מקום הדיון כשהשתנה מקום הצדדים אחר העיסקה

א. השתלשלות העניינים בין הצדדים:

בפנינו תביעת א. באמצעות בא כחו כנגד ב. באמצעות בא כחו.

התעוררה שאלה מקדמית של מקום הדיון בתביעה הנוכחית. הנתבע מתנגד לקיים את הדיון בבית הדין בצפת, ומבקש לקיימו בבית הדין בירושלים במקומו של הנתבע, כפי ההלכה הפסוקה שהתובע הולך אחר הנתבע.

הצדדים השמיעו את עמדותיהם בבית הדין בשאלה מקדמית זו, ולאחר שמיעת הטענות, בית הדין פסק שעל הצדדים להופיע לדיון בבית הדין בצפת, ולהלן הנימוקים.

בטרם נפרט את הטעמים ההלכתיים, להלן סיכום קצר של השתלשלות העניינים בין הצדדים בעניין הנכס בצפת, נשוא הדיון.

א. ראשיתה של הפרשה בעסקה שהתבצעה בין ב., להלן "המוכר" ובין א., להלן "הקונה", להעברת מבנה מהמוכר לקונה תמורת סכום של 95,000 דולר.

הקונה שלם דמי קדימה בסך 60,000 דולר, והמוכר התחייב לשיפוצים מסויימים ולמסירת הדירה במועד מסויים.

הן הקונה והן המוכר התגוררו בצפת באותו מועד. וכן המבנה נשוא הדיון נמצא בצפת.

ב. הדירה לא נמסרה בזמן, ובבית הדין התקיימו מספר דיונים בין הקונה למוכר בשאלת ההתחייבויות ההדדיות שבין הצדדים, עקב טענות הדדיות שהועלו. הקונה תבע תשלום קנס עקב אי מסירת הדירה במועד, וכן תשלום שכר דירה ששכר, כתוצאה מהעיכוב במסירת הדירה (בניגוד להוראות החוזה), וניתנה החלטה המחייבת את תשלום שכר הדירה אך לא את תשלום הקנס.

ג. לאחר פרק זמן, אחיו של המוכר, נכנס לתמונה, השלים את השיפוצים ובקש להשלים את העסקה, דהיינו להעביר את הנכס לקונה ולקבל את יתרת הסכום.

הושגה הסכמה על שיפוצים אחרונים, ונקבע תאריך למסירת הדירה. הוסכם שגובה התשלום עבור השיפוצים הנוספים שהקונה דרש יוכרעו על ידי בורר יחיד, והבורר יקבע את הסדרי התשלום.

ד. אחד מחברי בית הדין, הוסמך כבורר יחיד, ונחתם שטר בוררות שבו נקבע כי הבורר או בית הדין בהרכבו המלא, יכריע בשאלות השנויות במחלוקת. התקיים דיון בפני הבורר וניתן פס"ד.

ה. הקונה סרב לשלם את סכומי הכסף שנקבעו לתשלום על ידי הבורר, וטען לזכותו לקבל את הנכס בלא תשלום נוסף, לטענתו היה על הבורר לנכות מהסכום המוטל עליו את הקנס בגין עיכוב המסירה. הקונה, בטענתו זו, התעלם בכך מהחלטות קודמות של בית הדין ופעל בניגוד להחלטת הבורר.

ו. עקב אי התשלום, שהוטל על הקונה, הבורר קבע שהמכירה בטלה ומבוטלת, אך נקבע שהמוכר חייב להחזיר לקונה את דמי הקדימה בסך 60,000 דולר, בניכוי הסכום השנוי במחלוקת (תשלום עבור השיפוצים) שיופקד בבית הדין עד להשלמת הדיון בנקודה זו.

ז. הקונה הגיש עירעור לבית הדין הגדול, ועירעורו נדחה. ובבית המשפט המחוזי, נפסק שלא לאשר את פסק דינו של הבורר, אך בית המשפט העליון ביטל החלטה זו.

ח. למעשה המוכר לא החזיר לקונה את הכסף, והקונה מצידו לא הגיש תביעה להשבת הכסף.

המוכר בקש לקיים דיון, בבית הדין, שבו יקבע סכום ההחזר, אך הקונה סרב לדיון זה.

