חו״מ סימן ש״ו סעיף ז', וסימן ד״ש סעיף א'. ובזה יש מקום לדון אם הפועל אינו לפנינו וא״א לגבות את חלקו האם בעל הבית מחוייב לשלם את חלקו. והנה בשו״ע חו״מ סימן רצ״ט סעיף א' ברמ״א, ובסימן ע״ז סעיף א' ברמ״א הביא:

"שנים שקיבלו פקדון הרי הם ערבים זה לזה וכל אחד משלם את הכל".

ועיין בנתיבות [סימן ע״ז אות א'] שכתב להלכה דהוו ערבים, והקצו״ה שם, ובסימן רצ״ט סעיף א' הביא חולקים בזה, ובמחנ״א הלכות שומרים סימן כ״ז ס״ל דשומרי חינם בפקדון לא הוו ערבים, אבל ש״ש אפשר דהוו ערבים. ונראה בנידון דידן דשכר פועל על שבירת הקיר הוו ערבים דזה סתמא דעתו של פועל להיות אחראי על עבודתו, וגם סתמא דדעתיה של הבעל הבית להיות אחראי על פעולת השכיר.

[אמנם אם נדון אותם מדין מזיק מבואר בשו״ע סימן ת״י סעיף ל״ז בשותפים בנזק נחלקו הפוסקים אם חייב כל אחד בנזק שלם ואם א״א לגבות מאחר הוא בעצמו משלם את כל הנזק, או כל אחד משלם חלקו בלבד].

ג) ובנידון דידן יש עוד לדון שהרי הפועל לא היה צריך לדעת שנעשה איטום שעלול להשבר מחמת שבירת הקיר, שהרי כל אחד שבונה ומתקן בביתו לא יכול למנוע משכנו לעשות תיקונים בתוך ביתו, וע״כ היה זה שעשה את האיטום צריך לדאוג לכך שעבודות בתוך הרשות של השכן לא יזיקו לאיטום, וגם מצד זה יש לפטור את הפועל ואת בעל הבית. נמצא בנידון דידן כיון שהפועל עבד בקבלנות אין תביעה על בעל הבית אלא צריך לתבוע את הקבלן, וגם הבאנו דלא ברור שהקבלן צריך לשלם.

ד) וכל זה שלא היה צריך לבקש רשות מהשכן על הבניה אמנם אם היה זקוק לרשות של השכן לבנות נראה דבעל הבית חייב בנזקי הפועל מדין ערב אפי' אם הפועל הוא קבלן משום דסתמא דעתו של אדם שנותן רשות לשכנו לבנות שלא ינזק מחמת הבניה, ועל בעל הבית לדאוג שלא יהיו נזקים [אשפה, לכלוך, מלט בחצר השותפין, או מלט על חלונות של השותפין], ועדיף תמיד שנותנים רשות לשכן לבנות להתנות שעל כל הנזקים של הפועלים מקבל הבונה אחריות אישית בתורת ערב, וע״י זה יהיה תמיד שלו׳ בין השכנים שכל אחד ידע בבירור מה חיובו.