מחיר עבודה שלא סוכמה מראש

 פסק דין

על פסק זה ניתנה הערה, לחץ כאן

תיאור המקרה

התובע הוא שרברב שביצע עבודות אצל הנתבע ותובע את שכרו, והנתבע טוען שהתובע לא אמר לו מה המחיר הצפוי שאילו ידע שהעלות תהיה גבוהה היה מעדיף לקנות חדש ולא לתקן.

טענות התובע

הנתבע התקשר והזמין תיקון. שלחתי את העובד שלי וראה שיש נזילה באסלה, וכן נזילה בכיור. הוא תיקן את הנזילה באסלה ולא הצליח את לתקן את הכיור. בפעם השניה הגעתי בעצמי, וראיתי שיש נזילה נוספת באסלה ומבדיקה שעשיתי התברר שיש נזילה ממקום אחר, ותיקנתי אותה. ניסיתי לתקן את הנזילה בכיור ולא הצלחתי מחמת שהייתה בעיה קשה של גישה לאזור הנזילה בצנרת. לפיכך, חזרתי לביקור נוסף עם מסור דיסק מיוחד, וכעבור שעה וחצי הצלחתי לסיים את כל התיקון. מחמת הספק שמא העובד שלי לא תיקן את האסלה במקום הנכון או שמא היו שם שתי נזילות, אינני תובע את השכר על הביקור שלו, אבל שכרי המגיע משני הביקורים שנמשכו שעתיים וחצי לפי עלות של 300 ₪ לשעה כולל מע"מ הוא 750 ₪. יש להוסיף את החומרים שעלותם היא 135 ₪ ויוצא סך 885 ₪, אך אני מסכים לעגל למטה, ותובע סה"כ: 800 ₪.

טענות הנתבע

שמעתי עליו המלצות והזמנתי אותו. למען האמת אשתי הייתה בקשר איתו, והיה לנו ויכוח קודם לכן האם לתקן את הכיור או לקנות חדש ושכנעתי את אשתי שכדאי כלכלית לתקן, בסופו של דבר בתיקון של הכיור עלה כ 500 ₪ וכבר היה עדיף לקנות חדש קומפלט. מדוע הוא לא הודיע לנו שהעלות תהיה גבוהה. הדבר נפל בין הכסאות מכיון שאשתי ואני כל אחד סמך על השני ולא שאלנו אותו מה קורה. גם ביררתי ובדרך כלל לוקחים 150 ₪ לשעה ולא יותר.

פסק דין

אין ויכוח בנוגע לתיקון של האסלה שנעשה בביקור השני. בנוגע לביקור השלישי, בית הדין מצא לנכון שהייתה התרשלות של שני הצדדים. התובע ידע שהוא צריך לבוא לביקור נוסף ושתהיה עלות נוספת ולא עדכן את הנתבע, ויתכן שהנתבע היה מעדיף לשלם לו את שכרו המגיע על הביקור הראשון, ולהשקיע בכיור חדש. (בית הדין המליץ לתובע לעדכן לפני ביקור ו/או בסוף ביקור את הלקוחות בעלות הצפויה כדי לא להגיע למצבי אי הבנות).

מאידך, הנתבע (או אשתו) ידע שיש ביקור נוסף, והניח לתובע להיכנס ולעבוד שעה וחצי ולתקן את הכיור. הוא גם לא טרח לשאול מראש כמה העלות לשעה, ויש לזכור שהוא זה שיזם את ההתקשרות ביניהם, ומכאן שהתובע פעל בשליחותו וברשותו. עם זאת, לאחר מעשה בוודאי שיש כאן דין נהנה של יורד לשדה חברו ברשות, וצריך לשלם לו את שווי ההנאה שנגרמה לו.

המקור לכך שהאחריות היא על יוזם הקשר ניתן ללמוד מן התוספתא בקידושין פרק ב':

"וכן המוכר חפץ והיה מונה לתוך ידו יכול לחזור בו עד שיגמור. זה אומר במנה וזה אומר במאתים, והלך זה לביתו וזה לביתו, ואחר כך תבעו זה את זה: אם הלוקח תבע את המוכר (שיתן  לו החפץ) ייעשו דברי מוכר, ואם המוכר תבע את הלוקח (שיטול החפץ) ייעשו דברי לוקח".

והביאור הוא, שאפילו שהלוקח מעולם לא אמר שמוכן לשלם בשביל החפץ אלא מנה וגם עתה הוא מוחזק ואי הכי אנו אומדין ואומרים שכיון שהלוקח תבע החפץ מסתמא אדעתא ליתן בעד החפץ מה ששאל המוכר אף על פי שלא פירש, סמכינן. (מהרשד"ם).  גם בניד"ד יוזם הקשר היה הנתבע, ומכך שלא טרח לברר את עלות התיקון משמע שסמך על התובע, וכל עוד אין אונאה במחיר הרי חייב עצמו בכך. 300 ₪ לשעה אינו סכום של אונאה משום שהוא בטווח המקובל.

כאמור, על הביקור הראשון של הפועל התובע מחל. על הביקור השני שעלה 300 ש"ח אין ויכוח. הדיון הוא על הביקור השלישי, ולכל הפחות יש כאן דין יורד לשדה חברו ברשות (שו"ע חו"מ שעה,ד) שהפועל מקבל את הגבוה מבין השבח וההוצאות. בית הדין בירר ומצא ש -200 ₪ הם מחיר זול לשעה של שרברב וזהו השבח, ולכן יוצא שעל השעה וחצי של הביקור השני צריך לשלם כ-300 ₪. נמצא שיש פער של 150 ₪ בין גובה התביעה לסכום זה, ומאחר שבית הדין מוצא ששני הצדדים התרשלו, ביה"ד קובע בתורת פשרה לחייב מחצית מסכום ההפרש דהיינו 75 ₪, בתוספת 50 ₪ על החומרים. 300+200+75+50= 725 ₪. יש לציין שהתובע ויתר על עלות 300 ₪ של הביקור הראשון, וכן על 85 ₪ הוצאות חומרים.

החלטה

בית הדין קובע בתורת פשרה הקרובה לדין, שעל הנתבע לשלם לתובע סך: 725 ₪ בתוך 14 יום.

הרב ניר אביב, אב"ד                                   הרב אבישי חבר טוב **  

** הדיין השלישי פסל את עצמו מחמת היכרות עם אחד הצדדים, ושני הצדדים הסכימו וקבלו עליהם דיון במעמד שני דיינים, וחתמו על שטר בוררות בהתאם

על פסק זה נתקבלה הערה, לחץ כאן