ט. כעת בפנינו בקשת הקונה באמצעות בא-כחו לביטול ביטולו של המכר. לטענתו מאחר והמוכר לא החזיר לקונה את הסכום המוטל עליו, הרי שהקונה עדיין בעליו של הנכס. לטענתו ביטול המכר מותנה וכפוף לתשלום ההחזר המוטל על המוכר.

ב. מקום הדיונים במעמדו של נכס שבעת העסקה נמצא במקומם של הצדדים, ולאחר מכן הנתבע עזב את העיר.

הלכה פסוקה היא בשו"ע חו"מ סי' יד ס"א שהתובע הולך אחר הנתבע. וכן נקבע בתקנות הדיון סעיף ז'. אך בתקנות הדיון סעיף יב נקבע -

"נעשתה עסקה במקום מגוריהם של שני הצדדים, ואחר כך עזב אחד מהם את המקום, הברירה בידי התובע להגיש תביעה בעניין העסקה במקומו של הנתבע או במקום העסקה, אם היא עדיין מתקיימת".

הנאמר בסיום סעיף יב "אם היא עדיין מתקיימת", טעון בירור והגדרה. נציין כי בחוברת תקנות הדיון במהדורת תשל"ח בסופה ציינו כמקור לתקנה זו את תשובות מהרשד"ם חו"מ סי' קג ושפו, ומסתבר לפרש את התקנות בהתאם להלכה ממנה יצאה תקנה זו.

ולהלן לשון מהרשד"ם סי' שפו -

"ובר מדין אני אומר דבנ"ד יש לב"ד לעכב כנזכר, מטעם דכשהאמין שמעון לראובן להפקיד נכסיו אצלו היה בהיותו דר בעיר שלוניקי כמו שהיה דר שמעון, ועל דעת כן היה מאמינו שאם יפול איזה הפרש ביניהם יעמידנו לדין בשאלוניקי היום או למחר כשיבא לביתו לפקוד אשתו ובניו, אבל השתא שעקר דירתו מכאן, על ראובן מוטל לבוא לעמוד לדין אם ירצה נכסיו שבכאן, דלא כל כמיניה לקחת נכסי אחרים לאכול ולחדי, ושילכו אחריו המפקידים, אצלו וגם כי סברא נכונה היא זאת בעיני וכמדומה ראיתי דין זה ... א"כ אני אומר שכ"ש שיש לנו לומר שלא אמרו שילך התובע אחר הנתבע אלא כאשר היו המשא ומתן שביניהם זה במקומו וזה במקומו, אבל כאשר היו שניהם במקום אחד ואח"כ הרחיק הנתבע נדוד פשיטא ופשיטא שאם יש יכולת בתובע להביאו למקום התובע, או שיש כח ביד ב"ד, יביאוהו".

דברי מהרשד"ם הובאו בכנסת הגדולה חו"מ סי' יד הגהות ב"י אות לה. וכן הסכימו בספר דרכי נועם חו"מ סי' לט ובשו"ת האלף לך שלמה חו"מ סי' קיח. ועיין בספר יביע אומר ח"ז חחו"מ סי' ד' שהביא מכמה אחרונים שהסכימו עם דברי מהרשד"ם.

ובספר שו"ת מהר"י הכהן מהדו"ק חו"מ סי' א' הביא דברי מהרשד"ם בלשון זו -

"מבואר במהרשד"ם סי' שפ"ו דלענין לכוף את התובע ללכת אחרי הנתבע אמדינן דעת התובע בתחילת ההלואה, ואם נראה מעניינו שלדעת כן הלוהו שכאשר יהיה ביניהם דו"ד הבית דין שבעיר ישפטו ביניהם, מחוייב הנתבע ללכת אחר התובע".

ובספר משפטי שאול סי' מ', בפסק דינו של הג"ר מרדכי אליהו שליט"א, כתב בביאור סברת מהרשד"ם -

"זיל בתר טעמא, שכל הטעם הוא, שלא כל אחד יעשה עסק ואח"כ ילך לו לעיר אחרת ועי"ז הוא ירמוס ויגזול אנשים שלא יטרחו לרדוף אחריו בעיר אחרת. או הטעם שכל שהעסק נעשה בעיר מסויימת ושניהם היו באותה העיר הוי כאילו קבלו עליהם להתדיין באותה עיר ובדייני המקום".

