מגיה שהפסיק באמצע עבודתו

מגיה ספר שהפסיק באמצע עבודתו

בדבר הספר הקדום וכו׳ שנמסר להרב וכו׳ להגיהו תמורת עשר שקל לשעה, ואחר שהתחיל עבודתו מתחרט ומבקש שמחירו מעתה והלאה יהיה חמישים שקל לשעה, ושאלתם אם יכול לחזור בו.  ושני הצדדים הסכימו לקבל את אשר אפסוק בסייעתא מלעילא.

קי״ל דפועל יכול לחזור בו ואף לאחר שהתחיל במלאכה, כמבואר פרטיו בחו״מ סי׳ שלג ס״ג, אבל קבלן אחר שהתחיל במלאכה אינו יכול לחזור בו וכמבואר שם ס״ד, ולדעת השו״ע אין המכוון שבעה״ב יכול להכריחו להמשיך עבודתו, אלא שאם חוזר בו ידו על התחתונה. ונ״מ שבנתייקרה המלאכה מנכה לו מדמי עבודתו שעשה. [אמנם במחנ״א שכירות סי׳ ד׳ ה׳ הובא מכמה ראשונים דהמכוון שלא יכול כלל לחזור בו, ועי׳ אבנ״ז חו״מ סי׳ נב].

ני”ד אף שקבעו סכום התשלום כפי שעות, מ״מ ההתחייבות להגיה כל הספר, ולהכי הוי קבלן לגבי האי דינא, ועי׳ פתחי חושן פי״א הערה א. אבל לחזור בו הוא יכול כנ״ל. וכפי שנאמר לי לא היה כלל חוזה למיחשב כקנין שטר, דבקנין יכול בעה״ב לכופו לגמור המלאכה, כמבואר ש״ך שם סק״ד, ועי׳ שו״ת שבט הלוי ח״ג סי׳ ק, וא״כ יכול מגיה הספר לחזור בו.

אמנם אי״צ ליתן לו תשלום על מה שכבר עשה, כיון שמחיר ההגהה תעלה אצל אחרים ביותר דמים מפסיד הקבלן, אמנם בשו״ת חקרי לב חו״מ ח״ב סי׳ פ נסתפק בכה״ג שהקבלן הוזיל מדמיו וחוזר בו, אי צריך להפחית ממנו מחמת המחיר של השער בשוק, או בכה״ג לא מפחיתים, אפשר דהתם מיירי כשפירש לו להדיא שפוחת משער שבשוק, אבל בני״ד אף שמחיר עשרה שקלים הוא פחות משער שבשוק, אבל לא פירש לו דבר זה, צריך עתה שינכה משכרו. ולא חשיבא כשכירות בטעות ואונאה בשכירות של יתר מפלגא, כיון שהמגיה ידע שמחירו יקר יותר, ורק מטעמים מסויימים שהיה עמו הסכים במחיר מועט.

הנה פועל החוזר בו, מבואר בשו״ת חת״ס חו״מ סי׳ קכב דיש בו משום שארית ישראל לא יעשו עולה, וכ״ה במשמרת שלום סי׳ קעו או׳ מד משמיה דהנמו״י, ועכ״פ משום תרעומת איכא כמתני׳ ריש השוכר את האומנין.

בודאי טוב היה אם היו רוצים בפשרה, דמעתה יתנו למגיה עשרים וחמשה שקלים, ועי״ז לא יהא תרעומת ומחוסר אמנה כשיהיה בהסכמתו של מוסר הספר, אך א״א לחייב את המגיה לדבר זה. והלכתא כנ״ל.

באעה״ח מרדכי גרוס