תביעת חבר אגודה שלא ידע מכך שהא חבר אגודה

עובדות מוסכמות 

בחודש כסלו תשע"ג התקבלה משפחה לחברות באגודה החקלאית והוקצה עבורה נחלה 248. המשפחה הכינה את עצמה לשתילה וקיבלה אישור להלוואה לכך. לאחר התייעצות הוחלט לדחות את השתילה לאחר החורף, ולאחר זמן לבטל לגמרי את הרצון להשקיע בחקלאות. נציגי היישוב העבירו את הנחלה לאדם אחר. בסמוך לכך התנהלה שיחה טלפונית עם מזכיר היישוב, ובעקבותיה נשלח מכתב מתאריך 14/10/13 שבו צוטט התובע שהודיע על הפסקת חברותו באגודה. במכתב הועלתה אפשרות להישאר באגודה ולשלם 20000 ש"ח (התחייבות של כל חבר אגודה). 

התובע החליט לעזוב ובפגישה עם מזכירות הישוב הוא התבקש לחתום על מסמך שהוא מפסיק את החברות באגודה. מכאן הסיק התובע שבמשך שלוש שנים הוא היה חבר אגודה ולכן מגיע לו זכויות של חבר, לעומת זאת מזכירות היישוב רואה באופן שונה את מעמדו של התובע. 

טענות התובע

התבקשתי לחתום על מסמך שבו אני עוזב את האגודה, מכך אני מבין שרשמית הייתי חבר אגודה במשך שלוש שנים, וזאת בניגוד למה שנאמר לי שאיני חבר אגודה. ברצוני לתבוע את השיפוי שמקבל כל חבר אגודה על ההנאה שמפיק היישוב מכך שיש עוד חבר אגודה. המדינה נותנת יותר מכסות מים וכן קרקע כאשר ישנו מספר גדול יותר של חברי אגודה. נמצא שהיישוב הרויח בזכותי ומגיע לי כפי מה שהיישוב משלם לשאר חברי האגודה. עבור 12 חודשים מקבלים 22000 קוב, 40 אגורות לקוב וקרקע 250 מש"ח לדונם זה 40 דונם סה"כ 11000 לשנה למים ו10000 לשנה עבור הקרקע- סד הכול ל 33 חודשים - 57750 ש"ח. 

טענות הנתבע

ראשית התובע עצמו אמר לא פעם שהוא אינו חבר אגודה ולכן פטור מכל תשלום כלפיה. בנוסף, החלטה של האגודה מופיעה בתקנון בסעיף ג,ט 'חלקת קרקע נמסרת רק למי שנכנס לעבוד בפועל'. המשפחה חתמה על תצהיר שבו היא מתחייבת לקיים את החלטות ותקנון האגודה. לכן כאשר משפחת בדין הודיעה שאינה מעוניינת בעיבוד חקלאי באותו רגע היא נגרעת מחברות באגודה, ולכן נמסרה הנחלה לחבר אחר באגודה. אף שהמינהל מאפשר לגשת לפעילות חקלאית בתוך שלוש שנים, האגודה החליטה שרק מי שבפועל מעבד את הקרקע זכאי לנחלה ומשפחת בדין חתמה על כך. 

המסמך שהוצג בפני התובע לחתימה אינו נצרך אלא למען הסדר הטוב אך בכוח האגודה להחליט ולגרוע את החברים בהתאם להגדרות שלה. האגודה אינה צריכה את אישור המשפחה לצעד זה. 

א. בירור הדין

נקודת המוצא של התובע היא שהוא לא היה חבר אגודה ולכן גם לא רצה לשלם את המקדמה שהאגודה דרשה. רק לאחר שהתבקש לחתום על הצהרה שהוא עוזב את האגודה אז הבין התובע שבנסתר הוא כן היה חבר אגודה והטעו אותו במידע זה. מצב זה מוגדר על פי ההלכה כהודאת בעל דין ואי אפשר לחזור ממנה אפילו בטענת טעות (קצוה"ח פ,א). 

בנוסף, אף אם נקבל את דבריו של התובע שהייתה פה הטעיה מכוונת וברצונו לחזור בו ולקבל את זכויותיו כחבר אגודה, אולם התובע חתם על כך שהוא כפוף לתקנון האגודה ושם נאמר שקרקע תימסר רק למי שעובד בפועל בחלקתו (סעיף ג9). וכך לגבי הטבת מים תהיה רק למי שבחר במסלול הגידול המשותף. 

ולגבי טענת התובע שהישוב הרויח בזכותו ולכן מגיע לו חלק בכך, יש לקבל את תשובת היישוב (מדין המוציא מחבירו עליו הראיה) שזכויות אלו המגיעות ממשרדי הממשלה אינם מיועדות לחברי האגודה באופן פרטני אלא לכלל האגודה והיא מחלקת אותם בהתאם לקריטריונים שנקבעו. 

לאור זאת יש לדחות את התביעה. 

החלטה

הנתבע אינו חייב לשלם לתובע מאומה, 'האמת והשלום אהבו'.