ובספר דברי מלכיאל ח"ג סי' קסז כתב -

"לדעתי נראה ברור, שצריך לדון במקום התובע שהעסק הוא שם, ושם נעשה העסק שנצמחה ממנו תביעתו, דהא איתא בב"ק ק"ח ע"ב שהשומר אף לאחר שנשבע ונפטר מיקרי בעל דינו של הגנב לענין יפטר בהודאתו ע"ש. ובודאי אם יש לאחד תביעה על עסק זה ידון עם השומר במקומו, ואם רצו הבעלים לדון יבואו לשם ... כבר כתב הרשד"ם חח"מ סי' קג שאם אחר שעשה העסק עמו יצא הנתבע לעיר אחרת, מחויב לבוא למקומו הראשון לדון ... גם בנידון דידן ודאי לא עשה העסק על דעת שיצטרך לילך לדון למקום השותף השלישי".

ובספר ברכת שלמה (להגר"ש טנא ז"ל) חלק חו"מ סי' ד' דן -

"בדבר הסכסוך בין התובע ראובן והנתבע שמעון שנערך ביניהם הסכם בכתב לחלוקת רכוש משותף נכסי דלא ניידי. התובע טוען שהנתבע לא קיים את תנאי ההסכם ומבקש לחייבו בסכום כסף כמפורט בכתב התביעה. הנתבע היגר לחו"ל והשאלה אם לחייבו שיחזור לכאן להתדיין עם התובע כבקשתו".

בסוף דבריו הביא הגר"ש טנא ז"ל את דברי מהרשד"ם וכתב -

"לדעת מהרשד"ם כיון שהתובע והנתבע היו גרים במקום בו נעשה העסק ביניהם, הרי יש אומדנא שעל דעת כן נעשה העסק שיהיו שניהם גרים במקום זה. ולכן אם אחד מהם עזב את המקום, אף שהוא הנתבע ודורש מהתובע שיבוא למקומו ויברר את תביעתו כדין תובע הולך אחר הנתבע, אבל בכגון זה אין התובע צריך ללכת, מאחר שהנתבע הוא שעזב את המקום, לכן אין התובע חייב ללכת אחריו. וכן מסיק מהרשד"ם אפילו אם לא היו גרים יחד במקום זה, אבל כיון שהעסק נמצא במקום ההתדיינות ביניהם, וזה ג"כ כאומדנא שמקום העסק יקָבע כמקום להתדיין שם. ואף שפורקה השותפות וחוסלו העסקים, אבל מאחר שיש אומדנא ששניהם מעוניינים שהמקום בו נמצא העסק יהיה מקום ההתדיינות, כי בדרך כלל במקום זה שמתנהל העסק קל יותר לברר את הדברים טעונים בירור, ואת הדברים השנויים במחלוקת ביניהם, לכן גם אם השותפות התפרקה, נשאר המקום הזה להתדיינות ביניהם, ואין כאן הכלל שהתובע הולך אחר הנתבע".

בסוף דבריו בתשובת ברכת שלמה, הניח בצ"ע הדין אם לאחר שהשותפות התפרקה והוסכם על דרך חלוקת השותפות -

"ויש לפעמים שצד אחד צריך לשלם סכום כסף לשני ומוסר לו שטרות לתשלום הסכום, וכעבור זמן התעורר סכסוך ביניהם בדבר תשלום השטרות ... כאן הסכסוך אינו נוגע לשותפות שהיתה להם בעבר, שהרי פורקה השותפות וחוסלו העסקים, וכל הסכסוך ביניהם נוגע לתשלום שטר, שאמנם נובע החיוב מהשותפות, אבל זה לא שייך לעסק שהיה להם בעבר. בדבר הזה יש להסתפק אם הנתבע עזב את המקום על התובע ללכת אחריו, או שנחייב את הנתבע שיבוא למקום התובע, כיון שחיוב ממון זה נובע מהעסק המשותף שהיה להם בעבר, וצ"ע" עכ"ל.

העולה מכל האמור - במקרה שהתבצעה עסקה במקום מסויים, והצדדים לעסקה זו התגוררו באותו מקום, בעת ביצוע העסקה. ולאחר זמן אחד מהם תבע את חבירו בתביעה הקשורה לעסקה זו, יש לקיים את הדיונים בבית הדין במקום שבו בוצעה העסקה, אף אם התובע בלבד, עדיין גר באותו מקום, והנתבע עבר למקום אחר.

מקור הדין בתשובת מהרשד"ם, וכך מוסכם בפוסקים, ונקבע בתקנות הדיון.

בסעיף יב לתקנות נאמר "הברירה בידי התובע להגיש תביעה בעניין העסקה במקומו של הנתבע או במקום העסקה, אם היא עדיין מתקיימת". ונראה שכוונת הסיפא לסעיף זה, המתנה את התקנה בכך, שהעסקה "עדיין מתקיימת", להתייחס לנושא הנידון בסוף תשובת הברכת שלמה, דהיינו במקרה בו השותפות כבר פורקה, או שאין דיון על הנכס נשוא העסקה, אלא התביעה מתייחסת לתשלומי סכומי כסף הנובעים מעסקה זו, שבמקרה כזה חזר הכלל המקובל בשאר תביעות, שהתובע הולך אחר הנתבע.

בנידון שלפנינו, הדיון הנוכחי הוא על מעמד הנכס נשוא העסקה. התובע שהוא הקונה, תובע לקבל פס"ד הצהרתי שהנכס נשוא העסקה נמצא בבעלותו עקב אי עמידת הנתבע - המוכר, בהוראות פסק הדין שחייבו להשיב לקונה סכומי כסף. ובנסיבות אלו מקום הדיון בבית הדין בצפת.

ג. תביעה שהתבררה בפני בית דין ולאחר מכן הוגשה בקשה לקיים חלק נוסף מהדיון בפני בית דין אחר.

מלבד האמור לעיל, קיים טעם נוסף לחייב את קיום הדיון בבית הדין בצפת.

התביעה הנוכחית, אינה התביעה הראשונה בין הצדדים. כאמור, הצדדים קיימו מספר דיונים בבית הדין בצפת. בתחילה בתביעות הדדיות בעניין השיפוצים בנכס, שהמוכר קבל על עצמו, ושאלת התשלומים המוטלים על הקונה. בעניין זה התקיימו בבית הדין מספר דיונים, ובמהלך השיפוצים, הדיינים אף באו בעצמם למקום, ונכנסו למבנה נשוא הסכסוך על מנת להכריע בתביעות ההדדיות. ומלבד זאת לאחר מכן התקיימו דיונים בפני אחד הדיינים, בהתאם להסכמת הצדדים לקיים דיון בפני דיין יחיד, הדיונים נסובו בשאלת ביטול העסקה עקב אי תשלום, כנזכר לעיל.

כעת, על פי החוק, שטר הבוררות שנחתם לפני מספר שנים, אינו תקף, ויש צורך בחתימה בשטר בוררות חדש. וכן יתכן שקבלת הצדדים להרכב של דיין יחיד אינה מתייחסת לדיון הנוכחי, מאחר שניתן במסגרת שטר הבוררות שכבר אינו בתוקף לדיון הנוכחי, על כן אין מנוס מלהורות על המשך הדיונים בבית הדין בצפת בהרכבו המלא.

הריב"ש סי' שנד כתב שלא ניתן לפצל את הדיון בין שני הרכבי בית דין שונים. הריב"ש קבע שמאחר שפתחו בדין בבית דין במקום אחד, יש לסיים את הדיונים באותו הרכב. וז"ל הריב"ש -

"גם נראה, שמאחר שדייני מורסיי"ה, פתחו בדיניה, ומורשה שמעון, עשה תביעתו בפניהם, צריך שיגמר הדין שם בפניהם. כדאמרינן בב"ק פרק הגוזל בתרא (קי"ב:): דהיכא דלא פתחו בדיניה, מצי נתבע למימר לבית דין הגדול קא אזילנא, אע"ג דהאי בי דינא, נקיט רשותא למידן, מב"ד הגדול. והיכא דפתחו בדיניה, לא מצי למימר לבית דין הגדול קא אזילנא. אלא, צריך שיגמור הדין ע"פ הדיינים שהתחילו לדון בו. בנדון זה, נמי, אע"פ שהוחזק כפרן, ומעתה אין ראובן יכול לטעון כלום, וגם שאלת החפצים נעשית באיל"ג. מכל מקום, כיון דפתחו בדיניה במורסיי"ה, צריך שיגמר הדין שם. ולאחר שיחייבו דייני מורסיי"ה את ראובן, אם לא יחזיר את החפצים או דמיהם, כפי מה שיעריכם שמעון בדבר, ראוי למראית עיני הדיינים. אז יביא פסק דין, מדייני מורסיי"ה, ושטר אדרכתא שיעשו לו הדיינים ההם, על נכסי ראובן, לפני דייני איל"ג. והם יעשו שומא בנכסי ראובן שבאיל"ג", עכ"ל הריב"ש.

גם במקרה שלפנינו, הדין ודברים שבין הצדדים נפתח בבית הדין בצפת והתקיימו מספר דיונים בהרכב המלא, והמשיכו בהרכב של דיין אחד, על כן גם הדיון הנוכחי שהוא המשך לדיונים הנ"ל יתקיים באותו מקום, וכפי שנקבע בהחלטה קודמת של בית הדין.

ד. היזקקות לתובע שפנה לערכאות לביטול פסק דין קודם של בית הדין.

טענה נוספת העלה ב"כ הנתבע, שמאחר שהתובע פנה לערכאות לביטול פסק דין קודם של הבורר, הרי שאין נזקקין לו.

אין מקום להאריך כאן בבירור הלכה זו שהביא הרמ"א בחו"מ סי' כו סעיף א, אך נציין לפד"ר חי"ג עמ' 275 וספר יביע אומר ח"ז חחו"מ סי' ה', ומדבריהם עולה שבודאי לפי מנהג קהילות ספרד, אליהם משתייכים הצדדים אין מקום לטענה זו, ועיי"ש בפד"ר חי"ג עמ' 278 שאין מקום לטענת קים לי, ואכמ"ל בזה.

ה. ייצוג הנתבע על ידי מנהל העסק בפועל כיום, שהוא גם בעל הנכס כיום.

נקודה נוספת שיש לתת עליה את הדעת בנידון זה. העסקה התבצעה בין המוכר - ב. לקונה הנ"ל. מזה תקופה מסויימת שאחיו של המוכר, בא כחו הנוכחי, מנהל את עסקיו, והוא הנושא והנותן בכל הכרוך בדיונים בקשר לעסקה הנ"ל, וכעת הנכס רשום על שמו, לדבריו אחיו כעת מחוץ לביתו ולא ידוע בבירור היכן מקום הימצאו.

יש לקבוע כי בכל הנוגע לדין תורה הנוכחי, ב"כ של ב. דהיינו אחיו, הוא הנתבע. ונציין למש"כ הדברי מלכיאל בח"ג סי' קסז בנידון כזה -

"הא דקיי"ל בחו"מ סי' קכ"ד שהנתבע אינו רשאי לעשות שליח לדון עם התובע, זה רק בשליח בעלמא, אבל אם יש לנתבע איש שעוסק בעסקיו, יכול לשולחו, דהוי כבעל דין, וכהא דשומר שהזכרנו מהא דב"ק דף ק"ח דמיקרי בעל דין. וכן מצינו בב"מ דף ע"א ע"ב ע"ש בתוס' מש"כ מהתוספתא גבי ריבית, דאף שאין שליחות לעובד כוכבים, מ"מ בסנטרו הוי כהוא עצמו ע"ש. והיינו משום שהוא העוסק בעסק זה והוי כבעל הדין בעצמו. ועוד דהא הטעם שאין הנתבע עושה מורשה הוא כמ"ש בטור ושאר פוסקים שלא יטעון המורשה שקר בשביל שהוא לא עשה גוף העסק עם התובע. ולפי זה בנדון דידן שהאיש הזה עסק בגוף העסק ויודע כל פרטי הדברים שיש בזה עם התובע, בודאי שמותר לו לדון עם התובע, ואדרבה יש מקום לומר שדווקא הוא ידון ... על פי רוב סוחר גדול מתנהג עסקו על ידי שכירים, ושפיר יוכל לשלוח שכירו לדין, כנ"ל".

אמנם אילו האח לא היה כעת בעל הנכס, היה מקום לבקש יפוי כח מתאים מאחיו, אך מאחר שהתביעה מתייחסת לשאלת מעמד הנכס כיום, ובנוסף האח נושא ונותן בעסקי אחיו בהסכמתו, מזה מספר שנים, אין צורך ביפוי כח מאחיו, ודי בחתימתו על שטר הבוררות.

מסקנת הדברים - מקום הדיון בתביעה הנוכחית הוא בית הדין האזורי בצפת.